משל יותם

  • הרב נריה קליין
בית המדרש הוירטואלי

 

עיונים בספר שופטים

משל יותם

יותם, השריד האחרון לבית ירובעל, עולה על ראש הר גריזים, ונושא את משלו המפורסם: העצים הלכו להמליך מלך עליהם, וכאשר הזית, התאנה והגפן לא הסכימו, הלכו העצים אל האטד, שהסכים למלוך רק אם בקשתם נעשית "באמת":

וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים:

אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם – בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי

וְאִם אַיִן – תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן (טו)

הנמשל, על פי המשך דברי יותם, הוא שאם אכן "באמת ובתמים" עשו בעלי שכם כשהמליכו את אבימלך, ועשו טובה עם ירובעל ועם ביתו – טוב,

וְאִם אַיִן – תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא

וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ (כ)

מקובל להבין שאבימלך הוא האטד, שכן במשל "תצא אש מן האטד", ובנמשל "תצא אש מאבימלך"; אך בנמשל האש בוערת לשני הכיוונים: מאבימלך לבעלי שכם ומבעלי שכם לאבימלך. בנוסף, אצל אבימלך היה זה אבימלך עצמו שביקש למלוך; ואילו במשל יותם היו אלה העצים שבאו אל האטד וביקשו שימלוך עליהם. קושיה אחרונה נוגעת לדברי האטד: הוא שואל האם באמת העצים מתכוונים להמליך אותו, או שאין כוונותיהם כנות. אך בנמשל, יותם אינו שואל האם באמת בעלי שכם כנים בהמלכת אבימלך, אלא האם בהמלכת אבימלך הם אכן עשו חסד עם ירובעל ועם ביתו כשרצחו את כל בניו.

עלינו להיזכר בנסיבות בקשתו של אבימלך למלוך. אבימלך מעמיד בפני בעלי שכם שתי אפשרויות:

מַה טּוֹב לָכֶם –

הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל

אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד? (ב)

לבעלי שכם היתה אפשרות בחירה בין אבימלך לבין אחיו, אך דבר אחד היה ברור: השליט יגיע מבין בני ירובעל! מדוע? הדבר קשור בטענה שהועלתה בשיעורים שעברו - גדעון אמנם שלל את ההצעה שהוא ימשול בישראל, אך בפועל נהג כשליט: הוא מרבה לו נשים, מקים מרכז פולחני בעירו, ואולי זו גם משמעות שם בנו – 'אבי-מלך'. לגדעון הוצע: "מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ..." (כב), כלומר – שושלת. ניתן לומר, בעצם, שישראל מציעים לגדעון ולביתו למלוך. לפיכך אחרי מותו בניו ממשיכים אותו! מלכותו של אבימלך בשכם, אם כן, כוחה יפה רק בשל ההצעה שהוצעה לגדעון למלוך.

כעת ניתן לחזור למשל יותם. האטד אינו אבימלך, שכן לא הוצע לו למלוך כמו במשל; מאידך, האטד גם אינו גדעון, שכן אמנם הוצע לו למלוך – אך לא ממנו תצא האש. הצעתנו היא שהאטד הוא בית ירובעל, כלומר כל השושלת שלה הוצעה המלוכה, או כלשונו של יותם: "עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ". ההצעה לגדעון וביתו היא היא ההצעה לאטד, ובקשת אבימלך למלוך היא היא הסכמת האטד – שהרי היא מבוססת על אותה ההצעה שהוצעה לגדעון!

האטד אמר לעצים שאם הם באמת ממליכים אותו – טוב, ואם אין – תצא אש ממנו ותאכל את ארזי הלבנון. יותם, כאמור, לא שואל האם באמת ממליכים את אבימלך, אלא האם באמת ובתמים עשו טובה עם ירובעל וביתו, בהמלכה זו. אם נחליף את האטד שבמשל ב'בית ירובעל' בנמשל, הכל נעשה מובן יותר: האם בהמלכת אבימלך אתם בכנות ממליכים את בית ירובעל, או שמא מדובר בהשמדת ירובעל וביתו והמלכת אבימלך תחתיהם? האם אבימלך מומלך על ידיכם כנציג של בית ירובעל, או כמשמידו? כמובן, בדברי יותם על הריגת שבעים אחיו על אבן אחת רמוזה כבר התשובה הנכונה...

כעת מובן גם מדוע בנמשל האש אוכלת לשני הכיוונים, שהרי באבימלך יש כעת 'שתי בחינות': מצד אחד הוא צאצא של בית ירובעל, ונציג שלו (שהרי מכוח זה הוא הומלך), ומצד שני הוא משמידו של בית ירובעל. לפיכך האש יוצאת מאבימלך – כנציגו של בית ירובעל – ואוכלת את בעלי שכם, ומשם היא חוזרת ואוכלת גם את אבימלך – אבל הפעם כמשמידו של בית ירובעל! האש יוצאת מאבימלך בן ירובעל, ואוכלת לבסוף את אבימלך, רוצח בית ירובעל.

נריה קליין