קידושין דף לב – כיבוד אב משל מי?

  • הרב אברהם סתיו

הברייתא (לא ע"ב) הגדירה את אופן קיום מצוות כיבוד אב:

כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.

והגמרא בסוגייתנו (לא ע"ב-לב ע"א) הסתפקה בעניין מקור המימון של פעולות אלו:

איבעיא להו: משל מי?

רב יהודה אמר: משל בן, רב נתן בר אושעיא אמר: משל אב.

בהמשך הגמרא נראה כי היא מכריעה כמאן דאמר "משל אב", וכן פסק השולחן ערוך (יו"ד רמ, ה). אפשר היה ללמוד מכאן שמצוות כיבוד אב ואם איננה דורשת כל השקעה ממונית, אך אפשר למצוא בסוגייתנו שני סיוגים חשובים לעיקרון זה. סיוג אחד מפורש בגמרא (לב ע"א):

מיתיבי נאמר: 'כבד את אביך ואת אמך' (שמות כ, יב), ונאמר: 'כבד את ה' מהונך' (משלי ג, ט), מה להלן בחסרון כיס, אף כאן בחסרון כיס; ואי אמרת משל אב, מאי נפקא ליה מיניה? לביטול מלאכה.

מבואר בגמרא כי חובה על הבן להיבטל ממלאכתו כדי לכבד את אביו, אף שבכך הוא מפסיד ממון. ויש לדון: מדוע לחלק בין עלות המזון והמשקה, המוטלת על האב, להפסד המלאכה שנופל על כתפי הבן?

אפשרות פשוטה היא לחלק בין סוגי הנזק הכספי. דהיינו, הבן חייב לכבד את אביו כאשר הדבר כרוך רק במניעת רווח, אך אינו הוא חייב להפסיד לשם כך ממון ששייך לו (וכך עולה מדברי התוספות בעניין אבידה). אך אפשר גם ללמוד מכאן חילוק מהותי יותר. ייתכן שדין "משל אב" אין משמעותו שמצוות כיבוד אב ואם לא דורשת השקעה כספית, אלא שבאופן טבעי פעולת הכיבוד איננה כוללת מתנה ממונית. דהיינו, התורה ציוותה על הבן לשמש את אביו, אך לא ציוותה עליו לתת לו מתנות. ממילא, אין על הבן חובה לקנות מזון לאביו, אך הוא מחויב לשמש את אביו גם כאשר הדבר כרוך בהפסד ממוני.

השלכה אפשרית לחקירה זו היא המעשה המובא בכמה ספרים (תשובות והנהגות ב, תמד):

ידוע המעשה ביהודי מבריסק ששאל את הגר"ח אם מחוייב הוא להוציא את הוצאות הנסיעה מכספו כדי לבקר אביו בוורשא, דהרי כיבוד אב משל אב, והשיב הגר"ח זצ"ל שחייב לילך ברגל לוורשא, רק שאם אינו רוצה ללכת ברגל יסע וישלם.

לא ברור באיזו מידה התכוון הגר"ח ברצינות לתשובה שאותה נתן, אך השאלה שהעלה השואל נוגעת לחקירתנו: אם המוקד הוא בכך שהבן לא מחוייב להפסיד מכספו, אזי אין הוא חייב לשלם את הוצאות הנסיעה. אך אם מוקד הדין הוא באופי הכיבוד, אזי עליו להוציא כל הוצאה שנדרשת כדי שיוכל לשמש את אביו.

שאלתנו נוגעת לסיוג נוסף לדין "משל אב", המובא בדברי התוספות (ד"ה אורו):

היכא דלית ליה לאב ואית ליה לבן חייב הבן לזון אביו.

האחרונים נחלקו האם חיוב זה הוא מדין צדקה או מדין כיבוד אב, וייתכן שגם שאלה זו תלויה בחקירה הנ"ל. אם מצוות כיבוד אב מופקעת לגמרי מהוצאות ממוניות, אזי אין לחלק בין אב עשיר לאב עני. אך אם דין "משל אב" עניינו רק שהבן לא צריך במצב רגיל לתת מתנות לאביו, אזי כאשר אין לאב דרך לרכוש מזון משלו חייב הבן לספק את המזון כדי לשמש אותו כראוי.