יומא | דף מב | פר של כוהן גדול

בפרשת ויקרא (טז, יא) נאמר:

והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו, ושחט את פר החטאת אשר לו

בסוגייתנו דנים האם כוונת הפסוק היא שעל הכהן הגדול לשחוט את הפר וזאת על אף ששחיטה בזר בדרך כלל מותרת, ואם אכן זו הכוונה, מה עניין זה בה ללמד אותנו על שחיטה זו ושחיטת שאר קרבנות היום?

בגמרא נחלקו האם שחטת פר על יד זר כשרה או פסולה, להלכה נפסק שזר ששחט את פר הכהן הגדול, שחיטתו כשרה כפי דעת רב ורבי יוחנן.

רש"י מפרש: 'שחיטה לאו עבודה היא ולא קיימא חזקה אשחיטה'. כלומר, אמנם נאמר אהרן על השחיטה, אבל לא מדובר בעיכוב – אכן, לכתחילה על הכהן לשחוט וזו גם המצווה מדאוריתא, אך אם זר שחט שחיטתו כשרה; באופן זה פסק הרמב"ם (פסולי המוקדשין, פ"א ה"ב)

ואם עבר ושחט הזבח כשר, וכן פר כהן גדול של יום הכפורים, אף על פי שנאמר בו ושחט אהרן אם שחטו זר כשר, אף פרה אדומה ששחט הזר כשירה שאין לך שחיטה פסולה בזר

הרמב"ם לא ציטט את הפסוק שבתורה, נראה שהשינוי שעשה בו בא ללמד ש'אהרן' מופנה כלפי ו'שחט', ואף על פי כן אם שחט זר - כשר. אולם, בעלי התוספות במסכת מנחות (דף ה עמוד א ד"ה שחיטה) מסבירים את דעת רב באופן שונה, לדבריהם, לדעת רב לא נאמר בתורה שאהרן דווקא הוא זה שצריך לשחוט.

מכל מקום, משום שבדרך כלל שחיטה אינה עבודה, לשתי הדעות – הן לשיטת רב שמצריך כהן גדול לכתחילה והן לשיטת שמואל שפוסל שחיטת זר לגמרי, מקרה זה דורש הסבר:

שיטת בעלי התוספות (ד"ה שחיטה) היא שלא מדובר בחידוש ככל – משום שהכהן הגדול הוא הבעלים של הפר אז הוא גם שוחט אותו לכתחילה, החידוש הוא שמצוות השחיטה מוטלת על בעל הקרבן כמו שסמיכה לא מוגדרת כעבודה ומוטלת על בעל הקרבן.

המשמעות של הדברים היא שלפי הסבר זה, בפשטות, אין הכהן הגדול צריך ללבוש בגדי כהונה ושאר הנהגות הנדרשות כחלק מעבודת כהן גדול.

בתלמוד הירושלמי (יומא, פ"ג ה"ז) נשאל מדוע רק הפר דרוש כהן:

ר' ישמעאל בר רב יצחק רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוחי פר של יום הכיפורים צריך כהן. ולמה לא אמר ושעיר דו קרייא ושחט והביא מה הבאה בכהן אף שחיטה בכהן. ר' יעקב בר אחא ר' יסא ר' יוחנן בשם רשב"י: פר ושעיר של יום הכיפורים צריכין כהן.

ממסקנת הירושלמי נראה שגם שחיטת השעיר דורשת כהן גדול. כלומר, הדעה שפוסלת את שחיטת הפר בזר דורשת שהכהן הגדול יעשה את הפעולות משום שכך מובן מפשט הפסוקים לעומת זאת, בשאר חובות היום בהם לא נאמר בפסוקים שהכהן הגדול צריך לעשותם, אין חיוב שדווקא יעשו על ידי הכהן הגדול.

על אף שהדברים נאמרו בשם רבי יוחנן בשם רשב"י, ושלא נאמרו בשם שמואל, נראה כי נכון להשוות אותם לדברי שמואל בסוגייתנו.

רבי מנחם המאירי בפירוש על מסכת יבמות (דף לג ע"ב) כותב באופן דומה לדברי הירושלמי. לדבריו, הסיבה שבשעיר שחיטה כשרה בזר היא משום שלא נאמר שם אהרן, אלא כתוב רק 'ושחט... והביא'. מדבריו משמע כעין מה שכתבו בעלי התוספות, החידוש בפסול שחיטת זר ייחודי לפר של יום כיפור אלא שאין זה משום דין היותו הבעלים של הפר.