עירוב שמיה דמערב ולא דמפלג'

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

עירובין דף מט – 'עירוב שמיה דמערב ולא דמפלג'

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בדינים שונים אודות העירוב. בגמרא מבואר שכאשר אדם מקפיד על העירוב שלו ולא מוכן שאדם אחד מהשותפים שערבו יחד יאכל ממה שנתן הוא, לאחת הדעות לא חלה ההגדרה של עירוב. הסיבה לכך היא, כפי שכותב רש"י (ד"ה עירוב שמו) שכולם צריכים להיות מעורבין ומרוצין בו – שלא ימחה אחד בחבירו. השותפות צריכה להיות נוחה ונעימה. באופן דומה כתבו רבנו חננאל, רבי מנחם המאירי (בחידושי המאירי) ורבי יום טוב אשבילי, שכולם צריכים להיות בתערובת אחת.

בשונה מדין זה, במקרה שבו חילקו את העירוב לשני חלקים והניחו את החלקים בבתים שונים אין מחלוקת, ונראה לומר שלדעת כולם לא נחשב עירוב:

"מר רב יהודה אמר שמואל: החולק את עירובו אינו עירוב. כמאן - כבית שמאי, דתניא: חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים, בית שמאי אומרים: אין זה עירוב, ובית הלל אומרים: הרי זה עירוב! - אפילו תימא בית הלל: עד כאן לא קאמרי בית הלל התם אלא דמליין למנא ואייתר, אבל היכא דפלגיה מיפלג – לא".

על פניו, בנוגע למי שחילק בביתו את העירוב, למדנו לעיל שלדעת בית הלל אם חילק בביתו לשני כלים העירוב כשר. באופן זה פסק להלכה רבי שמעון קיירא (ספר הלכות גדולות סימן י - הלכות עירובין פרק הדר):

"דאמר רב יהודה אמר שמואל (שם מט א) החולק את עירובו ונתנו בשני כלים אינו עירוב, מאי טעמא, עירוב שמיה דמערב ולא דמפלג. ודוקא בתרין בתי, אבל תרין מאני בחד ביתא שפיר דמי".

יחד עם זאת, פוסקים רבים כתבו שאם חילקו את העירוב אף באותו הבית אין זה נקרא עירוב. כך כתב רבי אליעזר בן רבי יואל הלוי (ראבי"ה חלק א - הלכות עירובין סימן שצח):

"מצאתי בהלכות גדולות היכא דפלגיה לעירוביה ... ונראה לי דליתא, וסלקא שמעתא דאפילו בבית אחד בתרין מנין לא הוי עירוב אלא דמ(ד)לא מ[נא] ואייתר אבל פלגיה כרעותיה אפילו בחד ביתא לא".

וכן פסק הרמב"ם (הלכות עירובין פרק א הלכה יח), רבי מאיר הכהן מרוטנברג (הגהות מיימוניות שם) ופוסקים נוספים.

הרב ירון בן צבי