קידושין עג - רוב וקבוע

  • הרב ברוך וינטרוב

קידושין דף עג - רוב וקבוע

בדף עג ע"א מסביר רבא כי מן התורה כשר שתוקי (מי שאינו יודע מיהו אביו) ממה נפשך: אם הבועל הגיע אל האישה, עלינו להניח שהבועל כשר, שהרי רוב הגברים בעולם כשרים, ו"כל דפריש מרובא פריש"; וגם אם האישה היא שהלכה אל הבועל - שאז מוגדר הבועל כ'קבוע', שבו אין הולכים אחר הרוב - עדיין מידי ספק לא יצאנו, וספק ממזר כשר מן התורה.

מדוע כאשר הבועל קבוע במקומו והאישה באה אליו, לא ניתן להסתמך על הרוב? להלן ננסה לעמוד על יסודו של דין קבוע לאור מחלוקת האחרונים בעניין זה.

ההבדל בין מצב שבו הולכים אחר הרוב לבין מצב של 'קבוע' מודגם במספר סוגיות (כתובות טו, פסחים ט ע"ב ועוד) בדין תשע חנויות: מציאות בה תשע חנויות בעיר מוכרות בשר כשר, וחנות אחת - בשר טרפה. הברייתא אומרת כי אם אדם מצא בשר ברחוב, יכול הוא להסתמך על כך שרוב הבשר בעיר מגיע מחנויות כשרות, ועל כן הבשר כשר. אך אם אדם קנה בשר באחת החנויות, ואין הוא זוכר אם מן הכשרות קנה אם מן הטרפה, הרי שהספק נתעורר במקום קביעותו של הבשר - בחנות - ואז לא ניתן להסתמך על הרוב; מקרה כזה נותר בגדר ספק, וספקא דאורייתא לחומרא.

והקשה השיטה ישנה בכתובות (דף טו, הובאו דבריו בשיטה מקובצת שם): מדוע כאשר הבשר נמצא מחוץ לחנות הולכים אחר הרוב? הלוא הבשר פירש מן המקום בו היה קבוע, ובמקום קביעותו הרי הוא נידון כמחצה על מחצה, ואם כן - היאך ניתן לומר כי הוא פירש מן הרוב?!

האחרונים הציעו תשובות שונות לשאלה זו. הקובץ שיעורים (כתובות אות מ) כתב בשם הגר"ח סולוביצ'יק, שדין קבוע אינו מבטל את עצם קיומו של הרוב, אלא זהו חידוש של התורה, שבמציאות של קבוע איננו פוסקים על פי הרוב; ממילא כאשר הבשר שלפנינו אינו קבוע עוד, אנו שבים ומסתמכים על רוב הבשר שבחנויות. לעומתו טען הגאון ר' שמעון שקופ (שערי יושר שער ד פרקים א-ב) שהמיעוט הקבוע אכן מבטל את מציאותו של הרוב, והוא מתרץ את קושיית השיטה ישנה באופן אחר: להבנתו, הספק בבשר שפירש איננו מאיזו חנות הגיע הבשר, אלא מה הן רוב הפרישות, והרוב נמדד אפוא על פי קבוצה שאינה קבועה - קבוצת חתיכות הבשר שפירשו.

סברתו של הגר"ח פשוטה: לפנינו חידוש של התורה, הנלמד מגזרת הכתוב (סנהדרין עט ע"א) וקובע כי במקרים מסוימים לא ניתן ללכת אחר הרוב. אך כיצד נסביר את שיטתו של ר' שמעון שקופ? כיצד יכול המיעוט לבטל את עצם מציאותו של הרוב?!

הגרש"ש עצמו הסביר באופן מסוים (עיין שם), אך כאן נרצה להציע ביאור שונה במקצת, שעיקרו בכך שהמצב של 'קבוע' חורג מגבולות העיקרון כי הולכים אחר הרוב. כיצד? הליכה אחר הרוב רלוונטית רק כאשר אנו מתבוננים בקבוצה הכוללת מספר פריטים; במקרה כזה יכולים אנו לטעון כי לרוב הפריטים בקבוצה יש תכונה זו או אחרת, ולהכריע במצב של ספק בהתאם לתכונה זו. אבל כאשר אין לפנינו קבוצה - אזי לא ניתן כלל לדבר על רוב! זהו בדיוק המצב בדין קבוע: כאשר חתיכת הבשר המסופקת מצויה במקומה, אין אנו יכולים להתייחס אליה כאל חלק מקבוצה של חתיכות בשר, ועלינו לדון בספקהּ כשלעצמו, ללא קשר לחתיכות הבשר האחרות שיש בסביבה. רק כאשר הבשר פורש - ובכך מאבד את קביעותו וייחודו - מצטרף הוא ל'קבוצת החתיכות הפורשות', שלגביה אכן ניתן לטעון כי ישנה תכונה מסוימת המשותפת לרוב מרכיביה: כשרות.

באופן דומה יש להסביר מדוע כאשר הבועל נמצא במקומו, והאישה היא שמגיעה אליו, איננו יכולים להסתמך על רוב כשרים. לדעת הגר"ח, זוהי גזרת הכתוב. על פי דרכו של הגרש"ש נסביר, כי היות שהבועל נמצא בביתו, במקומו, אין הוא יכול להיחשב חלק מקבוצה כללית של גברים; הוא מהווה פרט העומד לעצמו, ועל כן נידון ספקו בפני עצמו, ללא קשר לכשרותם של שאר הגברים בעיר.