סוכה | דף ו-ז | שתי דפנות וטפח

דף מספר 8

א. הקדמה

הגמרא ממשיכה ללבן את הדרישות הכמותיות שהוזכרו במשנה להגדרת המבנה של הסוכה. עד כאן התמקדנו בדרישות המקסימום והמינימום של הגובה - עשרים אמה ועשרה טפחים. עתה אנו פונים לצורך שיהיו לסוכה "שלוש דפנות". הפסקה הראשונה שלפנינו עוסקת במקור לדין זה, כאשר היא מחדשת שהדופן השלישית שונה באופן מהותי מן הראשונות. הגדרת השוני הזה באופן מעשי הוא הנושא של הפסקה השנייה.

ב. שאלות על פשט הגמרא

מספר הדפנות בסוכה (ו: "ושאין לה שלש דפנות" עד "מזרם וממטר")

1. חכמים סבורים שצריך ____ דפנות, ולדעת ר' שמעון ____ . וכולם מסכימים שדופן אחת יכולה להיות אפילו ____ .

2. בטעם מחלוקתם, מסבירים לראשונה שהשאלה היא אם לדרוש את הפסוקים "ב____ ב____ ב____" לפי "יש אם למקרא" - שאז נותרו לנו ____ "סוכות" (לאחר שהורדנו פסוק אחד "לגופו"), או לפי "אם למסורת", שאז נשארו ____ . וכולם מודים שתפקיד ה"הלכה למשה מסיני" הוא . . .

3. אולם, גם אם דורשים לפי "מקרא", ייתכן שיהיו לנו רק שלש דפנות, אם נניח שצריך פסוק אחד ל____ . וכן אם נלך לפי ה"מסורת", ייתכן שיהיו לנו ארבע דפנות, אם נאמר שההלכה למשה מסיני נועדה ל. . . ולא ל. . . ; או אם נאמר שאין צורך להוריד פסוק אחד לגופו, כי "דורשין ____" .

4. רב מתנה פירש את שיטת ר"ש בצורה שונה לחלוטין: נדרשת דופן רביעית, הואיל וכתוב שהסוכה היא מחסה מ____ ומ____.

סוגיית "דופן שלישית - טפח": מהות הדופן השלישית (עד הנקודתיים ז.)

5. היכן מעמידים את הדופן השלישית שהיא ברוחב טפח? רב סובר ש"כנגד ה____", דהיינו. . . (כדאי לצייר את התשובה בצורה חזותית).

6. רב כהנא ורב אסי אמרו שיש להעמידו "כנגד ____ ____", דהיינו . . . (כדאי לצייר כנ"ל, והעזרו בציורים ברש"י)[1].

7. דעה שלישית היא שמדובר בטפח "שוחק", שהוא. . . , ומעמידים אותו. . . , כך שלמרות שהעמוד הוא רק ברוחב טפח, הוא נחשב כמעמיד דופן ברוחב. . .

8. היו שתי דפנות כהלכתן מבחינת הגודל, אבל עומדות בצורת מבוי[2]: שיטת רב יהודה היא שגם בזה נאמרה ההלכה ש"השלישית אפילו טפח". אך לדעת ר' סימון ואיתימא ריב"ל, צריך פה דופן בגודל תקני. ובכל זאת מסתפקים בפס ____ טפחים ומשהו, ומעמידו במרחק. . . מדופן אחרת.

9. רבא הוסיף שהדופן השלישית ניתרת על ידי צורת הפתח; ויש בזה שלש לשונות. נציין קודם את השנייה, דהיינו שדי בצורת הפתח רגילה, ואז אין צורך ב. . .

10. אך לפי לשון א' ולשון ג', צורת הפתח משולבת עם "טפח", והמחלוקת בין הלשונות היא . . .

ג. שאלות לעיון

דופן שלישית ברוחב טפח

 מעבר לדעות השונות בעניין זה למעשה, עלינו לחשוב על הבנת מהותה של הדופן שברוחב טפח. הדרך הפשוטה ביותר היא לומר שהתורה מקלה כאן, ולפנינו אמנם סוכה בת שלוש דפנות, אלא שהשלישית יכולה להיות מוקטנת, כלומר רק התחלתה של דופן. מצד שני, ניתן לטעון כי טפח בשום אופן אינו יכול להיקרא דופן, ולכן יש לדחות הבנה זו; ואם כן, הכשר הסוכה מתבסס על פריט "ארכיטקטוני" אחר המשולב בסוכה באמצעות אותו "טפח".

