נידה דף ט – עונה בינונית

  • הרב אברהם סתיו
אחד המושגים החשובים ביותר בהלכות המעשיות של דיני וסתות הוא דין עונה בינונית. השולחן ערוך אף בחר לפתוח את הסימן העוסק בדיני וסתות (יו"ד קפט) במילים:
"כל אשה שאין לה וסת קבוע, חוששת ליום ל' לראייתה, שהוא עונה בינונית לסתם נשים".
עם זאת, במשנה ובגמרא לא ניתן מקום של כבוד למושג זה, ולמעשה המקום היחיד שבו מוזכרות בגמרא המילים "עונה בינונית" הוא בסוגייתנו. סוגיית הגמרא דנה באישה זקנה שעברו עליה שלוש עונות בלי שראתה דם, ועליה נאמר ש"דיה שעתה" וכן שאינה חוששת לווסתה, ועל כך אומרת הגמרא:
"וכמה עונה? אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: עונה בינונית, שלשים יום".
הגמרא בסוגיין מזכירה את דין עונה בינונית ביחס לקביעת משך שלוש העונות, ולא מפורש בה כלל שיש לחוש ולפרוש בעונה זו, ואכן בדברי הרמב"ם לא הוזכרה פרישה בעונה בינונית. אמנם, בגמרא לקמן (טו ע"א) נאמר:
"מתני'. כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן. הבאין מן הדרך – נשיהן להן בחזקת טהרה.
אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה".
ופירש רש"י על אתר:
"בתוך ימי עונתה – ל' יום לראייה, אבל לאחר ל' בעיא בדיקה, הואיל וסתם נשים חזיין לסוף עונה".
מדברי רש"י אלו למדו הפוסקים שלמושג "עונה בינונית" יש משמעות גם לעניין דיני וסתות, כפי שנזכר בדברי השולחן ערוך הנ"ל, ולא מדובר רק באמצעי למדידת שיעור שלוש עונות בזקנה.
אמנם, נראה שגם לפי שיטת רש"י יש מקום לחלק בין דין עונה בינונית ובין דיני וסתות-לא-קבועות אחרות, כגון וסת החודש וּוסת ההפלגה. מתוך ההקשר של שתי הסוגיות הנזכרות לעיל נראה שדין עונה בינונית אינו אומר שיש סברה לחשוב שהאישה תראה דם בדיוק לאחר שלושים יום, אלא ששלושים יום הם תקופה שבמהלכה מסתבר שהאישה תראה דם. משום כך, אישה שלא ראתה דם במשך תשעים יום נחשבת כמי ש"דילגה" על שלוש ראיות, וכן חזקת הטהרה של האישה פוקעת לאחר שעוברים שלושים יום, משום שמסתבר שבמהלכם ראתה דם.
השלכה להבנה זו ניתן למצוא בשיטת הרמב"ן, שנדחתה מההלכה, ולפיה גם אישה שיש לה וסת קבוע בתוך שלושים יום ולא ראתה בה – צריכה לחוש לעונה בינונית. השלכה נוספת אפשר לראות בדברי הכרתי ופלטי (תפארת ישראל סי' קפט ס"ק טו):
"ועוד נראה לומר דהא דאמרינן דאם קבעה וסת ליום אינה חוששת בלילה וכן להיפוך הוא בענין וסת, דזה תליא בלמודה לראות ביום או בלילה. אבל עונה בינונית דאמרינן דרך הנשים לראות מל' ל-ל', זה אינו תלוי ביום או בלילה, רק אפילו אם רגילה לראות ביום כשיגיע יומו של ל' כל הלילה ויום אסור, דהא לא משום וסת אתינן עליה".
דעת הכרתי ופלתי היא שבניגוד לשאר וסתות (קבועות ושאינן קבועות), שנקבעות רק ליום או ללילה, בעונה בינונית נאסרת כל היממה של היום השלושים. נראה שההסבר לכך הוא כפי שנאמר לעיל: אין מדובר באומדנא שהאישה תראה דווקא ביום השלושים, אלא שתראה במהלך שלושים הימים, וממילא מן הרגע שבו החל היום השלושים ועד שהוא עובר חוששים שמא תראה (ולאחר שעבר ובדקה – מוכח שאין היא כרוב הנשים).
אמנם, יש להעיר שלהלכה פסק הגר"ע יוסף בטהרת הבית (עמ' עז-פ) שיש להקל ולפרוש גם בעונה בינונית רק ביום או בלילה, כמו בשאר וסתות שאינן קבועות.