קידושין סו - חזקת כשרות

  • הרב ברוך וינטרוב

קידושין דף סו - חזקת כשרות

הברייתא בדף סו ע"א מספרת כיצד נעשה ינאי המלך לרודף החכמים: חכמים ניסו לברר אם אמו של ינאי נשבתה (ובכך נפסל בנה לכהונה), אך לא הצליחו להשלים את הבירור. בתחילת הדיון מציינת הסוגיה, כי לו העידו שניים שאמו של ינאי אכן נשבתה, ושני עדים אחרים העידו שלא נשבתה, היה ינאי נפסל, שכן אין סיבה לסמוך על העדים המכשירים יותר מאשר על העדים הפוסלים.

רש"י על אתר (ד"ה סמוך אהני) מקשה: מדוע אין אנו יכולים להכשיר את ינאי בגלל חזקת הכשרות שיש לאמו? והוא מתרץ כי לוּ הגיעה האם לבית הדין, אכן היינו מכשירים אותה מצד חזקתה, אך הנידון שלפנינו הנו בנה - ינאי המלך - ולוֹ לא הייתה מעולם חזקת כשרות, שהרי כשרותו הייתה מוטלת בספק כבר משעת לידתו.

התוספות על אתר מעירים, כי תירוצו של רש"י תלוי במחלוקת האמוראים בכתובות יג ע"ב. הגמרא שם דנה בדבר מעמדה של אישה שגם כשרותה של אמהּ הייתה נתונה בספק, והיא נידונה ככשרה רק מפני חזקת הכשרות שלה: רבי יוחנן חושב כי לאחר שהכשרנו את האם, נכשיר גם את הוולד שייוולד לה; ואילו רבי אלעזר סבור כי אף על פי שהאם כשרה, אין הוולד כשר, שהרי לוֹ מעולם לא הייתה חזקת כשרות. תירוצו של רש"י, טוענים התוספות, מתאים לשיטת רבי אלעזר; אך לשיטת רבי יוחנן, לא ניתן להבדיל בין דינה של האם לדין הוולד.

ואולם, נראה שרש"י חשב כי תירוצו מועיל אף לפי עמדתו של רבי יוחנן, שהלכה כמותו. על מנת להבין זאת, יש לעיין מעט בדעת רבי יוחנן. לכאורה צודק רבי אלעזר: אם כל כשרותה של האם נובעת מן החזקה - כיצד ניתן להכשיר את הוולד, שאין לו חזקה זו?

את שיטת רבי יוחנן ניתן להבין בשני אופנים. אפשרות אחת היא שרבי יוחנן סובר כי מאחר שיש לאם חזקת כשרות, אנו מניחים שהאירוע הפוסל מעולם לא התקיים, והכשרות נשמרת; ומאחר שלא היה אירוע פוסל, אין סיבה לפסול את הוולד, אף אם אין לו חזקת כשרות. ברם, ייתכן שגם רבי יוחנן מודה כי החזקה מועילה לאם בלבד, אלא שהוא סבור כי פסיקה שתכשיר את האם ותפסול את הוולד היא פסיקה אבסורדית, ועל כן משמצאנו כי יש להכשיר את האם - בהכרח כשר גם ולדה.

נראה כי התוספות למדו כפי הדרך הראשונה. לפי הבנה זו, חזקה הִנָּהּ קביעה של התורה בדבר דרך התייחסותנו למציאות: התורה מורה לנו כי כל עוד אין ידוע לנו בבירור על התרחשות חדשה - אנו מניחים כי היא לא התרחשה; ואם כן האם מעולם לא נפסלה, וודאי שוולדה כשר. רש"י, לעומתם, הבין כי חזקה אינה קביעה לגבי המציאות, אלא רק פסיקה במקרה שבא לפנינו: אם האם באה, אנו מעמידים אותה על חזקת הכשרות שלה; אך אין זו קביעה מציאותית - שהרי אין לנו שום דרך לברר מה קרה - אלא רק פסיקה הלכתית המותירה את דינה של האישה על כנו. חידושו של רבי יוחנן הוא שאם האם באה קודם, וכבר נפסק כי היא כשרה, לא ניתן לסתור דין זה בעתיד על ידי פסילת הוולד, אף אם זהו הדבר המתבקש מצד דיני החזקות.

מעתה מובנת מחלוקתם של רש"י והתוספות בעניינו של ינאי המלך. במקרה זה לא באה האם מעולם לפני בית דין. אליבא דהתוספות, חידושו של רבי יוחנן הוא שהחזקה מבררת מה היה במציאות, ועל כן כל עוד לא נודע לנו בוודאות כי אמו של ינאי נשבתה, אנו מניחים שהדבר לא קרה, וממילא ינאי כשר. לפי הבנת רש"י, לעומת זאת, יודה רבי יוחנן לרבי אלעזר במקרה שהאם לא הופיעה בפני בית דין, כי מאחר שהנידון הוא הוולד, ינאי - שלו אין חזקת כשרות - עלינו לפסלו.