שאלה בבעלים

שאלה בבעלים

דין ידוע הוא ששואל חייב בכל מיני האונסין, מלבד מתה מחמת מלאכה. התורה קובעת שאם בעלי החפץ נמצאים עם השואל (ולפי הגמרא - אם הבעלים היו מושכרים לשואל) - הוא פטור מלשלם את הנזק: "וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת - בעליו אין-עמו, שלם ישלם" (שמות כ"ב, יג). כיצד ניתן להבין פטור זה?

דומה שההסבר הפשוט ביותר עולה מדברי רב המנונא בגמרא: "אמר רב המנונא: לעולם הוא חייב, עד שתהא פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריה, ועד שיהו בעלים משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה" (ב"מ צה:). כלומר, הפטור תקף רק כאשר הבעלים נמצאים ליד הבהמה בשעת העבודה בה, עד הרגע המר. לפי שיטה זו, מסתבר שהשואל פטור כיוון שהבעלים היה אמור לדאוג לבהמתו, שכן הוא היה עמה, ואל לו לבוא בתלונות אל השואל. כיוון מעין זה עולה מדברי ספר החינוך: "שהתורה לא חייבה השואל אחר שבעל הכלי או הבהמה עמו, דמכיון שהוא שם - ישמור הוא את שלו".

אולם, דברי רב המנונא לא נפסקו להלכה, שכן הגמרא הוכיחה נגדם מברייתא מפורשת, הקובעת שהרגע הקריטי היחיד הוא שעת השאלה. אם הבעלים היו בשעת השאלה שכורים לשואל - הוא פטור מאונסין, ואין כלל חשיבות לשאלה אם הם היו במקום בעת האונס. אם כן, הרי שאין מקום לבוא אל הבעלים בטענה שהיה עליו להשגיח על בהמתו, שכן הוא כלל לא היה נוכח ברגע האירוע!

הרלב"ג בפירושו לתורה מציע שני הסברים שונים. האחד: "מפני שבעליו הם תחת ידו בשעת שאלה, הנה לא יתכן שישתעבד לו זה אז בשמירת הבהמה, כי מן השקר שיהיה האדם עבד ואדון יחד לאיש". כלומר, יש סתירה בין שני השעבודים. והשני: "האדם, כשהיה עושה מלאכת אחר, ייטב בעיניו להנות בעל המלאכה, כדי שיתן לו שכר מהמלאכות אשר לו; ולזה לא יחוש אז אם יקח בהמתו או כליו, אע"פ שלא יקבל עליו שמירתו".

ונראה שניתן להציע הסבר נוסף: כאשר אדם שוכר מישהו כפועל, ובמקביל לוקח לשימושו חפץ של הפועל - אין הדבר מוגדר כשתי מערכות נפרדות: שכירות פועלים מחד, ושאלת חפצים מאידך. שאילת החפץ מוגדרת כנספח של הסכם שכירות הפועלים: הפועל נשכר למלאכתו, וכחלק מהעסקה - מביא עמו את כליו אל בית המעביד, בדומה לנגר שמביא עמו את מסורו. כיוון שכך, החפץ נשאר מיוחס לו, ואינו נמצא תחת אחריותו של המעסיק.

ישנו הבדל מהותי בין הסבר זה להסבריו של הרלב"ג: על פי הרלב"ג, גם במצב של שאלה בבעלים - יש מערכת של שואל ומשאיל, אלא שחיובי השואל אינם חלים מסיבה כלשהי. לעומת זאת, על פי ההסבר האחר - לא זו בלבד שהשואל אינו מתחייב בחיובים הממוניים של שואל, אלא שמבחינת מעמדו האישי - הוא כלל אינו מוגדר כשומר של החפץ. נפקא-מינה אפשרית לשאלה זו יכולה להיות מחלוקת האמוראים בירושלמי (שבועות פ"ח ה"א), האם יש חיוב בשבועת השומרים במצב של שמירה בבעלים: אם זהו פטור מחיובי תשלום של שומרים - נראה שחיוב השבועה קיים; אך אם כלל לא נוצר מעמד של שומר - הוא אינו חייב גם בשבועה.