פרשת משפטים: "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס"

  • הרב נחמיה רענן

פרשת משפטים עוסקת בעיקר בדינים שקשורים למערכת המשפט על פי דין התורה, ואחד הציוויים שמופיע בהקשר זה הוא האיסור להצטרף לעדות עם רשע:

...אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.

(שמות, כ"ג, א).

בצורה אופיינית לפרשנות החסידית לפסוקים, הבעל שם טוב מרחיב את משמעות הפסוק מעבר למרחב של עולם המשפט:

"אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס", היינו שלא לדבר רע על שום אחד מישראל חס וחלילה, כי על ידי זה יצטרך להיות עד חמס, כשמקטרג ה"רשע", זה היצר הרע, ויביא אותו לעדות על דבריו. ולכן גם כשיצטרך לגנות איזה מדה רעה, ולדבר מאיזה אדם רשע, יאמר בפירוש שאינו מדבר על עצם האדם רק על המדה הרעה, וכמו שאירע למרן הבעל שם טוב הקדוש.

(בעל שם טוב על התורה, פרשת משפטים, תורה ו').

לפי דרשת הבעש"ט, ה"רשע" שאסור להצטרף לעדותו הוא היצר הרע. כאשר אדם מישראל מדבר רע על חברו, הוא מצטרף ליצר הרע שמקטרג ומחפש מי שיצטרף אליו לעדותו. הבעש"ט מלמד שאסור לעולם לומר דבר רע על אדם מישראל: גם כאשר יש צורך לבקר התנהגות או תופעה פסולה, צריך לבקר את המעשה או התופעה אבל לא את האדם. המשפט שחותם את התורה הוא "וכמו שאירע למרן הבעל שם טוב הקדוש", ובהמשך יובא הסיפור על הבעש"ט שאליו מתייחסים הדברים. בשולי העמוד בספר בעל שם טוב על התורה, מובאת בשם הבעש"ט הערה מהספר הקדמת ליקוטי תורה וש"ס, שמרחיבה בהסבר התורה:

...דהנה כאשר היצר הרע עולה למעלה ומשטין[1] חס ושלום על האיש הישראלי, אינו נחשב כל כך. כי הוא רק עד אחד והתורה אמרה: "על פי שנים עדים יקום דבר".[2] על כן ממתין היצר הרע, עד שהוא מוצא עוד איזה איש אשר הוא מלשין ומדבר לשון הרע על חבירו ואז הוא מצטרף עצמו עם האיש הזה להעיד עליו. וזהו שהזהיר הכתוב: "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" היינו עם היצר הרע כנ"ל...

על פי דין תורה רק עדותם של שניים מתקבלת, ועל כן עדות היצר הרע לבד איננה קבילה. לכן היצר הרע ממתין עד שמישהו ידבר רע על אותו אדם, ובכך תהיה עדות של שניים, שמתקבלת.

אחת מנקודות החידוש בפרושו של הבעש"ט לפסוק הוא שלדיבור של אדם יש כוח ממשי. בדרך כלל, מי שמספר רע על חברו לא מודע לכך שבעצם הסיפור הוא פוגע בחברו ומצטרף ליצר הרע כדי להפליל את החבר. מי שפיתח את הרעיון שדיבור או מחשבה על אדם אחר משפיעים עליו באופן ממשי הוא נינו של הבעש"ט - ר' נחמן מברסלב, באחת מתורותיו המפורסמות:

דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע. וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים, ל"ז, י): "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ", הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בּוֹ מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע. וְזֶהוּ "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע", שֶׁצָּרִיךְ אַתָּה לְבַקֵּשׁ בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו. וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, וְאַתָּה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל יְדֵי זֶה. וְזֶהוּ "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע", עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּהָרָשָׁע עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, עַל יְדֵי זֶה "וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ", הַיְנוּ כְּשֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתִסְתַּכֵּל עַל מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ, וְאֵינֶנּוּ שָׁם עַל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, כִּי עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת. וְזֶהוּ "וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" כַּנַּ"ל, וְהָבֵן.

(ליקוטי מוהר"ן, מהדורא קמא, סימן רפ"ב).