נבחן הבנה זו ביחס לדעות השונות המוזכרות בסוגיה לגבי צורת הדופן השלישית.

"ראש תור"

הדיון בתיאור הטפח שבדופן השלישית נפתח במחלוקת אמוראים, אם הטפח הוא "כנגד היוצא" או "כנגד ראש תור". מה פירוש "ראש תור"? ממקורות אחרים המזכירים מונח זה עולה שפירושו הוא צורת משולש. עיינו, למשל במשנה מסכת כלאים פרק ב, משנה ז:

היה ראש תור חטים נכנס בתוך של שעורים מותר, מפני שהוא נראה כסוף שדהו.

ופירש הרע"ב שם:

תור - הוא שם תכשיט של אשה שצורתו משולשת כלומר בעל שלש זויות, לשון "תורי זהב נעשה לך" (שיר השירים, פרק ה', פסוק א') ועל שמו קורין קרן זוית המחודדת ראש תור. ואם קרן זוית של שדה שהיא זרועה חטים נכנסת בתוך שדה של שעורים מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו וניכר שלא נזרעו בערבוביא:

מובן שאין בכך לתת הסבר שלם לצורת "המשולש" שבה מעמידים את הטפח של הדופן השלישית. מקורם של הציורים ברש"י בש"ס וילנא שלפנינו (ז. ד"ה "ויעמידנו"), המובאים בנספח לשיעור, הוא, ככל הנראה, ב"חכמת שלמה" למהרש"ל, כפי שהביא מהרש"א כאן בשמו. אולם, לפי פירוש זה קשה להבין, לענ"ד, את המשך לשונו של רש"י[3]; ולכן נראה שעדיף לפרש את דבריו לפי הציור המופיע כאן במהר"ם לובלין, ועיינו שם בביאור הדברים[4] ובנספח לשיעור בציור.

על כל פנים, לפי דרכו של רש"י הרעיון של הראש תור הוא ליצור מצב "שנראה דנוטה לשתי מחיצות, ומיחזי כארבע מחיצות" (לשון רש"י הנ"ל). תוצאה זו מושגת (על פי מהר"ם) בכך שהטפח עומד מול הזווית שבין שתי המחיצות השלמות - באלכסון, ולא במקביל לאחת המחיצות. המחלוקת בין רב לבין רב כהנא ורב אסי היא האם יש להסתפק בדופן אחת שהיא ברוחב טפח, או האם יש להשתמש בעמוד הזה כדי לדמות שתי דפנות, כך שההלכה תחשיב את המצב כאילו יש לנו ארבע דפנות בסך הכל.

בתשובות הגאונים (אוצר הגאונים כאן עמ' 10, בשם רב נטרונאי) מובא פירוש הדומה, על פניו, לרש"י: העמוד ברוחב טפח עומד מול הזווית שבין המחיצות השלמות, אלא שמקפידים גם שהוא יעמוד בפינה שבין שתי המחיצות המדומות (עיינו בנספח לשיעור). אך בהמשך לפירושם זה, מסבירים הגאונים את התרומה של הראש תור באופן אחר - לא כ"מיחזי כארבע מחיצות":

כך ראינו דרב הכי קאמר, כנגד היוצא פי' סוכה זו פניה לצפון ויש לה דופן מערבית ודופן דרומית ודופן מזרחית פרועה כל עיקר. רב סבר מעמידו לטפח זה סמך לדופן דרומית בסוף דופן דרומית ומעמידו למזרח ודובקו לדופן דרומית כדי שיהיה לסוכתו זוית... אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב ולאוקמה כנגד ראש תור ברוח מזרחית ולא סמך לרוח דרומית אלא כנגד פי הסוכה ומאי כנגד ראש תור כנגד רוח מערבית כדי שיראו פיתחה של סוכה שוה. ובזו חולקין: דרב סבר לעשות לה זוית טפי עדיף, ורב כהנא ורב אסי סברי לעשות לה פתח מעולה הניראה כפתח מתוקן טפי עדיף.

