סוכה דף ח-ט | כוונה בבניית הסוכה

דף מספר 11

א. הקדמה

עד כאן עסקנו בהגדרת הסוכה מבחינת המבנה הפיזי שלה. הסוגיה שלפנינו פותחת נושא חדש: מה דינה של סוכה המקיימת את הדרישות ההלכתיות מבחינת צורתה, אבל נסיבות בנייתה בעייתיות מבחינת המצווה? בדיון בגמרא נראה כי כוונותיו של האדם ושימושים שונים הנעשים בסוכה בפועל עשויים להשפיע.

בסוגיה הכללית הזו מחכה לנו משנה בעמוד הבא, אך ככל הנראה הגמרא ראתה לנכון לסדר לנו דיון קצר הקשור לכך בתור מבוא לאותה משנה.

ב. שאלות על הפשט - סוכות שנבנו שלא לצורך החג (ח: אמר רבי לוי, עד סוף העמוד)

1. יוצרי כלים היו משתמשים בשתי סוכות - הפנימית ל. . . והחיצונית ל. . . ; שתיהן לא נעשו לשם מצווה, אבל בכך אין בעיה, כשיטת. . .

2. אף על פי כן, רק החיצונית כשר לסוכה, אבל לא הפנימית, כי לא ניכר בה ש. . . (רש"י)

3. לעניין מזוזה, החיצונה פטורה, שאינה ____ ____ (רש"י). ואין לחייב אותה מדין "בית שער" לפנימית, כי . . .

4. הסבר את ראשי התיבות של סוכת גנב"ך ורקב"ש.

5. סוכת גנב"ך כשרה, למרות שנעשתה ל. . . , וסוכת רקב"ש כשרה, למרות שאינה . . .

6. התנאי להכשרים הנ"ל הוא שהסוכה תהיה מסוככת "כהלכתה", דהיינו . . .

ג. שאלות לעיון

ההסבר לפסול סוכת היוצרים

אילו היינו דורשים שהסוכה תבנה דווקא לשם מצווה (כשיטת בית שמאי, שעליה נלמד בהמשך), היינו יכולים להסביר בפשטות את הפסול של סוכת היוצרים; אך כמובן שלהלכה הסבר זה לא ייתכן. הריטב"א כאן מביא שיטה שהגיעה עקב כך לפירוש דחוק בסוגיה:

"א"ר לוי משום רבי מאיר שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה". איכא דקשיא ליה: אמאי אינה סוכה, כיון דמסוככת כהלכתה, ולא בעיא עשייה לשם החג? ומפרשי לה דהכי קאמר: אינה סוכה לענין חיוב מזוזה, וחייבת במזוזה. ולאו מילתא היא, אלא דברים כפשטן, שאינה סוכה משום דעבידא לדירה והוה ליה כבית, ואיכא משום תעשה ולא מן העשוי. כלומר, ולא מן העשוי מכבר שלא לשם צל אלא לאוצר או לדירה והכי מוכח בסמוך.

הריטב"א עצמו מבין את הפסול באמצעות מושג שכאן אנו נתקלים בו לראשונה - "תעשה ולא מן העשוי". כדי להבין מושג זה, אנו צריכים להניח שהסוכה חייבת להיבנות על ידי מעשה יצירה חיובי, כלומר "עשייה", כלשון הפסוק "חג הסוכות תעשה לך" (דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ג). חשוב להדגיש כי דין "תעשה ולא מן העשוי" נמצא כבר בגמ' ביחס לסוכה (עיינו בדפים יא:, יב. ועוד), אלא שהריטב"א מיישם אותו לגבי הפסול בסוכת היוצרים. בכל מקרה, חידוש משמעותי בדין "תעשה ולא מן העשוי" הוא שיש פסולים בסוכה הנוגעים לא רק לחפצא של הסוכה, אלא גם לפעולת הבנייה שלה. הריטב"א סבור שגם כאן קיימת בעיה של "תעשה ולא מן העשוי": אמנם יש צורך שהסוכה תשמש "לצל" ולא לדירה או לאוצר, אבל הרי האדם יכול לקבוע עכשיו שזהו ייעודה של הסוכה, למרות שהיא לא נבנתה לשם כך מראש. הבעיה היא אחרת: החלטת האדם אינה "עשייה", ואילו "העשייה" - כלומר הבנייה - באמת הייתה בפסול. מכיוון שהבנייה הייתה בפסול, וכעת האדם רק מחליט שהיא תהיה לשם סוכה, נמצא שהסוכה כעת היא "עשויה" ממילא, ללא מעשה בנייה חיובי כשר. גם הר"ן על הרי"ף כאן (ד. ד"ה הפנימית אינה סוכה) מפרש כריטב"א.

רש"י (ד"ה פנימית אינה סוכה) אינו מפרש כך; שימו לב לדבריו: האם לדעתו הפסול הוא בחפצא של הסוכה, או בדבר אחר?

