סוכה דף טו-טז | בניית הדפנות לפני הסכך

דף מספר 20

לפני שנפנה לסוגיה החדשה, נתייחס לחוב שנשאר לנו מהשיעור שעבר. דיברנו על תקרה של נסרים שאותה רוצים להכשיר לסוכה, והרא"ש והטור סוברים כנראה שאם נוטלים "אחת מבינתיים" על פני כל התקרה, הרי שכל הנסרים הוכשרו. על כך שאלנו כיצד ייתכן שהנסרים שנשארו על הסוכה, והפסולים מדין תקרה, יוכשרו על ידי נטילת הנסרים האחרים? ברשותכם אציע מה שנראה לי בעניין זה.

כבר עמדנו על כך שפסול תקרה מיוחד משום שהוא מתבסס על הייעוד של הנסרים ולא על מהותם החומרית. אם כך, ניתן לומר עוד, שכאשר נסרים רבים משמשים בתור תקרה, הפסול אינו חל על כל נסר בפני עצמו; מכיוון שכולם יחד שימשו בתור תקרה, הפסול חל על כולם כאחת, כלומר על כל התקרה. ולכן, אין צורך להכשיר כל נסר בפני עצמו, ודי להכשיר את כל התקרה בתור יחידה אחת. לפי זה ניתן להבין כיצד נטילת חלק מן הנסרים תכשיר את האחרים.

המשנה הבאה מזכירה את קודמתה, כי היא עוסקת במציאות של "פסים" של סכך כשר וסכך פסול - בעלי רוחב זהה - המונחים לסירוגין. אלא שבמשנה הקודמת הפסול היה מדין "תקרה", או אפילו "גזרת תקרה", והיה מקום לדון בתהליכי תיקון מסוימים שיכלו להכשיר את הפסולים הללו. המשנה שלפנינו עוסקת בפסול מובהק בחפצא שאין דרך להכשירו, והשאלה היא האם ניתן להתעלם ממנו בזכות הסכך הכשר.

ב. שאלות על פשט הגמרא

המקרה סוכה בשפודין (עד טז. "החוטט בגדיש")

1. המשנה מכשירה כאשר בין השפודים ישנו סכך כשר בשיעור . . . ; אך כך מסתבר רק לשיטת רב פפא, המכשיר ____ _____ בהלכות שבת.

2. לדעת רב הונא ב"ר יהושע הפוסל, צריך לפרש כוונת המשנה . . . או שהסכך מונח בזוית של תשעים מעלות לשפודין, כך ש. . .

3. סיכך ב____ כלים פסולה, כגון מטלניות שאין בהן ____ ____ ____ , גזירה משום . . .

4. מחצלת גדולה: ר' אליעזר פוסל כי מן הסתם נעשתה לצורך ____ , אבל החכמים מכשירים כי יעודה הסתמי הוא ל____ .

החוטט בגדיש (עד המשנה טז.)

גם הסיפא של המשנה קשורה למשנה הקודמת. כיצד לוקחים "גג" הקיים ממילא והופכים אותו לסכך של סוכה? לעיל דיברנו על תקרה של בית. כאן אנו מוצאים את עצמנו בסביבה חקלאית, והגדיש - שרובו קש הכשר לסכך - מוערם בשדה. האם ניתן לחפור בערימה ולשבת שם לשם מצווה?...

1. טעם הפסול במקרה זה הוא . . .

2. אין צורך לעשות את כל הסוכה לשם צל. די להניח סכך על גבי חלל שמידותיו . . . , ואחר כך ניתן להשלים את גובה הדפנות על ידי חטיטה.

3. היתר זה מבוסס על העיקרון שפסול תולמ"ה לא נאמר ב____ . (רש"י)

 

ג. שאלה לעיון - החוטט בגדיש

עיינו ברמב"ם:

אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה לפי שלא נעשית לצל, וכן החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה שהרי לא עימר גדיש זה לצל. לפיכך אם [ל] עשה בתחלה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה כשרה שהרי נעשה סכך [מ] שלה לצל.