כלומר, מטרת הדופן השלישית איננה להשלים דופן; ההלכה למשה מסיני אומרת שניתן להסתפק בשתי דפנות, במידה ויש לסוכה מרכיב מבני נוסף - 'זווית' (לדעת רב) או 'פתח מתוקן' (לדעת רב כהנא ורב אסי). ייתכן שנקודות המבט השונות נוגעות גם לדעות האחרות בסוגיה, ובסעיף הבא נדון בכך.

צורת הפתח בדופן השלישית

הלשון האחרונה של רבא (ז.) מצריכה צורת הפתח בנוסף על ה"טפח". מה הם ממדיה של אותה צורת פתח? הראבי"ה כאן (סימן תרו) מביא את רש"י וחולק עליו (עיינו בנספח):

ונראה היכא דאיכא צורת הפתח לא בעינן שיחזיק צורת הפתח כל הדופן, כדפירש רבינו שלמה, שאם כן לא היה צריך טפח, דבכל מקום חשובה צורת הפתח במקום הדופן... אלא נראה כאשר בינותי מדברי רבינו יב"א דלא בעינן צורת הפתח כנגד כל הדופן אלא שיהא בין הקנים העשוים לצורת הפתח רוחב [ארבעה] טפחים שיעור הפתח ומשוך מן הטפח העומד במקצוע פחות משלשה דהוה ליה טפי מ[שבעה] טפחים ומשהו שהוא כדי הכשר סוכה[5].

נסו להסביר את מחלוקתם לאור המושגים שראינו לעיל: האם צורת הפתח באה להשלים את הדופן השלישית, או האם אנו דורשים שלסוכה יהיה פתח (כמו שיטת ר' נטרונאי גאון לעיל)?

מחלוקת נוספת היא האם צורת הפתח נחוצה גם בסוכה העשויה "כמבוי"[6]. עיינו ברמב"ם:

סוכה שאין לה שלש דפנות פסולה, היו לה שתי דפנות גמורות זו בצד זו כמין גם[7] עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות ודיו, וצריך לעשות לה צורת פתח מפני שאין לה שלש דפנות גמורות...

היו לה שתי דפנות זו כנגד זו וביניהן מפולש[8], עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות וכשרה. וצריך לעשות לה צורת פתח.

(הלכות סוכה, פרק ד', הלכות ב' - ג').

המגיד משנה שם (סוף הלכה ב') מביא את המחלוקת בעניין זה:

ומפרש רבינו ז"ל... דהא דצריכא צורת פתח אתרוייהו קאי, בין סוכה שיש לה שתי דפנות כהלכתן, בין סוכה העשויה כמבוי, וכן כתב בהלכות הרב רבי יצחק אבן גיאת ז"ל. ומחלוקת היא בין המפרשים ז"ל, שיש מהם שפירש שבסוכה העשויה כמבוי א"צ[9] צורת פתח, שהרי פס ד' ומשהו בפחות מג' במקום דופן ז' הוא עומד, וכל שיש לה שלש דפנות אינה צריכה צורת פתח. וזה דעת העטור והר"א ז"ל. ויש להחמיר כדברי רבינו והגאונים ז"ל וצריך לעשות לה צורת פתח.

עם זאת, יש לציין שדברי הרמב"ם בעניין מיקום וגודל צורת הפתח סתומים למדי - איפה וכיצד מעמידים את צורת הפתח בשני המקרים? עובדה זו הניעה את הרב אליהו מזרחי (שו"ת מים עמוקים, חלק א', תשובה ד') לפרש כדלהלן:

