דילוג לתוכן העיקרי

וישלח | נדרו של יעקב

הרב מאיר שפיגלמן
16.01.2018
קובץ טקסט

לדברי חז"ל, אין הקב"ה מביא תקלה אפילו על ידי בהמתם של הצדיקים. הקורא את פרשתינו עומד תמה: כיצד אירעה תקלה כל כך גדולה - אונס דינה ע"י שכם - לבתו של יעקב? וכי דינה בת יעקב אינה עדיפה על בהמתו של ר' חנינא בן דוסא? אכן, יש שרצו לתלות את קולר האשמה בדינה, שיצאה "לראות בבנות הארץ"; אולם אפילו אם נניח שמשמעותו של ביטוי זה היא שלילית - האם חטא זה כל כך חמור, עד שנגזר עליה להיאנס?

מייד לאחר ששמעון ולוי הרגו את כל אנשי שכם, הקב"ה מצווה על יעקב לעלות לבית אל ולבנות שם מזבח, כדי לקיים את הנדר שנדר לפני צאתו מחרן. למעשה, כבר בחרן הקב"ה ציווה על יעקב לצאת לבית אל ולקיים את נדרו אשר נדר. ייתכן שאונס דינה היה תגובה לעיכוב קיום נדרו של יעקב: במקום ללכת לבית אל ולבנות שם מזבח, יעקב עובר דרך שכם, ומתעכב בה ימים רבים. בעקבות מעשה דינה, יעקב נאלץ לצאת ממקומו ולנדוד לבית אל, וכך הוכרח לקיים את הנדר שנדר.

זאת ועוד: לאחר שיעקב מגיע לבית אל ובונה שם את המזבח, התורה כותבת: "וירא א-להים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם". אם נבואה זו נאמרה כאשר יעקב בא מפדן ארם (בסוף פרשת ויצא) - מדוע היא הובאה כאן, לאחר שיעקב כבר נדד לשכם ולבית אל? ייתכן שכוונת התורה לרמוז, שלו היה יעקב מקיים את נדרו - מעשה דינה לא היה מתרחש כלל, והנבואה הייתה ניתנת לו מייד כאשר בא מפדן ארם. כיוון שהוא התעכב בדרכו - אף הנבואה התעכבה, עד שנאלץ לצאת משכם ולחזור כדי להקים את המזבח בבית אל.

אם אכן נצדד בהצעה זו, שמעשה דינה נגרם עקב אי-מלוי נדרו של יעקב, הרי שמתעוררת בפנינו בעיה חדשה: מדוע יעקב לא קיים את נדרו מייד כאשר הקב"ה קיים את הבטחותיו? מדוע לא יצא יעקב מייד לבית אל, והקים את המזבח שהבטיח להקים[1]?

הנדר

מדוע בכלל צריך יעקב לנדור נדר? הרי הקב"ה הבטיח לו שהוא יעמוד לימינו ויעזור לו, ולא ביקש ממנו דבר. האם הנדר אינו מבטא חוסר אמונה מסויים בקב"ה? נראה שניתן להציע שתי תשובות אפשריות לשאלה זו:

א. "אין חלום ללא דברים בטלים"

עד לאחר קיום הנדר בבית אל, הקב"ה לא התגלה ליעקב בגלוי. כל ההתגלויות עד לאותו זמן הן התגלויות בחלום או התגלויות של מלאכים (במחניים וע"י האיש שנאבק בו). התגלות בחלום היא בדרגה נמוכה יותר מהתגלות ישירה של הקב"ה, כפי שהתורה מעידה במפורש בעניין משה:

"אם יהיה נביאכם - ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה... פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידֹת...". (במדבר י"ב, ו-ח)

"אין חלום ללא דברים בטלים". הקב"ה מתגלה ליעקב בחלום, ויעקב אינו יודע מהם הדברים הבטלים שבחלומו. אשר על כן, הוא נודר נדר: הוא מבקש מהקב"ה למלא את נדרו, ללא קשר למה שהובטח לו בחלום. לכן הוא גם חוזר על כל הבטחותיו של הקב"ה, ואינו קובע באופן כוללני - "אם הקב"ה יקיים את דברו, אני אעשה כך וכך".

