פרשת תולדות - ברכת יצחק

  • הרב מנחם ליבטאג

פרשת תולדות

מדוע מעדיף יצחק את עשו על יעקב? מקובל לחשוב שיצחק היה יכול לברך רק אחד מהבנים - את עשו או את יעקב. אם כך הם פני הדברים, העדפתו את עשו אכן תמוהה. אולם בהחלט ייתכן שיצחק תכנן לברך גם את עשו וגם את יעקב, ואם כן מובן מדוע רצה לברך את עשו בראשונה. בשיעורנו השבוע נבחן אפשרות זו.

פתיחה

בשיעורים האחרונים ראינו שתהליך הבחירה באברהם אבינו ובזרעו הוא נושא מרכזי בספר בראשית: אברהם נבחר להקים עם שייצג את ה' בעולם, ולתכלית זו מובטחת לו ארץ כנען. על כן חוזרות ההבטחות של זרע וארץ בניסוחים שונים בכל ההתגלויות של ה' לאברהם.

על אף שמנוסח ההבטחות משתמע שכל זרעו של אברהם נבחר, בשלב מאוחר יותר ה' אומר לאברהם שרק יצחק עתיד להמשיך את דרכו ואילו ישמעאל נדחה: "כי ביצחק יקרא לך זרע" [כ"א; יב].

מאוחר יותר חוזר ה' על הבטחות אלו באוזני יצחק: "גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצֹת האל והקִמֹתי את השבֻעה אשר נשבעתי לאברהם אביך. והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצֹת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ" [כ"ו; ג-ד].

מה באשר לילדיו של יצחק? האם ייבחר רק אחד מהם - כפי שקרה אצל אברהם - או שמא כולם עתידים להיבחר?

בהתחשב במטרה שלשמה נבחר אברהם - הקמת עם - יש להניח שתהליכי הבחירה והדחייה עתידים להסתיים בשלב כלשהו, שהרי אם בכל דור ייבחר רק אדם אחד לא ייווצר לעולם עם!

במבט לאחור אנו יודעים שתהליך הבחירה נמשך עוד דור אחד אחרי יצחק, אך סביר בהחלט שיצחק עצמו לא ידע זאת.

"הכול נשאר במשפחה"

לאור הדברים האלה נראה שלא הייתה ליצחק סיבה כל שהיא לחשוב שרק אחד מבניו עתיד להיבחר. שלא כיצחק וישמעאל היו יעקב ועשו בני אותה אם (ואפילו תאומים), וההנחה ששניהם נבחרו היא אפוא הגיונית ביותר. יתרה מזאת: גם אם משום מה עתיד אחד מהם להידחות, ה' - ולא יצחק - הוא שצריך להחליט על כך!

מאידך, אם חשב יצחק ששני בניו נבחרו מדוע רצה לברך רק אחד מהם?

"ברכה" או "בחירה"?

כדי לענות על שאלה זו עלינו להבדיל תחילה בין שני סוגי ברכות בספר בראשית, אשר לצורך העניין נכנה אותם "בחירה" ו"ברכה": "בחירה" היא ברכה של "זרע וארץ" ומשמעותה היא שמקבל הברכה נבחר להמשיך את עם ישראל. "ברכה", לעומתה, היא ברכה אישית, המבטאת ציפיות לעתיד בהתאם לתכונותיו ולאופיו של מקבל הברכה.

דוגמה ל"ברכה" היא ברכות נח לבניו אחרי המבול [ט; כד-כז]: נח איננו בוחר באחד מבניו להיות עם סגולה וכד' אלא מברך (או מקלל) אותם בהתאם לאופיים. דוגמה נוספת היא ברכות יעקב לבניו בפרשת ויחי [מ"ט; א-כח]: גם שם אין בחירה של יעקב בבנים מסוימים - שהרי כל השבטים עתידים להמשיך את עם ישראל - אלא ברכות אישיות המתבססות על היכרותו של יעקב עם כל אחד מבניו.

מהגדרות אלו של "ברכה" ו"בחירה" עולה כי בניגוד ל"ברכה" - הניתנת לבן מאביו - באה ה"בחירה" מה'.

ברכת יצחק לעשו

על רקע זה ננסה להבין מדוע רצה יצחק לברך דווקא את עשו.

מכיוון שליצחק לא הייתה כל סיבה להניח שרק אחד מבניו נבחר סביר שהברכה שרצה להעניק לעשו הייתה מטיפוס "ברכה" (ולא מטיפוס "בחירה").

כדי לאמת טענה זו הבה נבחן את נוסח הברכה כפי שניתנה בסופו של דבר ליעקב: "ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ ורֹב דגן ותירֹש. יעבדוך עמים וישתחוו לך לאֻמים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, אֹרריך ארור ומברכיך ברוך" [כ"ז; כח-כט]. זוהי דוגמה קלסית ל"ברכה": היא כוללת ברכות של שפע, שגשוג ומנהיגות, ואין בה אלמנט של "בחירה" - שהרי אין בה כלל ברכות של "זרע וארץ" (למעשה היא דומה מאוד לברכות יעקב ליוסף וליהודה בפרק מ"ט).

