שבת | דף קטז | ספר תורה שכתבו מין
אגב הדיון בהצלת ספר תורה מפני הדליקה, עוסקת סוגייתינו במעמדם של ספרי מינים: הן ספרי תורה שנכתבו על ידי מינים, והן ספרים העוסקים בהשקפת עולמם של המינים. החידוש הגדול הוא ביחס לספרי התורה שכתבו המינים:
"אמר רבי טרפון: אקפח את בני, שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן, שאפילו אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו - נכנס לבית עבודה זרה, ואין נכנס לבתיהן של אלו. שהללו מכירין וכופרין, והללו - אין מכירין וכופרין".
דברי ר' טרפון נפסקו להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך.
מי הם אותם מינים, ומדוע מתייחסים בחומרה כה רבה לספרי תורה שאותם כתבו? סוגיות רבות בש"ס עוסקות במינים, ולא ברור שישנה הגדרה אחידה בכולן (ראה עבודה זרה כו עמוד ב, חולין יג עמוד א ועוד). מסתבר, שהסוגיה שלפנינו עוסקת במין במובנו החמור, דהיינו זה המכיר בעולם ההלכה והאמונה היהודי, ואף על פי כן כופר בו בשאט נפש, ואף סוחף אחרים עימו, וכדרך שהגדיר רבי ישמעאל בסוגייתינו: "שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים".
מדוע חובה לשרוף את ספרי התורה שכתבו המינים, הרי סוף סוף מכילים ספרי תורה אלה שמות קדושים, שאין ראוי לבזותם? הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אורח חיים ב סימן נ) עמד על המחלוקת שיש בעניין זה בין רש"י והרמב"ם. רש"י בגיטין (מה עמוד ב) פירש:
"ספר תורה שכתבו מין ישרף - דודאי לשם עבודת כוכבים כתבו".
כלומר, מותר לשרוף אף את השמות הקדושים שבספר, משום שלמעשה אין בהם קדושה כלל, שכן הם נכתבו לשם עבודת כוכבים.
הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ו, ח) הביא אף הוא הסבר זה, שלפיו אין קדושה בשמות, אך הוסיף עליו:
"אבל אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורוסים ולא למעשיהם, אבל עובד כוכבים שכתב את השם גונזין אותו".
לדעת הרמב"ם, אין קדושה בשמות שכתבו אפיקורסים, אולם מסתבר שאף בשם שכתב עובד כוכבים אין קדושה. מדוע, אם כן, שורפים ספר שכתב אפיקורוס, אך גונזים ספר שכתב נכרי? על כך משיב הרמב"ם שיש מצוה "שלא להניח שם למעשיהם". אפיקורסים ומינים שעוסקים בכתיבת תורה ובדברי תורה מעניקים לגיטמציה למעשיהם בטענה שהם צועדים בדרך הנכונה, ומקיימים "תלמוד תורה" לשיטתם. כדי לעקור ולבער השקפה כזו, חובה לשרוף את ספריהם.
לדעת הרב פיינשטיין, נפקא-מינה אפשרית בין פירוש רש"י ובין חידושו של הרמב"ם קשורה לתנועה הרפורמית. מחד גיסא, קשה לומר שאדם רפורמי הוא עובד עבודת כוכבים, ועל כן פירושו של רש"י בגיטין איננו רלוונטי. מאידך, אם נתפוס את התנועה הרפורמית כתנועה של מינים, והרב פיינשטיין משוכנע שכך פני הדברים, יש לשרוף את ספריהם אף אם נכתבו "בקדושה", לשיטתם, כדי לא להניח שם למעשיהם.
לדיון נוסף ביחס ההלכה לתנועה הרפורמית ראה בהקדמה לשו"ת ציץ אליעזר, כרך ה (בעיקר פרקים א, ו, ח). מובעת שם עמדה תקיפה ביותר, אשר רוב פוסקי הדור היו שותפים לה (ראה, למשל, את תשובתו הנחרצת של בעל שו"ת משנה הלכות, חלק ה סימן קכג, בדבר השימוש במילון בהוצאת ג'סטראו). דומה, שבשנים האחרונות ישנה התרככות מסוימת בעמדות נוקשות אלה, ואין כאן המקום להרחיב בכך.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)