קידושין | דף כ | מכירת אמה עברייה ללא ייעוד

סוגייתנו מביאה שלוש דעות תנאים בנוגע למקרים של מכירת אמה עברייה שלא תוכל להמשיך לייעוד. הכול מודים שאפשר למכור את הבת לפסולים, דהיינו לאנשים שאסורים בה מדאורייתא אך קידושיהם תופסים בה. דבר זה נלמד אומנם מדרשות שונות, אך דומה שהסברה ברורה: יש כאן יכולת ייעוד – פוטנציאל אישותי שהתורה מכירה בו, אף שהיא אוסרתו. המחלוקת נוגעת לשני מקרים אחרים:

א. מכירה לקרובים, שקידושיהם כלל אינם תופסים בבת.

ב. מכירה על מנת שלא לייעד – הדעה המקבלת מכירה כזאת סוברת שיש כאן מכר שאינו יכול להמשיך לייעוד, בעוד הדעה השוללת אותה טוענת שניסיון ההתניה בטל, ועל כן יש כאן מכר עם אפשרות ייעוד.

כאמור, יש שלוש דעות:

1. דעת רבי מאיר – אפשר למכור על מנת שלא לייעד, אך אי אפשר למכור לקרובים.

2. דעת רבי אליעזר – אי אפשר למכור על מנת שלא לייעד, אך אפשר למכור לקרובים.

3. דעת חכמים – שתי המכירות הללו אינן אפשריות: לא מכירה על מנת שלא לייעד ולא מכירה לקרובים.

ננסה להבין מעט את הסברות השונות. דעת רבי מאיר קשה במקצת: אם פוטנציאל הייעוד הוא מרכיב משמעותי בהגדרת המכר, ועל כן אי אפשר למכור לקרובים – כיצד אפשר לקבל התניה המונעת אותו ויוצרת מכר ללא פוטנציאל ייעוד? ייתכן שרבי מאיר תופס התניה כזאת כמעין 'סִנדוּל' חיצוני, שאינו משנה את אופייה המהותי של המכירה כמעשה שיש בו פוטנציאל קידושין, בניגוד למכירה לקרוב. ועדיין הדברים צריכים תלמוד.

בדעת רבי אליעזר נראה ברור למדי שפוטנציאל הייעוד אינו מרכיב מהותי במכר, ועל כן ניתן למכור לקרובים. אף על פי כן, התניה על מנת שלא לייעד היא התניה על מה שכתוב בתורה, שהרי התורה מתווה דרך המאפשרת ייעוד, ועל כן התניה זו בטלה. על כל פנים, לדעת רבי אליעזר אין בעיה במכר נטול פוטנציאל ייעוד. חכמים חולקים על כך ושוללים כל מכר שאין בו פוטנציאל ייעוד – בין לקרובים ובין בהתניה.

מחלוקת זו בין רבי אליעזר לחכמים קשורה בשאלת יסוד החוזרת בהקשרים רבים בסוגיות אמה עברייה, ושורשיה כבר בפרשיות התורה בנושא: האם בחושן־משפט עסקינן, או שמא באבן־העזר? האם התופעה הבסיסית שלפנינו היא מכר ממוני, בדומה למכירת עבד עברי, או שמא מדובר בסוג מיוחד של קידושין על תנאי? במסגרת זו לא נרחיב את היריעה מעבר לסוגייתנו, אך כדאי ללמוד את הסוגיות העוסקות באמה עברייה תוך רגישות לשאלה זו וליחס בין המקומות השונים שבהם היא עולה. לעיון בפרשיות התורה בנושא ראו מאמרו של הרב מרדכי ברויאר ז"ל, "אמה עברייה ושפחה חרופה", מגדים טז, עמ' 19–36.