ויצא | חלום הסולם

ספר בראשית פרק כח

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (יג) וְהִנֵּה יְהֹוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ: (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל  רֹאשָׁהּ: (יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה: (כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: (כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהֹוָה לִי לֵאלֹהִים: (כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

מספר שאלות עולות מקריאת הפסוקים המובאים לעיל:

1.       במסגרת בריחתו של יעקב מעשו הוא עוצר בלוז עם חשכת היום הראשון למסעו. אם כי שם המקום מפורש בפס' יט, עד אותו פסוק נעלם מעיני הקורא שמו וזהותו של אותו מקום. המקום מתואר בתיאורים שונים 'המקום' 'המקום הזה' 'המקום ההוא', אך עד לפס' יט שמו לא מפורש. מדוע?

2.       החזיון שנראה אל יעקב מרשים למדי, הוא רואה סולם מוצב ארצה וראשו בשמים ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו. הפרט הזה שמלאכי האלהים עולים ואז יורדים מלמד שמקום מושבם הוא בארץ. התנועה שלהם היא תנועה של עליה וירידה רצוא ושוב וברור שנקודת המוצא שלהם אינה מן השמים כי אם מן הארץ. בדרך כלל אנו רגילים שהמלאכים מתגלים מן השמים כמו שנאמר בבראשית פרק כא פס' יז:

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שם:

וכמו כן בבראשית פרק כב פס' י:

וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּני:

אמנם כאן המלאכים מקומם בארץ ועולים לשמים.  וכמו שמודגש בדברי רש"י פסוק יב בפרקנו:

עולים ויורדים - עולים תחלה ואח"כ יורדים.

            מהי, אם כן, משמעות הדבר?

3.       לאחר החיזיון המרשים נודר יעקב נדר:

(כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: (כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהֹוָה לִי לֵאלֹהִים: (כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

יש מן המפרשים שמסבירים כי המילים 'והיה ה' לי לאלהים' הן חלק מהתנאי (רש"י) ויש שמסבירים שהן חלק מן ההבטחה (רמב"ן). יש לברר מהי משמעות התנאי הזה לפי דברי רש"י? רש"י אמנם מסביר:         

שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי

אך יש לבאר זאת גם על דרך הפשט.

ניגש כעת לשלב התשובות. ננסה להציע מהלך אחד שישיב על שאלותינו.

יש לשים לב לעובדה כי סדר בריחתו של יעקב מן הארץ בנוי בסדר הפוך מסדר מסעותיו של אברהם אל הארץ. המקום שממנו בורח יעקב הוא באר שבע משם לבית אל ומשם לחרן. לעומתו אברהם אבינו בא מחרן כפי שמסופר בבראשית פרק יב:

וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:

לאחר מכן הוא עובר בשכם כפי שמתואר שם פס' ו:

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה

ואז הוא עובר לבית אל (פס' ח):

וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה:

בית אל היא העוגן של אברהם בארץ, גם לאחר הירידה ממצרים הוא שב לשם (יג, ג):

וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי:

התחנה הסופית של אברהם (לפני קבורתו) היא באר שבע (כב, יט):

וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:

אמנם נכון הדבר שאברהם עבר בעוד תחנות רבות בארץ ואילו יעקב רק בכמה מהן. אמנם צירוף המקרים ששניהם עוברים בבית אל יכול ללמד משהו על המחזה שזוכה לו יעקב. נשים לב שאברהם בונה מזבחות במקומות שאליהם הוא מגיע. הוא בונה בשכם בבית אל ובחברון. בשכם הוא בונה מכיון שה' התגלה אליו וכך גם הדבר בחברון כפי שמופיע בפרק יג פס' יד:

(יד) וַיהֹוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: (טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: (טז) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: (יז) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה: (יח) וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה:

אמנם הבניה בבית אל לא באה בעקבות התגלות שמפורשת בכתובים. לכאורה, היה צריך לומר שאברהם זכה להתגלות בבית אל כפי שזכה לה בשכם ולכן הקים את המזבח אמנם דבר מזה לא מפורש בכתובים. ואכן, כבר חז"ל חשו בכך שבניית המזבח בבית אל היא סתמית וסיפקו לכך תשובות שונות. אחת מהן מובאת ברש"י על בראשית פרק יב פסוק ח:

 ויבן שם מזבח - נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם:

אמנם ייתכן להסביר כי בניית המזבח של אברהם הביאה במודע או שלא במודע להתגלות ה' אל יעקב בדיוק באותו מקום שבו בנה סבו מזבח לפני שנים. באותה התגלות הובטח ליעקב מה שהובטח לאברהם שנים קודם לכן "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמה". יעקב, דוקא ביציאתו מן הארץ מקבל את ברכותיו של אברהם – אותן ברכות שקיבל סבו בכניסה לארץ. אין ספק שיש בכך קיום דבריו של יצחק שנאמרים ליעקב בראשית פרק כח פס' א:

וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:

ואכן יעקב מקבל את ברכתו של אברהם עם בריחתו מן הארץ ממש כפי ששמע מתוך דברי אביו.

 

נשים לב לדמיון שבין שתי הברכות (המרכיבים הדומים מודגשים):

 

אמנם יעקב לא מודע לסגולותיו של המקום אשר עבר בו זקנו שנים קודם, ייתכן שזו גם האוירה שבא הכתוב להשרות עלינו – אוירה של חוסר ודאות – מהו אותו מקום שבו חונה יעקב? אנחנו כקוראים לא מודעים למקום וגם יעקב לא מודע אליו. בסופו של דבר יעקב יקרא את שם המקום בית אל. המפרשים חלוקים בזיהויה של בית אל: לדעת ריב"ז בית אל זה הוא הסמוך לירושלים והוא הר המוריה, ולדעת ריב"ס בית אל זה הוא הסמוך לעי. אם נניח שבית אל זו היא בית אל של אברהם. הרי שיעקב שלא במודע מתחבר למקומות שבהם עבר זקנו, הוא מקבל את ברכתו ואת הקדושה ששורה במקום מאז הקים שם זקנו את המזבח. אם כי כעת הוא נאלץ לעזוב את הארץ שבה נאחז מובטחת לו ההבטחה שהובטחה לזקנו.

ייתכן שהחזיון מסמל יותר מכל את מה שעתיד לבוא על יעקב. המלאכים הנמצאים בארץ עולים בסולם ויורדים בדיוק באותה דרך שעלו התנועה הזו מסמלת מחזוריות. אותה מחזוריות שמופיעה ביציאתו של יעקב והופיעה גם בעבר עם כניסתו של זקנו לארץ, יש במחזוריות הזאת תקוה גדולה: גם שכעת אתה נאלץ לעזוב את הארץ – קח בחשבון שעוד תשוב לכאן. מלאכים לא חסרים לנו בחייו של יעקב גם בחלום וגם במציאות יעקב זוכה לליווי של מלאכים יותר מכל דמות מקראית בספר.

כך קורה שבשהותו בבית לבן מופיע התיאור הבא (בראשית פרק לא י)

וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים: וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:

וכך גם בשעת חזרתו לארץ (בראשית פרק לב פס' א-ג):

וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ: וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:

הנה כי כן, בהתאם לחיזיון שרואה יעקב המלאכים דואגים להחזיר אותו לבית אבא בדיוק כפי שהם מופיעים אצלו כאשר הוא נאלץ לעזוב. מי שזיהה בין החזיון בפרקנו לבין המלאכים המופיעים בהמשך הוא רש"י. רש"י על פירוש החזיון מסביר :

מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו:

רש"י מסביר שחזיון הסולם הוא ביטוי ליציאה לגלות. יעקב שוכב ארצה ומלאכי האלהים העולים הם מלאכי ארץ ישראל שלא יוצאים לחוץ לארץ ואילו המלאכים היורדים הם מלאכים שילוו אותו גם בגלות. דומה שדבריו של רש"י נזקקים לדבריו בפרק לב פסוק ב:

ויפגעו בו מלאכי אלהים - מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ:

אמנם ייתכן להסביר את החזיון כמשל על דרך האמור בתהילים פרק קלט ח:

 אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ:

וכפירושו של מצודות דוד שם:

אם אסק - אם אעלה אל השמים הלא אתה שם ואם אעשה לי משכב בשאול מתחת לארץ הלא הנך גם שם:

השמים הם משל למה ששם למה שרחוק. מלאכי האלהים מקומם בארץ אך הם מלוים גם את יעקב שעולה לשמים, לגלות הרחוקה. משל הסולם מכל מקום משריש היטב את היציבות הקרקעית: גם כשתעלה רחוק לשמים תמיד תישאר נטוע בארץ תמיד יהיה לאן לחזור ובאותן מדרגות שטיפסת הרחק תוכל גם לרדת בהן בחזרה. העלייה והירידה של המלאכים מעידה על נוכחות קבועה של הקב"ה ומלאכיו גם בעליות וגם במורדות גם ביציאה מן הארץ וגם בכניסה אליה. המלאכים ממוקמים למטה בארץ אמנם גם כאשר ירחק יעקב עד לשמים המלאכים ילוו אותו.  מה שמבטא את ההשגחה הצמודה גם בגלות.

ההבחנה שבין השמים הגלותיים לארץ – ארץ ישראל – יוסבר גם על פי דברי הרמב"ן בבראשית פרק כד פסוק ג:

אלהי השמים ואלהי הארץ - הקב"ה יקרא אלהי ארץ ישראל, כדכתיב (מ"ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ, וכתוב (דהי"ב לב יט) וידברו אל אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ ויש בזה סוד עוד אכתבנו בעזרת השם (עיין ויקרא יח כה) אבל בפסוק (ז) לקחני מבית אבי לא נאמר בו אלהי הארץ כי היה בחרן או באור כשדים וכן אמרו (כתובות קי:) הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (ש"א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים:

 

דברי הרמב"ן על ההבחנה בין אלהי השמים לבין אלהי הארץ מחזקים כאמור את דברינו ביחס להסבר החזיון. המלאכים מקומם בארץ – בארץ ישראל אך הם גם עולים לשמים – בגלות, אך בסופו של דבר גם הם ישובו לארץ לארץ ישראל. ייתכן גם להסביר על פי דבריו של הרמב"ן את ההבדל שבין שתי החזיונות של המלאכים ליעקב. בחוצה לארץ המלאך נגלה אל יעקב בחלום, אמנם בעת חזרתו לארץ הוא רואה אותם באופן ממשי 'ויפגעו בו מלאכי אלהים'.

זה כנראה מה שמביא את יעקב לנדור את הנדר. שאם אכן 'החלום יתגשם' הרי שהמקום שבו נגלה אליו ה' יהיה בית אלהים. אכן הסולם מוצב כאן וזה שער השמים, אני עולה עכשיו לשמים – אומר יעקב – מתרחק מכל מה שידעתי. אך אחזור לכאן וארד עם המלאכים שעלו אתי ואקים כאן את בית האלהים. מכאן אצא ולכאן אשוב, מה שמבטא את הסולם שמונח כאן.

כעת מתברר היטב מהי משמעות הנדר שנודר יעקב. יעקב רוצה שה' יהיה לו אלהים. משמעות הדבר כפי שהקב"ה התחייב לאברהם בברית המילה שמתוארת בבראשית פרק יז פס' ד-ח:

אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

מבין שלל ההבטחות יעקב מקבל כמעט הכל, רק דבר אחד לא מודגש: 'והייתי להם לאלהים' זה מה שיעקב רוצה 'והיה ה' לי לאלהים' – רש"י שם מסביר (פרק יז פסוק ח)

(ח) לאחוזת עולם - ושם אהיה לכם לאלהים אבל (בר ישראל) הדר בחוצה לארץ כמו שאין לו אלוה:

וכפי שהסביר שם הגור אריה:

פירוש 'שאין לו אלוה' לעזרו ולסייעו שזה מעשה אלוה, כי ארץ ישראל היא שדורש אותה בפרט, ושאר ארצות חלק למלאכים, ומי שהוא דר בחוצה לארץ הרי הוא כאילו יוצא מרשות הקב"ה חס ושלום:

יעקב מבקש שה' יוסיף להיות לו לאלהים גם בחוצה לארץ, אם אמנם יש כאן סולם – אני מבקש שתעלה אתי ותרד אתי בחזרה. אם אכן כך יהיה, אזי הוכח כי אכן סולם מוצב כאן, סולם שאפשר דרכו לעלות רחוק מאוד אך גם לחזור בבטחה.