(פרק ה', הלכה ט')

וראו בהגהות מיימוניות שם:

[ל] ומהאי טעמא אין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות תחלה ואם עשה הדפנות טפח סמוך לסכך תחלה יכול לסכך [מו"ר רבינו שיחיה]. ע"כ.

[מ] בשעת עשיית הגדיש עשאו כך.

דברי ההגהות מיימוניות הובאו להלכה ברמ"א סימן תרלד סעיף ה'. הט"ז שם (סק"ד) הסביר את הדין, על פי העיקרון שסכך ללא מחיצות אינו "אהל":

נ"ל הטעם דכתיב חג הסוכות תעשה והיינו הסכך בשעה שאתה עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל כדאי' לענין שבת בסי' שט"ו ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי משום ולא מן העשוי. וראיה מפורשת נ"ל ממתני' דהדלה עליה את הגפן כו' דאמרי' שם וצריך לנענע וכתב הרי"ף כדי שיהא נעשה מעשה לשם סוכה ולא אמרי' קציצתן זו היא עשייתן. ופירש"י והר"ן דהא דסיכך במחובר ואח"כ קצצן לא מהני הקציצה להוציא מידי פסול תעשה ולא מן העשוי דהכי משמע סוכות תעשה לך כשאת' עושה אותה תהא ראויה לסוכה. הרי לפנינו דבשעת העשיה יהיה ראויה לסוכה ולא בצירוף מעשה שיהיה אח"כ דהיינו הקציצה, והכי נמי כאן וכל שכן הוא משם, דמה התם דיש עכ"פ שם סכך ואוהל על הסכך אפ"ה כיון דפסול הוא לא מהני צירוף המעשה שאח"כ לזה כ"ש הכא שבשעת עשיית הסכך אין שם סכך ואוהל עליו אלא שאח"כ ע"י עשיי' המחיצות יהיה נקרא הסכך אוהל כ"ש דלא מהני והוי ולא מן העשוי.

הט"ז מסתמך בדבריו על הלכות שבת, ובעניין זה כתב השלחן ערוך כך:

 מטה, כשמעמידים אותה, אסור להניח (יט) הרגלים תחלה ולהניח עליהם הקרשים; אלא ישים הקרשים תחלה באויר, ואח"כ הרגלים תחתיהם. וה"מ כשהרגלים הם דפים מחוברים, כמו דפני התיבה, אבל רגלים של מטות שלנו, וכן רגלי השלחן, (כג) מותר בכל גוונא.

(אורח חיים, סימן שט"ו, סעיף ג').

 

המשנה בררוה העיר:

(יט) הרגלים תחלה וכו' - דהוא כדרך בנין דהרגלים הם מחיצה והקרשים של הכיסוי הוא כמו גג ונמצא כעושה אהל בשבת וע"כ צריך לשנות לאחוז הקרשים של הכיסוי באויר ואח"כ לתת מתחתיו הרגלים דהוא [כד] שלא כדרך בנין:

 (כג) מותר בכל גווני - דרגלי המטות ושלחנות שלנו אין להם מחיצות.

אמנם עולה מכאן שהגדרת אהל כוללת מחיצות, אבל מאידך שבת אינה ההקשר ההלכתי הבלעדי למושג "אהל"; ויש מקום לדחות את טענת הט"ז על פי דין "אהל" בהלכות טומאה (שם אין צורך במחיצות). יתרה מזאת: הב"ח, חמיו של הט"ז, דחה עקרונית את הצורך שהסכך יהיה "אהל", וכך כתב על דברי ההגמ"י:

ותימה גדולה מה ענין זה לחוטט בגדיש דלא נתן שם גדיש לשם סוכה אלא לשם אוצר, אבל כאן הרי עשה הסכך לשם סוכה. ואי משום דליכא דפנות אין עליו שם אהל, הא ודאי לא בעינן אלא שיהא הסכך עשוי לצל לשם סוכה. . .

האם שיטת הב"ח נסתרת על ידי הצורך ב"חלל טפח" לפני שחוטט את שאר גובה הדפנות?