ב. יעקב הוסיף בקשות על הבטחות הקב"ה

ייתכן שיעקב נודר את נדרו משום שני דברים שהתחדשו בו. ישנה הקבלה בולטת מאוד בין נדרו של יעקב לבין הבטחותיו של הקב"ה:

נדרו של יעקב

הבטחות הקב"ה

 

הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך

 

והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה

 

ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך

אם יהיה א-להים עמדי

והנה אנכי עמך

ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך

ושמרתיך בכל אשר תלך

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש

 

ושבתי בשלום אל בית אבי

והשיבותיך אל האדמה הזאת

והיה ה' לי לא-להים

כי לא אעזבך עד אשר עשיתי את אשר דברתי לך

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית א-להים

 

וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך.

 

מההשוואה, ניתן לראות שיעקב חוזר על כל פרטי ההבטחה שהבטיח לו הקב"ה. הוא אינו חוזר על חלקה הראשון של ההבטחה - ברכות הזרע, הארץ ו"נברכו בך" - שכן הבטחות אלו עתידות להתקיים רק לעתיד לבוא, ויעקב אינו רוצה לקיים את נדרו רק לאחר שהן יתקיימו[2].

ההשוואה שערכנו מבליטה את שתי התוספות שמוסיף יעקב על הבטחת הקב"ה: בקשת האוכל והבגדים - "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש", והארכת זמן השמירה - עד שישוב לבית אביו, ולא רק עד שישוב "אל האדמה הזאת". ייתכן, אפוא, שיעקב נדר את הנדר כדי להוסיף את שתי התוספות הללו: הוא אינו מסתפק בשמירה על גופו, ומבקש גם לחם לאכול ובגד ללבוש; והוא אינו מסתפק בשמירה עד שישוב לאותו מקום, אלא מבקש שהקב"ה ישמור עליו עד אשר ישוב בשלום לבית אביו.

מתי צריך יעקב לקיים את הנדר?

לאור ההשוואה בין הבטחות הקב"ה לבין נדרו של יעקב, יכולים אנו לשוב לשאלה שפתחנו בה - מדוע יעקב לא קיים את נדרו מייד. חלומו של יעקב פותח במלאכי א-להים העולים ויורדים בסולם, וקיום התנאי מסתיים כאשר יעקב פוגש מלאכים במחניים. כביכול, רומז לו הקב"ה ליעקב שהמלאכים סיימו את תפקידם, הקב"ה עמד בהבטחתו, ועתה יעקב צריך לקיים את נדרו. מחרן נוסע יעקב לשכם, קונה בה חלקת קרקע ומתכוון להשתקע בה. לאור השתקעות זו, הקב"ה מצפה שיעקב יקיים את נדרו. לכן, הוא מכריח את יעקב - באמצעות מעשה דינה - לעזוב את שכם, כדי לקיים את הנדר[3].

מדוע יעקב אינו מקיים את הנדר? מסתבר, שלדעת יעקב התנאי עדיין לא התקיים. יעקב ביקש "ושבתי בשלום אל בית אבי", ותנאי זה טרם התממש. הוא מקים מזבח בשכם כדי להודות לקב"ה על טובותיו על כה, ולדעתו די היה בכך כדי לדחות את קיומו המלא של הנדר עד שישוב לבית אביו.

אם נעמיק, נגלה כי רעיון גדול צפון בבקשת יעקב מהקב"ה להאריך את הבטחותיו עד שישוב לבית אביו.

כאשר יעקב בורח מפני עשיו, חששו הוא כפול: מחד, הוא חושש מפני הדרך הקשה וכיצד יצליח להסתדר במקום החדש; מאידך, הוא חושש גם מפני עשיו, שעלול לרדוף אחריו ולהשיג אותו[4]. גם אם החשש האחרון לא יתממש - עדיין ייתכן שעשיו ימתין עד שיעקב ישוב לבית אביו, ואז יתנקם בו. לכן, יעקב מבקש מהקב"ה שיגן עליו גם בחזרתו לבית אביו, ולא רק בדרך שבה הוא הולך.