מאידך, עיינו במאירי:

שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו. שכך היה דרכם, כדי להצניע קדרותיהם בפנימית, ולעשות מלאכתם בחיצונה ולהוציא בה קדורותיהם למכור. הפנימית אינה סוכה, ואם בא לישב בתוכה בחג לשם סוכה, אע"פ שאין אנו אחראין לסוכה לשם חג, כמו שיתבאר, מ"מ אינה עשויה לצל אלא לדירה, והרי הוא בית וחייבת במזוזה. ולמדת שכל סוכה העשויה לדירה ולא לצל, אע"פ שמסוככת כהלכתה אינה סוכה.

דבריו מזכירים את הריטב"א ואת הר"ן; מה בכל זאת ההבדל בינו לבינם?

"והוא שעשאה לצל סוכה"

רב חסדא מחייב כוונה זו ביחס לסוכות גנב"ך רבק"ש, והר"ן והריטב"א הביאו את דבריו כראיה לפרשנותם בפסול סוכת היוצרים. אולם, ראשונים אחרים פירשו אחרת את דברי רב חסדא. עיינו קודם ברש"י ד"ה אמר רב חסדא. כמו הריטב"א, גם רש"י מפרש שהנושא כאן הוא כוונת בונה הסוכה, אך ישנם כמה הבדלים בין שני הפירושים. ראשית, רש"י אינו מזכיר "תעשה ולא מן העשוי", וכנראה "לשם צל" מגדיר לדעתו את החפצא, ולא את מעשה הבנייה. אבל מעבר לכך - איזה מצבים כלולים ב"לשם צל", ואיזה אינם? שימו לב למצב שעל פי רש"י איננו לשם צל, לעומת דעת הריטב"א, ונבין מיד מדוע רש"י סבר שאין לפסול סוכת היוצרים על רקע זה.

שיטה מפורסמת בראשונים היא שיטת רבנו תם. עיינו ברא"ש כאן סימן יב, והראבי"ה כאן (תריא) הרחיב את הדברים:

ורבינו תם מפרש שעשויה לצל ולא מעובה להגן מן הגשמים, שזו[1] פסולה. שאם כשירה, למה שנינו (להלן כח:) "מאימתי יורד ואוכל חוץ לסוכה משתסרח המקפה"? יכסנה יפה יפה ולא תסרח מקפתו, ולא יפטור ממצות סוכה. ותנן בריש תענית (ב.) "אמר[ו] לו והלא גשמים סימן קללה הם בחג" וכו', וכדאמרינן בפרק הישן (כח:) "משל לעבד שמזג לו כוס לרבו ושפך עליו קיתון על פניו ואמר אי אפשי בשימושך"; אלמא, דסתם סוכה אינה מצלת מן הגשמים. ואף על גב דתנן (כב:) המעובה כמין בית כשירה, ואמרינן דאין כוכבי חמה נראים לתוכה, מיהו צריך לפרש שאינה מצלת מן הגשמים שלבסוף יורדין דרך גג סוכה. ומעשה היה וסיכך הרב רבי שמשון גיסו של רבינו תם בנו של הר"ר יוסף נ"ע בנסרים שאין בהם ארבעה, דאמרינן דברי הכל כשירה, ועשה סוכתו כעין כיפת החדר יפה מאד תקוע במסמרות, ופסלה רבינו תם מטעם שמצלת מן הגשמים. אבל השכיבן זה אצל זה כשירה, דאינה מצלת מן הגשמים.

הט"ז (אורח חיים, סימן תרלה, סעיף קטן א') עמד על פירוש הסוגיה לפי שיטת רבנו תם:

וק"ל לפי' ר"ת, היאך מתורצת קושית המקשן שהקשה מאי שלא כהלכתה, דהא פשיטא למאי דפוסל בעלמא בסוכה, מאי צריך למימר דפוסל כאן? בשלמא לפירש"י שפיר קמ"ל דאף על פי שאין אנו יודעין אם נעשה לצל או לצניעות מ"מ כיון שמסוככת יפה אמרינן מוכחא מילתא דנעשה לצל. אבל לר"ת קשה מאי קמ"ל. ונראה דהיא גופא קמ"ל לר"ת, דיש כאן פסול בסוכות אלו משום שהם עשוים להגן ממטר, ומ"ה הם עושים אותה. ומזה נלמוד דיש פסול בעושי' בכל סוכה להגן ממטר דהא אין כאן פסול אלא משום זה.

מה שלא ברור בדברי רבנו תם הוא מה יסוד הפסול. יש הרואים באטימות מפני גשם בעיה מדאורייתא. כדאי עכשיו לעיין שוב בתוספות ב. ד"ה כי עביד, שראינו בעבר. שיטה לפיה גם כן מדובר בפסול מדאורייתא, אבל מסיבה שונה מזו של תוס', היא שטית שולחן ערוך של בעל התניא (תרלא), במסגרת עצם הגדרת "סוכה":

ובדיעבד, אפילו היתה מעובה כמין בית עד שאין זהרורי שמש נראים מתוכה כשרה, והוא שיכול המטר לירד בתוכה. אבל אם היה הסכך מעובה כל כך עד שאין המטר יכול לירד בתוכה פסולה, לפי שאין נקראת סוכה אלא אם כן אינה מגינה אלא מן הצל בלבד, אבל אם מגינה גם מן המטר אין נקראת סוכה אלא כמין בית היא זו[2].

