שבת | דף סה | פורפת אישה גלימתה על האבן

סוגייתנו עוסקת בדברי המשנה המתירה לקשור את הגלימה באמצעות אבן (ובאמצעות שאר דברים המוזכרים שם) ולצאת כך לרשות הרבים. סיבת ההיתר היא שחפצים אלו אינם נחשבים כמשא אלא ככפתור בלבד שהוא חלק מהבגד. בעלי התוספות (לעיל דף סד עמוד ב ד"ה ובלבד שלא תתן לכתחילה בשבת) כותבים שאין במקרה זה חשש שמא תראה כמי שעושה תחבולה בכדי להוציא חפץ זה בשבת משום שהכול יודעים שהיא זקוקה לחפץ זה בכדי לקשור גלימתה.

הגמרא עומדת על כך שמסוף דברי המשנה משמע שאין לצאת עם חפצים אלו לכתחילה, וזאת בניגוד להבנה העולה מתחילת המשנה:

"אמר אביי: סיפא אתאן למטבע".

אביי מיישב בין חלקי המשנה ומסביר כי הנאמר בסוף המשנה אמור אך ורק לגבי מטבע, משום שהוא מוקצה ואסור לטלטלו, בניגוד לאגוז ואבן שאינן מוקצים, ולכן מותר לקשור איתם בשבת לכתחילה. דהיינו, משום שהמטבע עומדת לשם רכישה היא מוקצה מדעתו של אדם לאותו הדבר ולכן אסור להשתמש בה בשבת לשם דברים אחרים. על אף שאבן בדרך כלל היא מוקצה משום שאין כוונה להשתמש בה, מסביר רש"י (ד"ה אתאן למטבע) שבמקרה זה מדובר באבן שייחדוה לשם שימוש זה על ידי מחשבה או דיבור.

לכאורה ניתן היה לומר שגם המטבע עליה מדברת המשנה היא כזו שיחדו אותה לשם כך, אולם נראה להסביר שמשום שלמטבע יש חשיבות וערך עצמי גבוה (בשונה מאגוז שהערך הכספי שלו קטן), מחשבה או דיבור בלבד לא יספיקו לייחדו לשימוש, היות ובטלה דעתו של המייחד מטבע אצל שאר בני אדם. יחד עם זאת, אם כבר קשרו את המטבע מערב שבת לבגד, שינוי היעוד של המטבע מועיל לייחד את המטבע לשימושו החדש, על אף שלכתחילה אין לעשות כן. יתר על כן, הבעייתיות בייחוד מטבע היא רק כשרוצה לייחדו לשבת אחת על ידי מחשבה או דיבור. כאשר ייחוד המטבע הוא לצורך קבוע, הייחוד מועיל אף שנעשה בדיבור או במחשבה (ראה גם בעיון לשבת דף נ ).

ברם, רבי אברהם ישעיהו קרליץ (חזון איש או"ח שח, כב) כתב שיתכן לומר שמטבע שונה משאר מוקצה שמייחדים אותו לשימוש קבוע על ידי דיבור משום שאדם עשוי להתחרט על כך שייחד המטבע לשם תשמיש. אשר על כן, יתכן לומר שאף לאחר ייחוד מטבע לשימוש קבוע, נשאר עליו שם מטבע ואינו נחשב לגמרי כלי של תשמיש.

על אף האמור כאן, בתלמוד הירושלמי נאמר שדין האבן כדין המטבע ואין לקשור איתם בגד לכתחילה:

"תני רבן שמעון בן גמליאל אומר לא שנו אלא מטבע ואבן, הא באגוז מותר מפני שהוא מיטלטל".

דהיינו, מותר לקשור גלימה באמצעות דבר המותר, כמו אגוז. אולם אין לקשור גלימה באמצעות דברים מוקצים, כאבן ומטבע, שאינם מותרים לטלטול מחמת עצמם, אף אם יקצה אותם לצורך זה.