י"ל דהרמ"בם ז"ל ס"ל דצורת פתח דמצריך רבא אינה לתשלו' שעור משך סוכה כדמפרש ריב"א וראב"יה, ולא לתשלום כל הדופן כדמפרש רש"י ז"ל. אלא מפני שאין שם ג' דפנות גמורות ואין עליו צורת בית דירה אלא כדבר פרוץ בעלמא, משום הכי צריך לעשות לאותה סוכה צורת פתח כל דהו, באיזה מקום שירצה - בין בדופן הד' שהוא פרוץ כולו, בין בדופן הג' מהטפח והלאה, כדי שתראה בזה כבית דירה. הלכך, גבי סוכה שיש לה ב' דפנות גמורו' והג' טפח אם רצה לעשות כל הדופן הג' כצורת פתח לחודה סגי. והה"נ בסוכה העשויה כמבוי, אם היה הדופן האמצעי בפתח לבדה - סגי, שכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל דקאמר וצריך לעשות "לה" צורת פתח דהיינו לסוכה, כדמסיים בה מפני שאין לה ג' דפנות גמורות. ואם איתא דצורת פתח היא בדופן הג' בלבד, הו"ל לפרושי לאותה צורת פתח היכן מעמידה כמו שמפרש הטפח. ועוד, מדנתן הטעם בזה ואמר מפני שאין לה ג' דפנות גמורות, משמע דצורת פתח הוא לתקון חסרון הג' דפנות, לא לתקון הדופן הג', שאם כן מפני שהדופן הג' איננו דופן גמור מבעי ליה.

צורת הפתח בשאר הדפנות

מההסתמכות על צורת הפתח בדופן השלישית דווקא, יש לדייק שאין צורת הפתח מועילה בדפנות הראשונות, על כל פנים כדי להשלים שיעור ז' טפחים. עיינו בר"ן ב: ד"ה "ואמר" (שימו לב בר"ן ללשון "עריבן" שפירושה "מחוברים": הרי"ף גורס בסוגייתנו "שתי דפנות דעריבן" במקום "כהלכתן"). בכך שונות דפנות סוכה ממחיצות בכל התורה, עיינו למשל עירובין יא.:

דאמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שנעץ ארבע קונדיסין בארבע פינות השדה, ומתח זמורה עליהם, ובא מעשה לפני חכמים, והתירו לו לענין כלאים. ואמר ריש לקיש: כדרך שהתירו לו לענין כלאים - כך התירו לו לענין שבת. רבי יוחנן אמר: לכלאים - התירו לו, לענין שבת - לא התירו לו. במאי עסקינן? אילימא מן הצד - והאמר רב חסדא: צורת הפתח שעשאה מן הצד - לא עשה ולא כלום. אלא על גבן; ובמאי? אילימא בעשר - בהא לימא רבי יוחנן בשבת לא? אלא לאו - ביתר מעשר! - לא, לעולם בעשר ומן הצד, ובדרב חסדא קא מיפלגי.

ופירש רש"י שם:

בית חרוותן - שם מקום.

ומתח זמורה על גביהן - מזה לזה, כעין צורת פתח.

לענין כלאים - שאם יש גפנים בתוך הקונדסין - מותר לזרוע סמוך להן חוץ למחיצה, כדתנן: היה גדר בינתים - זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן.

לענין שבת - לטלטל בתוכו.

מן הצד - שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתו, ולא על ראשיהן.

לא עשה כלום - ולענין שבת, אמאי התירו לו.

בשבת לא - הא בעשר - לכולי עלמא פתחא הוא.

ובדרב חסדא פליגי - ריש לקיש לית ליה דרב חסדא, ור' יוחנן אית ליה דרב חסדא, וקסבר: כי אמר רב חסדא - לשבת, אבל לכלאים - אפילו מן הצד הוי צורת פתח, דשבת חמור מכלאים.

בהסבר הבדל זה בין סוכה לבין שבת, יש להזכיר את חילוקו של ר' חיים מבריסק, כפי שנמסר לנו בידי נכדו הגרי"ד סולובייצ'יק: בשבת המחיצות נועדו להגדיר את רשות היחיד כרשות עצמאית הנפרדת מהרשות הסובבת; ואילו בסוכה נדרשות מחיצות מפאת חשיבותן העצמית, כמרכיב במבנה.

יתכן שבירושלמי עולה אחרת:

רבי בון ורבנן בעון קומי רבי זעירא: פיאה מהו שתציל בסוכה? אמר לון: פיאה מצלת בסוכה. סוף סכך מהו שיציל בסוכה? אמר לון: אין סוף סכך מציל בסוכה. מה בין זה לזה? זה נעשה לכך וזה אינו נעשה לכך.

