תמורה | דף כג | קדושה או הידור

בסוגייתנו, הגמרא עוסקת באדם שהקדיש קרבן חטאת ולאחר מכן הקרבן אבד:

"המפריש חטאת ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות - אחת מהן תקרב, ושניה תמות - דברי רבי, וחכמים אומרים: אין חטאת מתה - אלא שנמצאת מאחר שכיפרו בעלים".

בעלי הקרבן שאבד לקח בהמה אחרת והקדיש אותה עבור אותו קרבן חטאת. קודם שהספיק להקריב את הבהמה השניה, נמצאה הבהמה הראשונה ונמצא שיש שתי בהמות שראויות להקרבה. על אף שיכול האדם לבחור איזה מהן שירצה, יש לברר באיזו ראוי שיבחר.

מחד יש עדיפות להקריב את הקרבן השני, המהודר (במקרה המובא בגמרא). מאידך, לאחר הקרבת השני יש להמית את הראשון, בעוד שלאחר הקרבת הראשון השני יכול לרעות עד שיסתאב ואז להיפדות. נקודה זו עקרונית מאוד שכן בהמתת הקרבן יש הורדה בקדושתו של בעל החיים ואילו בקרבן שנופל בו מום ומוכרים אותו, אין הפחתת קדושה.

הרמב"ם הכריע שהקרבן הראשון קרב (הלכות פסולי המוקדשין ד, ג):

"המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהם עומדות, משך אחת משתיהן ונתכפר בה האחרת תמות, בא להמלך אומרין לו שיתכפר בזו שהפריש בראשונה והשניה תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה".

כלומר, על אף שהקרבן הראשון פחות מהודר, יש להקריבו. נראה שיש לקדושה חשיבות מאשר להידור. בכדי להבין זאת נבחן דיון דומה בנוגע להלכות ספר תורה (ספר חסידים תתעט):

"אם כתב אדם ספר יפה וכתב דף שאינו כל כך יפה כמו שאר הדפין אף על פי שאין בו טעות אם חפץ יסיר הדף ויגנוז ויכתוב אחר יפה ואין לומר עובר משום בל תשחית לכך נאמר (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו".

מפשט לשונו נראה שהכוונה היא שאם יש בספר תורה יריעה פחות יפה משאר היריעות ניתן להורידה ולהוסיף אחרת במקומה. מכל מקום, בעקבות מסקנת סוגייתנו יתכן לומר שדבריו נאמרו רק לגבי ליריעה שאינה מחוברת לספר התורה. כמו שבסוגייתנו שאין בוחרים בקרבן המהודר כאשר הדבר בא על חשבון פגיעה בקדושת הקרבן השני, כך גם בנוגע ליריעה, לא מורידים יריעה שכבר תפורה משום שהמעשה מוריד את היריעה מקדושת ספר תורה.