קידושין דף סד – עדות על רקע

  • הרב ירון בן צבי

מהמשנה בסוגייתנו אנו למדים כי האב נאמן להעיד על בתו שנישאה או שהתגרשה. בסוגיה שנלמדה אתמול (דף סג ע"ב) הובאה מחלוקת ביחס לכוחה של עדות האב: לדעת רב אסי יש בעדות האב כדי להטיל על בתו אחד מעונשי המיתה ולדעת רב האב אינו נאמן בעדותו לחייב את בתו בעונש מוות, וכלשון הגמרא "כי הימניה רחמנא לאב לאיסורא, לקטלא לא הימניה".

מסברא נראה לומר כי דבריו של רב מובנים ונכונים, שכן נדרשים שני עדים בכדי לדון אדם למיתה וזאת כפי הכתוב בתורה בעניין דיני נפשות. יחד עם זאת, אפשר שניתן להסביר את דבריו של רב אסי  בכך שההנחה שנדרשים שני עדים איננה רלוונטית לנידון דידן. כלומר, אם נרצה להוכיח כי התקיימה עבירה שעונשה מוות באמת נדרשים שני עדים כפי שכתוב בתורה, אולם אם נרצה להביא מידע -רקע כראיה על הנסיבות של ביצוע העבירה שבגינה יש עונש מוות אפשר ודי בעד אחד:

רצוני לומר, להלן (דף פ ע"א) נאמר כי "סולקין ושורפין על החזקות" ומובא שם מקרה שאשה באה לירושלים עם תינוק וגידלה אותה בחזקת שהוא בנה ולאחר שגדל בא עליה והביאו אותם לבית דין וסקלו אותם; נאמר שלא סקלו אותם משום שהייתה ראיה ברורה לכך שהוא הבן שלה אלא משום שהייתה חזקה לכך שהוא הבן שלה "מפני שהוא כרוך אחריה". מכך ניתן לראות כי לא מדובר בהוכחה של התקיימות העבירה אלא בהוכחה לנסיבה שמאפשרת הגדרת המעשה כעבירה. למעשה אמירת האב שבתו נשואה מגדירה את המצב שמעמיד את המעשה שלה כאיסור שהעונש שלו מוות.

לצורך הגדרת הנסיבות אין צורך בשני עדים ודי בעד אחד שהוא האב שאומר שבתו נשאה, ולצורך עדות על מעשה העבירה עצמה נדרשים שני עדים.