נותן טעם לפגם בבשר בחלב ובכלאי הכרם

  • הרב מתן גלידאי

נותן טעם לפגם בבשר בחלב ובכלאי הכרם

הגמרא בפסחים כד ע"ב קובעת שאין אדם חייב על אכילת מאכלות אסורים, אלא אם אכלם כדרך הנאתם, אבל אם אכלם שלא כדרך הנאתם - כגון שאכל אותם כשהם רותחים ונכווה גרונו מהם, או שאכל חֵלֶב חי וכד' - פטור. בגמרא בעבודה זרה סז ע"ב מופיע דין אחר, הקובע שהאוכל מאכלות אסורים שהתקלקלו ואינם ראויים לאכילת אדם - פטור. מדברי הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות י"ד, י-יא) נראה שהדין השני נובע מהדין הראשון: כאשר המאכל אינו ראוי לאכילה, הרי שאכילתו אינה דרך הנאתו.

הגמרא בעבודה זרה מוסיפה וקובעת, שכשם שמאכלים פגומים אינם אסורים מן התורה, כך גם טעם פגום אינו נחשב טעם. לכן, איסור שנופל לתוך תערובת ופוגם את טעמה - אינו אוסר אותה מדין "טעם כעיקר". אם, למשל, מבשלים איסור בכלי, ולאחר יממה מבשלים באותו כלי דבר היתר - המאכל המותר אינו נאסר, שכן טעם האיסור הבלוע בכלי נפגם בינתיים, וטעם פגום אינו אוסר.

לפי מה שעולה מן הרמב"ם הנ"ל, יש שלושה דינים התלויים זה בזה: "אכילה שלא כדרך ההנאה הרגילה", "מאכלים שאינם ראויים לאכילה" ו"נותן טעם לפגם".

ברם, תלות זו הביאה את האחרונים לידי מבוכה, שכן בגמרא בפסחים מבואר שאיסורי בשר בחלב וכלאי הכרם הם יוצאי דופן, ויש פסוקים מיוחדים המלמדים שהאוכל מהם חייב אפילו שלא כדרך הנאתם. לפי התלות שראינו לעיל, ניתן היה להסיק שגם דין "נותן טעם לפגם" אינו נוהג בבשר בחלב ובכלאי הכרם. אולם מהפוסקים ברור שהדבר אינו כך, שהרי אנו מקלים בכלי שאינו בן יומו (המבוסס על דין "נותן טעם לפגם") גם בבשר בחלב.

לבעיה זו ישנם שני פתרונות אפשריים. יש אחרונים (כמו ר' חיים) שסברו שיש לנתק את צדה השני של התלות, ולהסיק שדין "נותן טעם לפגם" אינו מבוסס באופן מוחלט על דין "מאכלים שאינם ראויים לאכילה", כיוון שיש לחלק בין אכילת איסור לבין אכילת טעם (ואכמ"ל).

אולם ה"חוות דעת", ה"שאגת אריה" ואחרים סברו שיש לנתק דווקא את צדה הראשון של התלות: "אכילה שלא כדרך ההנאה הרגילה" היא פטור התלוי במעשה - אכילה כזו אינה נחשבת אכילה. לכן באיסורי בשר בחלב וכלאי הכרם, שלא נדרשה בהם 'אכילה', פטור זה אינו נוהג. לעומת זאת, היתרם של מאכלים שאינם ראויים לאכילה אינו נובע ממעשה האכילה, אלא מהגדרת החפץ: עצמים אלו אינם נחשבים אוכל, והאיסור אינו חל עליהם. ממילא, פטור זה שייך גם בבשר בחלב ובכלאי הכרם.