ויגש | המפגש הראשוני בין משפחתו של יוסף עם פרעה

ספר בראשית פרק מו - חלק 3 – פרק מז

(כח) וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גּשֶׁן: (כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד: (ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי: (לא) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי: (לב) וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ: (לג) וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם: (לד) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן: (פרק מז) (א) וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן: (ב) וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה: (ג) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ: (ד) וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן: (ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ: (ו) אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי: (ז) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה: (ח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ: (ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם: (י) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה: (יא) וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה: (יב) וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף:

א.       

המסופר בפסוק הפותח את היחידה לכאורה מחוייב המציאות. בכדי למצוא את הדרך גושנה יש לשלוח את החלוץ שיראה את הדרך לכל המחנה. אמנם דומה שהתורה שטורחת לספר פרט כל כך טריוויאלי מנסה להביע גם מסר נוסף. חשוב לתורה לספר מי היה זה שסלל את הדרך מצרימה, מי הוא זה שעל פי רש"י לא רק הראה את הדרך אלא גם השתדל בביסוס ההתיישבות העברית במצרים[1]. כמובן שהדבר מלמד על מעמדו של יהודה בעיני יעקב אביו[2] אך דומה שהמקרא מנסה להביע כאן בסיפור המינורי הזה גם מסר כביר: יהודה נושא באחריות לא מבוטלת להשתקעותם של ישראל במצרים. יהודה הוא זה שהציע לאחיו את ההצעה המגונה:

            וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ    אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו: (בראשית לז, כו-כז)

יהודה אחראי על מכירתו של יוסף לישמעאלים/ למדיינים ובעקבות כך גם לירידתו למצרים. אמנם כעת מסתבר שמעשיו של יהודה לא המיטו גלות על יוסף בלבד אלא על כל בני ישראל.

בדרך הדרש נציין כי התורה בספר שמות פרק ו (פס' ב-ג) אומרת:

            וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי           וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

ורש"י על אתר הסביר:

            ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות אני ה' נאמן ליפרע כשהוא אומר אצל עונש כגון       וחללת את שם אלהיך אני ה' וכשהוא אומר אצל קיום מצות כגון ושמרתם מצותי ועשיתם אותם         אני ה' נאמן ליתן שכר:

על פי רש"י ההבטחות ניתנות בשם 'ש-ד-י' ואילו קיומן בשם הויה:

            הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי... שהרי הבטחתים ולא קיימתי:

שם הויה שבא עם קיום ההבטחות מופיע רק בשם אחד בספר בראשית – בשמו של יהודה (כט, לה):

            וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהֹוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת:

ייתכן שלא לחינם נקשר שם הויה ברוך הוא בשמו של יהודה דוקא. אברהם אבינו הובטח במעמד ברית בין הבתרים (טו, יג-טז):

            וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם    אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר   בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:

קיום ההבטחה הזו מתרחש דוקא על ידי יהודה: יהודה אחראי להורדתו של יוסף מצרימה וכמו כן של כל אחיו יחד עמו. יהודה ששם הויה מופיע בשמו הוא זה שעל ידו תתקיים הבטחת הגלות אבל כנגד זה גם תתקיים על ידו הבטחת הגאולה. ספר שופטים (פרק א, א-ב) מתאר את הצו האלהי עם ירושת הארץ:

            וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהֹוָה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם       בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדו:

אמנם עוד הרבה לפני כיבושי הארץ בתקופת השופטים נדרש יהודה להמצא בצומת דרכים חשובה. חשובה בדיוק כמו צומת הדרכים על הבור בדותן. אני מתכוין לצומת בבמדבר פארן קדשה שם יהודה בדמותו של כלב בן בנו עומד בפעם השניה מול אחיו ואומר להם (במדבר יג, ל):

            וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ:

יהודה שעמד מול אחיו ואמר אליהם בדותן:

            לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:    

כעת עומד מול אחיו ואומר להם 'עלה נעלה' אלא שכאן יהודה איבד את מידת השפעתו על אחיו והם מסרבים לשמוע בקולו. שם ה' שמתגלה בשמו של יהודה ממחיש את קיום הבטחת הגלות שהתגשמה על ידו וכמו כן את הבטחת הגאולה: ודור רביעי ישובו הנה[3].

ב.

הדרך שהתורה מתארת את המפגש משווה לו סגנון של התגלות אלהית:

            וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו    עוֹד:

הביטוי 'וירא אליו' מוזכר בספרנו רק בהתגלויות אלהיות:

כך אצל אברהם (בפרק יח פס' א):

            וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּום

וכך אצל יצחק (בפרק כו פס' א-ב):

            וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים     גְּרָרָה: וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיך:

ייתכן שהתורה בחרה לתאר באופן הזה דוקא מכיון שהיא אכן רואה במפגש של ישראל ויוסף לאחר שנים שלא נתראו מחזה אלהי. הדבר מזכיר את דבריו  של יעקב לאחיו עשו גם כן לאחר שנים רבות של נתק (פרק לג, פסוק י):

            וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי       אֱלֹהִים וַתִּרְצֵני:

המפרשים שם (רש"י, אב"ע) הסבירו את דבריו של יעקב כמוסבים על ההתגלות שחוה בעת חציית היבוק:

            אשר ראיתי פניך והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתי שר שלך

אמנם אחרים (רמב"ן) ראו בדברי ההתייחסות של יעקב למפגש כהתגלות של ממש:

            בעבור שראיתי פניך שהם לי כראות פני אלהים, ותרצני בקבלת המנחה, כאשר האלהים רוצה את   יראיו בקבלת מנחתם וקרבנם כענין ונרצה לו

אך לא רק לפני המפגש עם עשו חווה יעקב התגלות אלהית כי אם גם לפני המפגש עם בנו יוסף הוא זוכה להתגלות בבאר שבע. מה פשרם של התיאורים הללו ביחס למפגשים עם עשו ויוסף? ניתן לשער שיעקב ראה באירועים הללו הן בבריחתו מעשו ושהייתו בבית לבן והן ב'מותו' של בנו יוסף גזרה משמים שבאה בעקבות התרמית של אביו. באשר לעשו הדברים מובנים וברורים אך דומה שגם באשר ליוסף ניתן לראות את הקשר שבין מכירתו לתרמית של יעקב את יצחק אביו: יעקב לקח את בגדי עשו ושחט גדי עזים בכדי לרמות את אביו ובדומה גם בניו לוקחים את בגדיו של יוסף שוחטים שעיר עזים ומרמים את אביהם בדרך דומה. כעת עם ההתאחדות עם יוסף מבין יעקב שנמחלו לו עוונותיו ואולי זה גם פשר דבריו: אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי.

אמנם דומה שיש לערוך השוואה מדוקדקת יותר בין שני המפגשים – של יעקב ועשו וישראל ויוסף:

 

המתח במפגש שבין ישראל ליוסף מורגש: יעקב לא ראה שנים את בנו, מה יוסף מרגיש? האם אביו שכח ממנו? האם ידע על דבר המכירה?

מה שמוזר שישראל ויוסף לא מחליפים ביניהם אף מילה אחת. יוסף לא מגיב למשמע דבריו של אביו והוא ישר פונה אל אחיו בעניין ההתיישבות בארץ מצרים. מה היה טיב היחסים בין ישראל ליוסף לאחר המפגש? זאת נברר בשיעור הבא בעז"ה.