קידושין עה - אלמנת עיסה ודין חזקת כשרות

  • הרב אביהוד שורץ

קידושין דף עה - אלמנת עיסה ודין חזקת כשרות

במסגרת הדיון בדעת רבן שמעון בן גמליאל כי "כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו", מביאה סוגייתנו (עה ע"א) משנה ממסכת עדויות (פ"ח מ"ג): "העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה". רב חסדא קובע שרשב"ג חולק על משנה זו, ולדעתו אלמנת עיסה פסולה לכהונה.

מיהי אותה "אלמנת עיסה", ומדוע מתירים אותה רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא לכהונה? בראשונים הוצעו גישות רבות בעניין זה (הרחבה יתרה בנושא יש בשיטה מקובצת בכתובות יד ע"א), וכאן נציג גישה אחת וננסה לעמוד על עיקרון חשוב העולה ממנה.

בגמרא נאמר, שהיתר אלמנת עיסה מבוסס על "ספק ספיקא" [בכתובות יד ע"א נאמר שההיתר מבוסס על "תרי ספיקי", אך אף שהיה מקום לחלק בין שני המונחים, רוב הראשונים פירשו שהיינו הך]. התוספות בכתובות (יד ע"א, ד"ה אלמנת עיסה) מבארים, שלשני הספקות בהם מדובר כאן יש אופי שונה.

הספק הראשון הוא הספק המכונן. אדם זרק גט לאשתו, ואין ברור אם הגט קרוב לה, והיא מגורשת, או קרוב לו, ועדיין היא נשואה. לרוע המזל, לאחר מתן הגט הבעייתי הלך הבעל לבית עולמו, ועכשיו מתעורר ספק בדבר מעמדה של האישה: האם היא גרושה, ופסולה לכהונה, או שמא אלמנה, המותרת לכהונה? זהו הספק הראשון.

כעת הלכה אותה אישה, שמעמדה מסופק, ונישאה למשפחת כוהנים, אלא שאין ברור מי מבני המשפחה נשא אותה. זהו הספק השני, אשר מגדיר את המשפחה כ"עיסה", כלומר: כתערובת שלא ניתן לבודד את הפרטים השונים שמרכיבים אותה. מעמדו של כל אחד מצאצאי אותה משפחה נתון, אם כן, בספק, שכן ייתכן שהוא מצאצאיה של האישה שנתערבה. אלא שגם אם הוא אכן מצאצאיה - הרי אין ברור כלל שהיא פסולה! "אלמנת עיסה" היא אלמנתו של אותו צאצא שמעמדו מסופק, והיות שיש כאן שני ספקות - היא מותרת לכוהן.

אלא שאם אכן ישנם שני ספקות - מדוע אסורה בִּתהּ של אלמנת עיסה לכהונה? התוספות השיבו "דבת העיסה אין לה חזקה דכשרות", כלומר: האלמנה עצמה הייתה מותרת לכהונה קודם שנכנסה למשפחת העיסה, ולכן יש לה חזקת כשרות - וחזקה זו נשמרת גם לאחר שהפכה לאלמנת עיסה; לבִתהּ, לעומת זאת, לא הייתה מעולם חזקת כשרות - שהרי היא נולדה לתוך מציאות של ספק (וליתר דיוק: לתוך מציאות של ספק ספיקא) - לפיכך אסורה היא להינשא לכוהן.

כאמור, רשב"ג שולל את ההבחנה בין האם ובין הבת. אך לגופו של עניין יש לשאול: מה הסברה לחלק ביניהן? שאלה זו נוגעת לסוגיה נרחבת במסכת כתובות (דף יג ע"ב), שם נחלקו האמוראים בדיוק במציאות שבה אנו עוסקים: האם "המכשיר בה מכשיר בבתה"? האם ייתכן להכשיר אישה אך לפסול את בתה? מדברי התוספות עולה שמציאות כזו אכן אפשרית! ונראה שההסבר לכך קשור בהבנת המושג 'חזקת כשרות'. כיצד?

בכל מצב של ספק תיתכנה שתי דרכי פעולה: לברר את הספק באמצעות כלים שונים, או להכריע כיצד מחייבת ההלכה לנהוג באותו מצב. ודוק: הדרך השנייה איננה דרך של בירור, אלא דרך של 'הנהגה' - זוהי דרך לקבוע איך נוהגים כשהמציאות מוטלת בספק. מה טיבה של חזקת הכשרות שבה אנו עסוקה? מסתבר שזוהי חזקה 'מנהיגה': העובדה שלאישה שנישאה למשפחת העיסה הייתה חזקת כשרות, הרי אינה מסוגלת כלל לברר את הספק המרחף מעל אותה משפחה (ספק הנובע, כאמור, מן הספק בגירושין); החזקה רק קובעת שברמה ההלכתית מותרת אישה זו לכהונה. היתר זה הוא היתר 'מקומי' - הוא נוגע אך ורק לאלמנה עצמה. על כן למרות היתרה של האלמנה עצמה לכהונה, יש לפסול את בִּתהּ, שהשתייכה למשפחת העיסה מלידתה.