האיש הנכון

יצחק אמנם סבור ששני בניו עתידים להמשיך את עם ישראל (או, ליתר דיוק, "עם יצחק"), אך לעת זקנה הוא מבין שעליו למנות אחד מהם למנהיג, ואין ספק שעשו - "איש השדה" - הוא המתאים לתפקיד זה (כדי לנהל מדינה דרוש טיפוס של "מאכער" - אדם מעשי, הבקי בהוויות העולם. בעת מתן הברכות היו יעקב ועשו כבני שישים. עשו כבר היה נשוי ומסוגל לדאוג לעצמו, ואילו יעקב היה עדיין רווק שגר עם הוריו. בחירתו של יצחק בעשו לתפקיד המנהיג היא, אם כן, הגיונית לחלוטין). יש להניח שליצחק הייתה גם ברכה עבור יעקב, ברכה של מנהיגות רוחנית המתאימה ל"איש תם יושב אהלים" (ברכה הדומה לברכתו של משה רבנו לשבט לוי בדברים ל"ג; י), אולם ללא כינון העם - אשר ייעשה על ידי עשו - לא יהיה ליעקב עם מי לדבר…

אלא שכעת עולה מאליה השאלה מדוע רבקה מתערבת, ולשם כך עלינו לבחון את המאורעות מנקודת מבטה.

מה שרק רבקה יודעת

רבקה יודעת דבר שיצחק אינו יודע: כזכור, בזמן ההיריון התרוצצו הבנים בקרבה, וכאשר הלכה לדרוש את ה' נאמר לה: "שני גוים בבטנך ושני לאֻמים ממעיך יפרדו, ולאֹם מלאֹם יאמץ ורב יעבֹד צעיר" [כ"ה; כג]. בעקבות נבואה זו יודעת רבקה כי בניגוד לדעתו של יצחק עתידים יעקב ועשו להיות לשני עמים שונים, כלומר: תהליך הבחירה והדחייה טרם הסתיים, ורק אחד מהם - יעקב, הצעיר - עתיד להיבחר.

כאמור, יצחק לא היה מודע לנבואה זו (קשה לדעת מדוע לא סיפרה לו רבקה על כך בשעתו). כאשר נודעה לרבקה כוונתו של יצחק לברך את עשו - ככל הנראה בברכת המנהיגות - היא ניצבת בפני התלבטות קשה: היא חייבת למנוע את מתן הברכה לעשו, אולם אין שום ודאות שהיא תצליח לשכנע את יצחק כעת, שנים כה רבות לאחר מתן הנבואה, כאשר ליצחק כבר יש דעות מגובשות באשר לעתיד בניו. מצב זה הוא שגרם לה בסופו של דבר לנקוט בדרך של תרמית על מנת לגרום ליצחק לברך את יעקב ולא את עשו.

ברכותיו של יצחק

לאחר שיצחק מברך את יעקב (בחשבו שהוא עשו) בברכת שגשוג ומנהיגות מגיע עשו האמתי ומתחנן לפני יצחק שיברך אף אותו [כ"ז; לד-לו]. תגובתו הראשונה של יצחק היא שלא נותרה כל ברכה עבור עשו: יעקב נטל את ברכת המנהיגות, וברכת המנהיגות הרוחנית, שנועדה מלכתחילה ליעקב, ודאי אינה מתאימה לעשו. לבסוף נעתר יצחק לעשו ומברך גם אותו: "הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל. ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבֹד והיה כאשר תריד ופרקת עֻלו מעל צוארך" [כ"ז; לט-מ]. ברכה זו כוללת הבטחה לשפע - משמני הארץ וטל השמים - מכיוון שהשפע יכול להתחלק בין שני האחים, אולם אין בה ברכה למנהיגות, שהרי אין מקום ליותר ממנהיג אחד: עשו יוכל לזכות במנהיגות רק אם יעקב ייפול.

ומה באשר לבחירה? האם יצחק מגלה את האמת לבסוף?

אחרי התרמית סיפרה רבקה ליצחק, ככל הנראה, על הנבואה שקיבלה, שכן כאשר יעקב יוצא לפדן ארם יצחק קורא לו ומברך אותו: "וא-ל ש-די יברך אֹתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים, ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגֻריך אשר נתן א-להים לאברהם" [כ"ח; ג-ד]. יצחק מברך אפוא את יעקב בברכת אברהם - ברכת הזרע והארץ (תהליך הבחירה עצמו איננו מתבצע, כמובן, על ידי יצחק: ברכת יצחק היא תפילה לה' שיבחר ביעקב).

"מעשה אבות - סימן לבנים"

על אף שהסברנו את המניעים המעשיים שהובילו את רבקה לנקוט בתרמית, עדיין יש משהו מטריד בעובדה שתהליך הבחירה בעם ישראל היה צריך לצאת לפועל בצורה כזו.

ייתכן שהסיבה לכך היא שלפני מתן הברכות אכן חסר יעקב, "איש תם", את היכולות המעשיות הדרושות לקבלת ברכת המנהיגות, ודווקא ההתנסות הבלתי-חיובית משהו חישלה אותו והכינה אותו לקראת תפקידו בעתיד. תהליך זה הושלם כאשר נאבק עם המלאך - שרו של עשו - בעת חזרתו לארץ. אז כבר יכול לו יעקב ללא שום רמאות.

יש גם משמעות סמלית למצב של "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו": גם כאשר עלינו לנקוט בשיטות פעולה של "ידי עשו" חייב עולם הערכים להישאר עולם ערכים של יעקב, "איש תם".