גם ר' נחמן מניח שהדיבור והמחשבה על אדם אחר משפיעים עליו. החידוש בדברי ר' נחמן שהוא מגייס את הכוח הזה לצורך השפעה חיובית על הזולת. ר' נחמן מלמד למצוא נקודה טובה ברשע ולהתמקד באותה נקודה. המיקוד בנקודת הטוב אצל הרשע מעצימה את אותו הטוב, עד כדי כך שהרשע בעצמו יתוודע לטוב שבו ויוכל מכוחו לחזור בתשובה. בהמשך התורה ר' נחמן מלמד את האדם לדון גם את עצמו לכף זכות ולהתמקד בטוב שבו, וכך יוכל להעצים את הטוב ולחזק עצמו להתקדמות בעבודת השם.

בתורה הבאה, בספר "בעל שם טוב על התורה" (תורה ז'), מובא הסיפור על הבעל שם טוב שהוזכר בסוף תורה ו'. הסיפור מובא כאן על פי הניסוח של הרב זווין בספר סיפורי חסידים למועדים:

תלמידי הבעש"ט עמדו בראש-השנה והתפללו, ומאחד מהם נפלה קופסת הטבק לארץ. התכופף והגביה אותה. חברו ראה את הדבר והתרעם עליו בלבו על שהפסיק בתפלתו להגביה הטבק ולשאוף אותו, והבעש"ט ראה ברוח קדשו שתרעומת של צדיק זה גרם לחברו שפסקו עליו בשמים עונש חמור. בעלית-הנשמה של הבעש"ט טען הרבה טענות לזכותו, ולא הועיל, עד שבליל הושענא-רבה פעל בתפלתו שאם זה המקטרג בעצמו ימצא לו זכות, ישמר מהעונש.

נכנס הבעש"ט לבית המדרש ומצא שאותו התלמיד שהתרעם, עוסק בתיקון ליל הושענא רבה. נטל הבעש"ט את המוחין שלו, ולא היה יכול לזמר את התיקון בדביקות הראויה. התהלך אותו תלמיד הנה והנה, ונפלה במחשבתו שאלה: מפני מה נתגלה בדור האחרון עשב הטבק לשאוף ולעשן? והרהר בלבו, כי יש כמה נשמות גדולות בדור זה שאי אפשר להם להתלבש ולהתגשם לצורך תיקונם, ועיקר תיקונם בדבר דק, בריח, כעניין "אשה ריח ניחוח לה'" (ויקרא, א', ט). ומתוך כך נתחרט בלבו על שהתרעם על חברו ששאף טבק בתוך התפלה, כי מי יודע איזו נשמה ודבר יקר העלה הצדיק הזה בייחודו.

ביום הושענא רבה היה הבעש"ט נוהג להשיב לכל שואליו מה שנגזר למעלה ומה שיש בכל העולם, כי צפה מסוף העולם ועד סופו. והיה בבדיחות הדעת, וכל אחד היה מכין לעצמו איזו שאלה, אם בתורה או בשאר עניינים, ולכולם היה משיב. ואותו תלמיד שאל אותה שאלה על הטבק. אמר לו הבעש"ט:

אמור אתה.

ואמר לו מה שחשב על טעמו של דבר.

אמר לו הבעש"ט:

אמור שאר הדברים שחשבת על כך.

וסיפר לו כל העניין, איך שמתחילה התרעם על חברו ואחר כך נתחרט ומצא לו זכות.

אמר הבעש"ט:

תדע שהיה למעלה קטרוג גדול על חברך מחמת התרעומת שלך, ועתה נתבטל הקטרוג. ומעתה אני מזהיר אותך, שתמיד תדון לכף זכות את חבריך, ולא תעורר עליהם דינים.

והצדיק ר' אייזיק מקומרנא, כשסיפר מעשה זה, אמר:

זהו שאמר הכתוב: "ולא תשא עליו חטא" (ויקרא י"ט, יז), ופירושו מלשון "משיאין משואות" (משנה, ראש השנה, י, ב), שלא תעורר עליו אש הגבורות והדינים.

(סיפורי חסידים למועדים, הרב זווין, ירושלים, תשס"א, עמודים 175 - 174, סיפור 208).

נסיים בתפילתו המפורסמת של ר' אלימלך מליז'נסק:

תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם.

 



[1]   מלשון שטן, דהיינו אומר דברי שטנה.

[2]   דברים י"ט, טו (הציטוט המדוייק והמלא הוא "לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר").