שבח עכו"ם

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

ערכין דף יד – שבח עכו"ם

המשנה מונה מספר תשלומים שסכומם קבוע ויש בהם צדדים להקל ולהחמיר (משנה ערכין ג, א):

"בערכין להקל ולהחמיר בשדה אחוזה להקל ולהחמיר בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר באונס ומפתה ומוציא שם רע להקל ולהחמיר יש בערכין להקל ולהחמיר כיצד אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמשים סלע ואם אמר הרי דמיו עלי נותן את שוויו".

מכך שהמשנה נקטה דווקא 'הנאה שבישראל' ולא הנאה שבאנשים לומדת הגמרא (דף יג עמוד ב) שניתן להעריך ישראל בלבד, ואילו נדרו של ישראל המעריך עכו"ם לא חל. בניסיון ליישב את המשנה גם לדעת רבי מאיר, שאומר שעובד כוכבים נערך, נאמר בגמרא שבסוגייתנו, שהמשנה מלמדת אותנו כאן דבר נוסף והוא איסור להזכיר בשבח יופיו של עובד כוכבים:

"מלתא אגב אורחיה קמשמע לן, כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאמר כמה נאה כנעני זה".

על פי האמור בגמרא, הסיבה שלא נאמר במשנה 'הנאה שבכנענים' אינה משום שעובד כוכבים אינו נערך אלא משום שאסור להזכיר את שבחו ולומר עליו שהוא נאה. מקור האיסור הוא מהפסוק בספר דברים (ז, ב):

"וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם".

מפסוק זה לומדת הגמרא בעבודה זרה (דף כ עמוד א) שאסור לשבח את יפים של עובדי כוכבים:

"לא תחנם - לא תתן להם חן. מסייע ליה לרב, דאמר רב: אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו".

על אף שפסוק זה נאמר על שבעת העממים, כתבו התוספות (שם, ד"ה דאמר קרא) שהוא נאמר על כל עובדי כוכבים. רש"י (שם, ד"ה לא תתן להם חן) וראשונים נוספים גרסו את דברי רב בלשון 'עובד כוכבים', אולם ניתן להסביר שרב אכן התכוון לעובדת כוכבים, בלשון נקבה, משום שיופי מיוחס בדרך כלל לנשים. מכל מקום מובן שהכוונת האיסור כאן היא גם כלפי זכר וגם כלפי נקבה.

באופן זה פסק הרמב"ם להלכה וכתב טעם הדבר (הלכות עבודת כוכבים י, ד):

"וכן אסור לספר בשבחן ואפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר ולא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים".

כלומר, היות ומתוך שבח מעשיהם אנו עלולים להתקרב אליהם וללמוד מדרכיהם, נאסר עלינו לעשות כן. הרמב"ם למד שאסור לנו לשבח את יפים, קל וחומר שאסור לנו לשבח את מעשיהם.

ברם, מכך שהגמרא לא כתבה תניא כוותיה דרב אלא רק 'מסייע ליה לרב' משמע שהברייתא לא מלמדת בפירוש כמו שיטת רב, ולכן ניתן אולי להסביר, בניגוד לרמב"ם, שמותר לשבח את מעשיהם של עובדי הכוכבים, ואילו רק שיבוח היופי שלהם אסור. באופן דומה למדים בירושלמי (עבודה זרה א, ט) שהאיסור של לא תחנם הוא שאסור לשבח יופיים של עובדי כוכבים ואין שם אזכור של מעשיהם.

כעין זאת ניתן אולי לפרש גם בדברי הרמב"ם, שהאיסור לומר דברי חן הוא דווקא על עובד כוכבים רשע שאנו עשויים ללמוד מדרכיו. לפי זה, ניתן יהיה לשבח עכו"ם שאינו רשע מבחינה מוסרית (לאו דוקא בתחום הדתי) וקל וחומר אם הוא שומר על שבע מצוות בני נח.

באופן זה ניתן להסביר גם את השבח ששיבחו חכמים את דמא בן נתינה (עבודה זרה דף כג עמוד ב). שבחם של חכמים לדמא בן נתינה היה לאחר מותו, וממילא לא היה חשש שמא ילמדו מדרכיו.

הרב ירון בן צבי