פרשת תצוה - כתנות אור

  • הרב יהודה עמיטל

פרשת תצוה - כתנות אור*

פרשת השבוע מדברת על בגדי הכהונה, אולם ברצוני לדבר דווקא על בגדים באופן כללי.

 

הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג, ל"ג) מתאר את הערכים שאותם באה התורה ללמד את ישראל. אחד מהערכים שהוא מזכיר הוא נקיון הגוף והבגדים. למרות שהרמב"ם ממשיך וקובע שמי שמדגיש רק את הערכים החיצוניים הללו הוא פושע ומופקר, עדיין ניתן לראות בדבריו את החשיבות הגדולה שיש לחיצוניותו של האדם ולצורה שבה הוא מסתובב.

 

הגמרא מספרת על ר' יוחנן, שהיה יושב מחוץ למקווה כדי שהנשים היוצאות מטבילה יראו אותו ויולידו בנים יפים כמותו. במקום אחר מזכירה הגמרא מימרא על ר' יוחנן, שמעולם לא היה רבב על בגדו. נדמה שחשוב לגמרא לומר שאפילו ר' יוחנן, שאין צורך להכביר במילים על גדולתו בתורה, דאג למראהו החיצוני.

 

בשנות השישים היה מגמה של אנשים שהלכו עם בגדים משונים ומראה מוזר - HIPIS. מטרתם במעשים אלו הייתה להראות שהחשיבות של האדם היא בפנימיות ולא בחיצוניות. היהדות אינה מקבלת מגמה זו. אמנם יש חשיבות לפנימיות, אבל גם לחיצוניות יש מקום. התרבות של שנות השישים ביטאה חוסר בושה, ומעין אי-אכפתיות מאיך שהאדם נראה. ביהדות - הבושה היא יסוד חשוב מאוד, כפי שמתארים רבים מדרשי חז"ל. מייד לאחר שאדם וחווה יוצאים מגן עדן, הקב"ה תופר להם כתנות עור - בגדים. המגמה של חוסר הבושה מגיעה עד לידי קיצוניות בדור שלנו, כאשר ישנם כפרים שלמים של אנשים המסתובבים ערומים - נודיסטים - כמו חיות או בהמות. אחת המעלות שלנו מעל לחיות היא רגש הבושה שיש בנו, ויש חשיבות לרגש זה ולעובדה שאכפת לנו מאיך שאנו נראים.

 

בצעירותי הייתי נכנס לחדרי התלמידים כדי לבדוק איך הם נראים והאם הם מסודרים. יש חשיבות לצורה שבה הדברים נראים - לחיצוניות! ברור שאדם שבנוי רק מחיצוניות הוא פסול ומושחת, אולם אדם רגיל צריך להתחשב גם בפן הזה של המציאות. בסלובודקה סופר שתלמידים שקנו חליפה חדשה לא באו לומר 'שבת שלום' לרב, משום שהוא אמר לכל אחד כזה 'תתחדש' ושיבח אותו על הבגד החדש, והתלמידים לא רצו יחס מיוחד. הרב עשה זאת משום שהוא רצה להראות להם שיש חשיבות למראה חיצוני!

 

התורה שמה במוקד את הפנימיות, אולם היא אינה מסתפקת בכך. חטאם של בני אהרן היה שנכנסו למשכן מחוסרי בגדים - הם חשבו שהעיקר זה הפנימיות, ולכן אם הם באמת רוצים לעבוד את ה', אין זה משנה כיצד הם לבושים. אולם הם טעו. אי אפשר לעבוד את הקב"ה באיזו צורה שרוצים, ויש משמעות גם לצורה החיצונית שבה באים אל הקודש ושבה נראים כלפי חוץ. אין לשים את המוקד בחיצוניות, אולם יש לזכור שגם היא אחד מהערכים שהתורה מחנכת אותנו אליהם.

 

*סיכם: ר' שאול ברט