קידושין | דף סו | חזקת כשרות

הברייתא המובאת בסוגייתנו מספרת כיצד נעשה ינאי המלך לרודף החכמים: חכמים ניסו לברר אם אימו של ינאי נשבתה (ובכך נפסל בנה לכהונה), אך לא הצליחו להשלים את הבירור. בתחילת הדיון מציינת הסוגיה שלוּ העידו שניים שאימו של ינאי אכן נשבתה, ושני עדים אחרים העידו שלא נשבתה, היה ינאי נפסל, שכן אין סיבה לסמוך על העדים המכשירים יותר מאשר על העדים הפוסלים.

רש"י על אתר (ד"ה סמוך) מקשה: מדוע איננו יכולים להכשיר את ינאי בגלל חזקת הכשרות שיש לאימו? הוא מתרץ כי לוּ הגיעה האם לבית הדין, אכן היינו מכשירים אותה מצד חזקתה, אך הנידון שלפנינו הוא בנה, ינאי המלך, ולוֹ לא הייתה מעולם חזקת כשרות, שהרי כשרותו הייתה מוטלת בספק כבר משעת לידתו.

בעלי התוספות על אתר מעירים שתירוצו של רש"י תלוי במחלוקת האמוראים בכתובות (יג ע"ב). הגמרא שם דנה במעמדה של אישה שגם כשרותה של אימהּ הייתה נתונה בספק, והיא נידונה ככשרה רק מחמת חזקת הכשרות שלה: רבי יוחנן חושב שלאחר שהכשרנו את האם, נכשיר גם את הוולד שייוולד לה, ואילו רבי אלעזר סבור כי אף על פי שהאם כשרה, הוולד אינו כשר, שהרי לוֹ מעולם לא הייתה חזקת כשרות. תירוצו של רש"י, טוענים בעלי התוספות, מתאים לשיטת רבי אלעזר, אך לשיטת רבי יוחנן אי אפשר להבדיל בין דינה של האם לדין הוולד.

ואולם נראה שרש"י חשב שתירוצו מועיל אף לפי עמדתו של רבי יוחנן, שהלכה כמותו. כדי להבין זאת יש לעיין מעט בדעת רבי יוחנן. לכאורה צודק רבי אלעזר: אם כל כשרותה של האם נובעת מן החזקה, כיצד אפשר להכשיר את הוולד, שאין לו חזקה זו?

את שיטת רבי יוחנן אפשר להבין בשני אופנים. אפשרות אחת היא שרבי יוחנן סובר כי מאחר שיש לאם חזקת כשרות, עלינו להניח שהאירוע הפוסל מעולם לא התקיים והכשרות נשמרת, ומאחר שלא היה אירוע פוסל, אין סיבה לפסול את הוולד, אף אם אין לו חזקת כשרות. ברם, ייתכן שגם רבי יוחנן מודה כי החזקה מועילה לאם בלבד, אלא שהוא סבור כי פסיקה שתכשיר את האם ותפסול את הוולד היא פסיקה אבסורדית, ועל כן משמצאנו שיש להכשיר את האם – בהכרח כשר גם ולדה.

נראה כי בעלי התוספות הבינו על פי הדרך הראשונה. לפי הבנה זו, חזקה היא קביעה של התורה בדבר דרך התייחסותנו למציאות: התורה מורה לנו שכל עוד לא ידוע לנו בבירור על התרחשות חדשה, יש להניח שהיא לא התרחשה, ואם כן – האֵם מעולם לא נפסלה, וודאי שוולדה כשר. רש"י, לעומתם, הבין שחזקה אינה קביעה לגבי המציאות אלא רק פסיקה במקרה שבא לפנינו: אם האם באה – מעמידים אותה על חזקת הכשרות שלה, אך אין זו קביעה מציאותית, שהרי אין לנו דרך לברר מה קרה, אלא רק פסיקה הלכתית המותירה את דינה של האישה על כנו. חידושו של רבי יוחנן הוא שאִם האֵם באה קודם, וכבר נפסק שהיא כשרה, אי אפשר לסתור דין זה בעתיד באמצעות פסילת הוולד, אף אם זהו הדבר המתבקש מצד דיני החזקות.

מעתה מובנת מחלוקתם של רש"י והתוספות בעניינו של ינאי המלך. במקרה זה לא באה האֵם מעולם לפני בית דין. אליבא דהתוספות, חידושו של רבי יוחנן הוא שהחזקה מבררת מה היה במציאות, ועל כן כל עוד לא נודע בוודאות כי אימו של ינאי נשבתה, אנו מניחים שהדבר לא קרה, וממילא ינאי כשר. לפי רש"י, לעומת זאת, רבי יוחנן מודה לרבי אלעזר שכאשר האם לא הופיעה בפני בית דין הנידון הוא הוולד, ינאי, שאין לו חזקת כשרות, ולכן עלינו לפסלו.