הקב"ה, מצדו, אינו מעוניין להגן על יעקב מפני עשיו[5]: מראש הוא מבטיח להגן עליו רק עד שישוב "אל האדמה הזאת", הוא מאפשר לשרו של עשיו להילחם כנגד יעקב (ויעקב אף יוצא פצוע ממאבק זה), וכן הוא אינו נגלה לעשיו בחלום (כשם שהוא נגלה ללבן) ואינו אומר לו "הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע".

יעקב בוחן את המציאות, מסיק שהקב"ה אינו מגן עליו מפני עשיו, ולכן הוא חושש לחזור לבית אביו. הוא מעדיף להתיישב בשכם, בריחוק מקום, ולדחות עד כמה שניתן את המאבק עם עשיו. לכן הוא גם אינו מקים את המזבח שנדר להקים: לדעתו, התנאי עדיין לא קוים, שהרי עדיין לא שב בשלום אל בית אביו. תפיסתו של הקב"ה היא שונה: לאחר שיעקב יקיים את נדרו ויציב את המזבח בבית אל - אז הוא יזכה לשוב בשלום אל בית אביו. במקרה הזה, קיום הנדר קודם לקיום הסופי של התנאי מצד הקב"ה.

רק לאחר שיעקב קיים את נדרו, נאבק כנגד שרו של עשיו וניצח אותו בכוחות עצמו - רק אז מעניק לו הקב"ה את ברכות אבותיו. בחלום הסולם, הקב"ה בירך את יעקב ברכה מצומצמת - "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך"; רק כאן, כאשר שב לבית אל, הוא זכה לברכתם של אברהם ויצחק[6]:

"ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ". (בראשית ל"ה, יב)

לאחר שקיים את נדרו, הקב"ה מאשר שגניבת הברכות אינה עומדת עוד ליעקב לרועץ, ויכול הוא להמשיך את דרכם של אבותיו. מעתה, חובר יעקב לאברהם וליצחק, ומצטרף לאבני היסוד שעליהם תבנה האומה היהודית.

 
 

[1] נראה שקושי זה הוא אפילו חמור יותר. כאשר יעקב פונה לעשיו בבקשת פיוס, הוא מתייחס אליו בכבוד רב (וכבר חז"ל מתחו על כך ביקורת). בין השאר, הוא אומר לעשיו: "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני". פרט לבעיה שבפנייה לעשיו בשם "אלהים", הוא משתמש כלפיו גם בלשון ריצוי, השייכת לתחום הקרבנות. הוא גם שולח לו מנחה, ואומר "אכפרה פניו...". נראה שיש בכך כדי להחמיר את הבעייתיות שבעיכוב קיום הנדר: יעקב אינו מקים מזבח לה', אך שולח קרבנות ומנחות לעשיו!

[2] לפי ההשוואה שערכנו, דברי יעקב - "והיה ה' לי לא-להים" מקבילים להבטחת הקב"ה "כי לא אעזבך". פרשני המקרא נחלקו בשאלה אם "והיה ה' לי לא-להים" הוא חלק מהתנאי, או חלק מהתוצאה.

[3] ייתכן שניתן להבין כך פרט נוסף: כאשר הקב"ה מצווה על יעקב ללכת לבית אל ולקיים את נדרו, הוא אומר לו "קום עלה בית אל ושב שם". מדוע צריך יעקב לשבת בבית אל? ייתכן שהקב"ה אומר ליעקב שאם הוא אינו רוצה לחזור לבית אביו - הוא רשאי להשתקע בבית אל, אך קודם כל עליו לקיים את נדרו.

[4] חז"ל רמזו לחשש זה במדרש המספר שאליפז השיג את יעקב.

[5] ייתכנו מספר סיבות לכך שהקב"ה אינו מתערב במאבק שבין עשיו ליעקב: ייתכן שהוא יודע שעשיו לא ינסה בכלל לפגוע בו, אך ייתכן גם שהקב"ה אינו מעוניין להתערב במאבק זה. הקב"ה הציל את יעקב מפני לבן, שבא עליו במרמה ושדד את משכורתו; אך הוא אינו רוצה להתערב במאבק שבין עשיו ליעקב, שנפתח לאחר גניבת הברכות במירמה ע"י יעקב.

[6] להבדל נוסף בין חלום הסולם לבין הברכה לאחר הקמת המזבח בבית אל רמזנו לעיל: התגלות ישירה עדיפה על התגלות בחלום.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)