נידה דף עא – טומאת טבול יום

  • הרב אברהם סתיו
נאמר במשנה (עא ע"ב):
"בראשונה היו אומרים: היושבת על דם טהור – היתה מערה מים לפסח.
חזרו לומר: הרי היא כמגע טמא מת לקדשים – כדברי ב"ה, ב"ש אומרים: אף כטמא מת".
השאלה שנידונה במשנה, על פי הסבר הגמרא, היא דין טומאת טבול יום בחולין שנעשו על טהרת הקֹדֶש. נבהיר את המושגים בקצרה: יולדת שטבלה מטומאתה (לאחר ז' או י"ד יום) ויושבת על דם טהור נחשבת כ"טבולת יום ארוך", היינו שלמרות שכבר טבלה לא נגמרה טהרתה עד מלאת ימי טהרהּ. הלכה פסוקה היא שטבול יום מטמא תרומה וקדשים ולא חולין (עי' יבמות עד). אמנם, מים שמשמשים לצורך קרבן הפסח אינם חולין רגילים אלא "חולין שנעשו על טהרת הקֹדֶש", ויש מקום לומר שדינם כקֹדֶש, שנטמא במגע טבול יום.
המשנה מעידה על שני שלבים בפסיקת ההלכה בנידון דידן. "בראשונה" היו מתירים לטבולת יום ארוך רק לערות את המים בכלי, אך לא לנגוע במים ישירות. פסיקה זו התבססה על שתי הנחות:
א. טבול יום מטמא חולין שנעשו על טהרת הקֹדֶש (ולכן אסור לה לנגוע במים עצמם).
ב. דין טבול יום הוא כשני לטומאה, שאינו מטמא כלי (ולכן, לדעת רש"י, מותר לה לנגוע בכלי. אמנם, יש להעיר על דבריו שגם ראשון לטומאה אינו מטמא כלי).
בשלב השני, על פי הגמ', חזרה בה המשנה משתי ההנחות:
א. טבול יום מטמא רק קדשים, ולא חולין שנעשו על טהרת הקֹדֶש (ולכן מותר לה לנגוע במים).
ב. רמת הטומאה של טבול יום היא כראשון לטומאה (לב"ה) או כאב הטומאה (לב"ש), ולכן אם חולין שנעשו על טהרת הקֹדֶש היו כקֹדֶש, היה אסור לה לגעת אפילו בכלי.
הנקודה שהופכת את פשט המשנה לקשה להבנה היא שמלשון המשנה משמע שקיים קשר בין שני הדיונים, וקשר זה אינו מובן, שהרי דווקא העמדה שמקילה בחולין שנעשו על טהרת הקֹדֶש מחמירה ברמת הטומאה של טבול יום.
כדי להבין את הקשר האפשרי בין שני הדיונים יש להקדים ולהציע שתי הבנות אפשריות בטומאת טבול יום (עיין צפנת פענח מהדורה תניינא עמ' 146):
א. טומאת טבול יום היא אותה טומאה שהייתה בו קודם הטבילה, ברמה קלושה יותר.
ב. טומאת טבול יום היא דין חדש שנוצר באדם עם טבילתו.
כמו כן, נקדים ונאמר שעל פי הבנה קלאסית בדין חולין שנעשו על טהרת הקֹדֶש, הרגישות שלהם לטומאה גבוהה כמו קֹדֶש, ואילו דיני פסולי קדשים הייחודיים לא נאמרו בהם.
לאור הנ"ל ניתן להבין שהמשנה נקטה תחילה כאפשרות הראשונה, היינו שבטבול יום יש רמת טומאה קלושה. בשל כך היא סברה שחולין שנעשו על טהרת הקֹדֶש רגישים גם לרמה כזו של טומאה (בדומה לקֹדֶש), וכן שיש להשוות רמת טומאה כזו לדין "שני", שפוסל תרומה וקדשים ולא חולין.
אמנם, מסקנת המשנה היא שטומאת טבול יום היא פסול חדש, הקשור ביחס לקדשים ותרומה, וממילא אין הוא שייך כלל בחולין (ואפילו נעשו על טהרת הקֹדֶש), ומאידך – דין זה לא הוקלש על ידי הטבילה, ולכן הטובל נחשב כראשון ואולי אף כאב טומאה.
לסיום יש להעיר שכל הדיון הנ"ל התבסס על ההנחה שיש להשוות בין דיני טבולת יום ארוך לדיני טבול יום, הנחה שמקבלת חיזוק מדברי הגמרא בסוגייתנו, שהזכירה את דברי אבא שאול. אמנם, הרמב"ם (משכב ומושב ה, ד) רוח אחרת הייתה עמו, ואין כאן מקום להאריך בזה.