קידושין | דף לח | שמיטה ויובל

הגמרא בסוגייתנו מביאה את דרשתו של רבי, אשר למד מן הפסוק "וזה דבר השמִטה שָמוֹט" (דברים טו, ב) כי הכתוב משווה בין שני סוגי שמיטה:

"בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים".

בעלי התוספות מציינים כי רש"י ורבנו תם נחלקו בדבר זהותן של שמיטת הקרקע ושמיטת הכספים שמזכיר רבי. לדעת רש"י הכוונה לשתי השמיטות הנוהגות בשנת השביעית – השביתה מעבודות הקרקע והשמטת החובות. רבנו תם, לעומתו, מפרש כי שמיטת הקרקע היא השבת הקרקעות לבעליהן המקוריים בשנת היובל, ואילו שמיטת כספים היא שם כללי לשנת השביעית.

הן לשיטת רש"י הן לשיטת רבנו תם נראה ההיקש בין המצוות פשוט. לשיטת רש"י השנה השביעית היא יחידה אחת, ואם שמיטת הקרקע אינה נוהגת – גם שמיטת הכספים לא תנהג, ולשיטת רבנו תם ספירת "שבע שנים שבע פעמים" צריכה להביא בסופו של דבר לשנת החמישים, ואם שנת היובל אינה נוהגת – גם הספירה שלפניה אינה נוהגת.

שיטה ייחודית מצינו במאירי. לדעתו, שמיטת הקרקע שהזכיר רבי היא שנת היובל, ואילו שמיטת הכספים המוקשת לה היא שמיטת כספים כפשוטה, לאמור: לא שנת השביעית כולה בטלה כאשר אין היובל נוהג (כפי שסבר רבנו תם), כי אם שמיטת החובות בלבד. מה טיבו של הקשר בין השבת הקרקעות ביובל ובין שמיטת החובות בשנה השביעית?

נראה שלדעת המאירי שתי המצוות הללו הן תשתית למערכת הכלכלית שהעם היהודי מצוּוה לבנות בארצו. שתיהן נועדו לעצור את ריכוז הממון בידי מתי מעט ולאפשר הזדמנות נוספת למי שגורלם הכלכלי לא שפר עליהם. כאשר עם ישראל יושב בארצו, והמערכת הכלכלית הזו מתקיימת, נוהגות שתי המצוות, וכאשר אין עם ישראל יושב בארצו – שתיהן בטלות.