דעה מתונה יותר מובאת במשנה ברורה (שם, סעיף קטן ו'):

וכתבו האחרונים דמ"מ אם היא מעובה כ"כ עד שאין הגשמים יכולים לירד בתוכה אפילו כשיורדין גשמים מרובים, וא"כ הוי כעין בית, יש להחמיר ולפסול משום גזירת בית. ומ"מ בדיעבד כאשר א"א ליטול קצת מהסכך מפני איזה סיבה, יש לסמוך על המכשירין.

יש לציין ששיטת רבנו תם לא הובאה בשולחן ערוך וגם לא בהגהות הרמ"א.

ד. סוגיית סוכה ישנה - שאלות בקיאות (ט. המשנה וגמרא עליה)

אנו מגיעים כעת למשנה החדשה, הממשיכה את הדיון בהגדרת הסוכה מבחינת הדרישות המופשטות, בניגוד למבנה הפיזי.

1. בית שמאי סוברים שצריך לבנות את הסוכה ____ , אלא אם בנה אותה תוך . . .

2. אין ללמוד דין זה מהפסוק "חג הסוכות . . שבעת ימים לה' " , כי זה משמש מקור ל. . .

3.לכן יש לומר שבית שמאי למדו מ . . . ; ולדעת בית הלל לומדים מכאן שמותר לבנות סוכה ב...

4. למרות שלבית הלל אין דין "לשמה" בסוכה, יש דין כזה ב____ . אך בהיקף הדין יש מחלוקת. כי לרב רק ה____ צריכה להיות לשמה, בעוד ששמואל סבור נחוצה כוונה לשמה גם ב____ .

ה. סוגיית סוכה ישנה - שאלה לעיון

לדעת בית הלל, בפשטות נראה שאין כל בעיה ב"התיישנות" הסוכה. אך התוספות ד"ה סוכה מצטטים את הירושלמי (סוכה פרק א הלכה ב); ומדבריהם בד"ה ואם נראה שכך הם נוקטים להלכה. הר"ן (א. ד"ה איזו) עמד על כך שמבחינת המשנה עצמה היה אפשר לומר שגם בית הלל דורשים כוונה לשמה בעשיית הסוכה, אלא שהגמרא לא פירשה כך.

מה תוקף דרישת הירושלמי "לחדש בה דבר"? הר"ן ממעט בכך, ואולם יש בגאונים שיטה מחמירה:

ואם סוכה ישנה צריך לחדש בה כלום דבר ואם לא מחדש בה פסולה.

(הלכות קצובות).

כן מובא כאן באוצר הגאונים, וכך גם בבית יוסף (תרלו):

ומדברי כולם[3] משמע דהא דמצריך בירושלמי לחדש בה דבר לעיכובא. . .

אם דין זו הוא לעיכובא, משמע שבית הלל מקבלים את סברת ב"ש ברמה של דין דרבנן; אך אם הדרישה היא רק לכתחילה, לכאורה יש לפרש שיש בבניית הסוכה קיום מצווה, והירושלמי הולך בכך לשיטתו (שם):

העושה סוכה לעצמו מהו אומר, ברוך אקב"ו לעשות סוכה. לאחר - לעשות סוכה לשמו.

אלא שלפי זה צריך עיון להלכה האם יש לפסוק את דין "חידוש", שכן הבבלי אינו מסכים לסברת הירושלמי שיש מצווה בבניית סוכה (ראו להלן מו. למעלה "העושה סוכה לעצמו...").

בלי קשר לירושלמי, ייתכן לקרב את ב"ה לשיטת ב"ש גם בדרך אחרת. נוכל לומר שאמנם אין צורך ב"לשמה" להכשיר את הסוכה, ואפילו לא לכתחילה; אבל מחשבה זו של "לשמה", אם היא קיימת, אינה חסרת-משמעות, ואם הסוכה נבנתה מתוך כוונת מצווה, המחשבה "תופסת" על פי דין, ויש לה נפקא-מינה הלכתית. להלן נלמד שקיים איסור להשתמש בעצי הסוכה, משום ש"חל שם שמים עליהם". הלכה זו מוזכרת גם במסכת ביצה (ל.), והגמרא מבחינה בין סוכת מצווה לסוכה "דעלמא" שבה כמובן אין איסור כזה. הרשב"א שם (ד"ה אביי ורבא) התלבט:

ועוד קשיא לי, הא דקי"ל דסוכת גנב"ך וסוכת רקב"ש דכשירה, למה חילא עליה קדושה כל ז'? וכי מפני שנכנס זה שם ואכל שם פעם אחת או ישן שם תחול עליה קדושה כל ז', והיא לא נעשית לשם קדושת סוכה. ואפשר דסוכת גנב"ך ורקב"ש כסוכה דעלמא הן.