פסחים | דף צא | ספק טומאה

סוגייתנו עוסקת במקרים בהם למרות שקיים חשש שמא האדם עליו שחטו את הפסח לא יהיה ראוי לאכול את הפסח, יש לשחוט עליו את הקורבן: "האונן, והמפקח את הגל, וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים, והחולה והזקן שהן יכולין לאכול כזית - שוחטין עליהן. על כולם אין שוחטין עליהן בפני עצמן, שמא יביאו את הפסח לידי פסול. לפיכך, אם אירע בהן פסול - פטורין מלעשות פסח שני, חוץ מן המפקח בגל שהוא טמא מתחלתו".

על כל אחד מהנזכרים, קיים החשש שהוא לא יוכל לאכול מהפסח. אנו נתמקד במקרה של אדם המפנה מפולת מעל אדם שנקבר תחתיה ולמעשה לא ידוע האם אותו לכוד חי או מת. כלומר, במידה והלכוד ימצא מת, נמצא שהמפנה את המפולת נטמא בטומאת מת משום שהוא האהיל על המת*.

בגמרא דין המשנה מוגבל מעט: "לפיכך אם אירע וכו'. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא גל עגול, אבל גל ארוך - פטור מלעשות פסח שני, אימא: טהור היה בשעת שחיטה. תניא נמי הכי: רבי שמעון בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: מפקח בגל, עתים פטור עתים חייב. כיצד? גל עגול ונמצאת טומאה תחתיו - חייב, גל ארוך ונמצאת טומאה תחתיו - פטור, אימא: טהור היה בשעת שחיטה".

רש"י כותב שבגל ארוך המחלץ פטור משום הספק, שמא נטמא באותו הזמן ושמא לא נטמא.

באופן זה פסק גם הרמב"ם: "מי שחופר בגל לבקש על המת אין שוחטין עליו שמא ימצא שם המת בגל והרי הוא טמא בשעת שחיטה, שחטו עליו ולא נמצא שם מת הרי זה אוכל לערב, נמצא שם מת אחר שנזרק הדם, אם נודע לו בודאי שהיה טמא בשעת זריקת הדם כגון שהיה גל עגול הרי זה חייב בפסח שני, ואם ספק הדבר ושמא לא היה עומד על הטומאה בעת זריקה ולא נטמא אלא אחר זריקה הרי זה פטור מפסח שני" (הלכות קרבן פסח פרק ו הלכה י).

הקושי בדבריהם הוא שלא כל כך ברור מה המציאות עליה מדובר. כלומר, אם מדובר במפולת שהיא ברשות הרבים, היו אמורים ללכת בעקבות הכלל שספק טומאה ברשות הרבים - טהור, ולהכריע שגם המחלץ יצא ידי חובת קורבן הפסח, ואם מדובר ברשות היחיד, היו אמורים ללכת בעקבות הכלל שספק טומאה ברשות היחיד – טמא, ולחייב את המחלץ בפסח שני.

ייתכן לומר שלא מדובר כאן במקרה של ספק טומאה רגיל. במצב של ספק טומאה רגיל, הספק הנו על המצב הנוכחי – האם הוא טמא עכשיו או לא; אולם, במקרה הנידון אין לנו ספק כלל על מצבו הנוכחי של המחלץ (ידוע לנו כי הוא טמא), הספק הנו מה היה מצבו של המחלץ בזמן הקרבת הקורבן (הנ"מ של ספק זה היא בשאלה האם הוא יצא ידי חובתו או לא). לכן, נראה שיש לדון בשאלה זו כפי שדנים בשאר הספיקות שבתורה, ולא כדין ספק טומאה, ואם כן, אין אנו אומרים שבמקרה של ספק הוא טמא.

____

* חידוש מעניין במשנה זו הוא שבמידה והלכוד במפולת ימצא מת, אף על פי שידוע בוודאות כי המחלץ נטמא וממילא למפרע הוא היה טמא כבר בזמן השחיטה ולא ראוי להקרבה ואכילה של הפסח – מכל מקום, שוחטים עליו את הפסח מכיוון שבעת שזרקו את הדם עדיין לא היה ידוע מה מצבו של הלכוד; הסיבה לכך הינה משום שכל זמן שלא ידוע אחרת, האדם נשאר בחזקתו ובמקרה זה הוא טהור. בשאר המקרים המוזכרים במשנה המצב שונה, שכן בהם אין כל חשש שמא יוודע לאחר מכן שלא היו ראויים כבר בשעת השחיטה וזריקת הדם; משום שאף אם יורע מצבם, הם יהיו לא ראויים לאכילה רק מכאן ואילך ולכן ברור שהם יצאו ידי חובה, שהרי ידוע שכל מי שהיה ראוי לאכול בשעת השחיטה וזריקת הדם יצא ידי חובתו אף אם השתנה מצבו לאחר מכן.