"פיאה" בירושלמי - היא צורת פתח, כפי שכתב רש"י (עירובין יא:) "פיאה - קליעת הזמורה המתוחה מקונדס לחבירו". השאלה השנייה בירושלמי היא האם הסכך עצמו יכול לשמש "קנה" לצורת הפתח.

בכל אופן, מלשון ר' זעירא משמע בפשטות שצורת הפתח מעילה בכל הסוכה. אם נאמץ שיטה זו, צריך עיון במה "קלה" הדופן השלישית מהשתים הראשונות, שבה יש צורך בצורת הפתח, וכמובן - צורת הפתח מועילה בה. אפשר לומר שבאמת הקולא היא רק במישור הדאורייתא, לדעת תוד"ה סיכך ז:, שמהתורה אין צורך בצורת הפתח בדופן השלישית. אפשרות אחרת הוצעה על ידי ר' אליהו מזרחי (מים עמוקים שם): הוא מחדש שסוכה הבנויה משתי דפנות ועוד טפח היא למעשה סוג מיוחד של סוכה, ויש לה דינים מיוחדים; ואילו הסוכה הכללית והרגילה היא בעלת דפנות "מלאות" (כאשר יש לדון אם הכוונה לארבע או שלש דפנות). האפשרות השנייה פועלת לפי כללים של כל התורה, ולכן בסוכה זו, מחדש ר' אליהו מזרחי, באמת תועיל צורת הפתח בכל הדפנות. מה שאין כן בסוכה של "הלכה למשה מסיני", שבה יש רק שתי דפנות מלאות - אלו חייבות להיות שלא על ידי צורת הפתח, וצורת הפתח מופיעה בה רק בדופן השלישית.

לפי זה, ייתכן מסברה שחידושו של ר' חיים יצומצם דווקא לסוכה המיוחדת שהיא "הלכה למשה מסיני"; ואילו בסוכה "רגילה" אין דין של "מבנה" של דפנות, אלא דפנות המגדירות שטח בלבד, ולכך מספיקה צורת הפתח.

בין סוכה "רגילה" לסוכה של שתי דפנות וטפח

התחדש כאן שסוכה שאינה בנויה מדפנות מלאות היא בעלת מעמד הלכתי מיוחד, והיא שונה באופן מהותי מסוכת מלאת דפנות. נראה שהבנה כללית זו משתלבת היטב גם עם שיטת הרמב"ם בנוגע לצורך בצורת הפתח בסוכה כזו (לפי פירוש ר"א מזרחי הנ"ל, שצורת הפתח נדרשת במקום כלשהו בסוכה, ולאו דווקא בדופן מסוימת).

ראיה נוספת להבנה זו היא שיטת המגן אברהם, בעניין מחיצת "לבוד" בסוכה. כידוע, מחיצה שיש בה פרצות המרובות על העומד שבה פסולה, אבל פרצה ברוחב פחות מג' טפחים נחשבת סתומה, מדין לבוד. המשנה ברורה (סימן תרל, סעיף קטן כ"ב) מביא בעניין זה את המגן אברהם:

אם באותן שתי הדפנות השלימות פרוץ שבהן מרובה על העומד שבהן אסור. ודוקא אם הפרצות הם יותר משלשה טפחים אבל אם הם פחות משלשה טפחים כלבוד דמי והוי כסתום ואין שם פירצה עליה. ועיין במגן אברהם ריש הסימן, שדעתו דדוקא אם עושה הסוכה מארבעה דפנות אבל אם עושה משלשה דפנות לא מהני מדרבנן ע"י לבוד.

כלומר, לשיטת המגן אברהם סוכה בעלת שלוש דפנות היא סוכה 'מיוחדת', בעלת מעמד שונה מסוכה בעלת ארבע דפנות; ולכן כללים התופסים בכל דיני התורה, והחלים לגבי סוכה בעלת ארבע דפנות, אינם חלים בהכרח לגבי סוכה בעלת שלוש דפנות: דין לבוד חל על סוכה בעלת ארבע דפנות, ולא על סוכה בעלת שלוש דפנות.