הרמ"א, בספרו דרכי משה על הטור (סימן תרכו, סעיף א)', כתב:

כתב הכלבו בשם בעל ההשלמה ז"ל כל הפסולים שאינן בגוף הסכך כשמבטלן אינו צריך מעשה דביטולו הוה מעשה כגון סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים ובנה בה אצטבא ומיעטה (ד.) וכן אלו העושין סוכה תחת הבית ואין מסירין הגג עד אחר העשייה אין צריכין לנענע הסכך אחר כך לפי שגילוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה להכשיר הסכוך הנעשה בפסול קודם לכן עכ"ל. ובהגות אשרי פרק קמא דסוכה (סי' כד) דרבינו ברוך אוסר ור"י מתיר ונראין דבריו עכ"ל. וכן כתב מהרי"ל דאותן גגין העשויים כמין צריף ובסוכות מגביהין אותן ומסככין שם דמותר להחזירן מפני הגשמים וכשחוזר ומגביהו לא מקרי תעשה ולא מן העשוי בפסול וכן אם סיכך ואחר כך גילה הגג הסוכה כשרה.

יש לעיין בטעמה של שיטה זו - כיצד ייחשב מעשה בחפץ אחר, מחוץ לסוכה, כ"עשייה"? נקודה זו תוביל אותנו לקראת תפיסתו של הרמב"ם בפסול תעשה ולא מן העשוי בסוכה, תפיסה העולה מדבריו שצוטטו לעיל (פרק ה הלכה ט). הרמב"ם מקשר תולמ"ה לצורך בסוכה "לשם צל". העשייה נחוצה כדי לשמש מסגרת שבה יכולה הכוונה לחול, ולא בגלל שיש דרישה עצמאית שהסוכה תיעשה באופן חיובי. ייתכן לפי זה שגם מעשה חיצוני המכשיר את הסוכה יכולה לספק מסגרת כזו (אם כי אין הכרח בכך).[1]

המגן אברהם (סעיף קטן ז') סבור שפתרונו של הד"מ אינו מועיל בכל מקרה, שכן יש להבחין בין גג רגיל לבין גגון שנועד להיפתח ולהיסגר:

בשלמא בסוכה תחת הגג כשמסיר הגג אח"כ הוי מעשה והגג עצמו נכשר . . . משא"כ כאן כשפותח לא מקרי מעשה. משא"כ כשסיכך תחלה דנעשה בכשרות וסוגר אח"כ הגג מפני הגשמים וחוזר ופותחו כשר לכ"ע דהוי כפירס עליה סדין וחזר ונטלו ממנו דכשרה כיון שנעשה בכשרות.

בסוף דבריו הוא טוען שיש פתרון גם לגג נפתח ונסגר, אם בונים את הסוכה בזמן שהוא פתוח. אולם, יש לבחון חילוק זה לאור ההבנה הבסיסית בתולמ"ה. האם ניתן לחלק כך לפי תפיסת האבני נזר (שאלות לעיון דף 14)?

עד כאן דנו בשיטתו העקרונית של הדרכי משה. אולם, לדעת ראשונים אחרים אין בכלל בעיה של תולמ"ה בכגון זה. דייקו בדברי ר' יצחק הלבן שהובאו באור זרוע הלכות סוכה (רפט):

מיכן היה אומר ה"ר ברוך מריגנשבור"ק שאם עשה סוכה בתוך הבית תחת התיקרה ואח"כ הסיר התיקרה שאינו מועיל כלום כיון שתחילה עשה בפסול והתורה אמרה תולמ"ה כדאמר הכא וה"ר יצחק הלבן הכשיר דאין שייך לומר תולמ"ה אלא היכא דגוף הסכך היה בפסול כמו גפן ודלעת וקיסוס מחוברים כמו חבילין דפסלום רבנן אבל הכא דגוף הסכך הוא כשר אלא שתקרה גורמת לו הכי נמי דכשר אפילו לאחר שהסיר התיקרה לאחר סיכוכה וכן הוא האמת כדבריו אפי' גפן ודלעת שהן פסול הגוף כשר אחר שקיצץ וניענע כ"ש הכא שגוף הסכך כשר שהסוכה כשירה היא לאחר שיסיר התקרה[2].