שבח עצים בפת

  • הרב מתן גלידאי

שבח עצים בפת

בגמרא בפסחים כז ע"א נפסק שמי שאופה פת באמצעות הסקת עצים האסורים בהנאה (כגון עצי כלאיים או קליפות ערלה) - הפת אסורה באכילה, כיוון ש"יש שבח עצים בפת": העצים האסורים השביחו את הפת, כך שמי שנהנה מן הפת נהנה גם מן העצים.

ניתן להסתפק בשאלה, עד כמה יש לפרש את המילים "יש שבח עצים בפת" כפשוטן. לפי ההבנה הפשוטה של מילים אלו, בתוך הפת עצמה ישנו מרכיב שניתן לקרוא לו "שבח עצים". מאחר שהחומרים השונים שמהם נעשתה הפת - קמח, מים וכו' - אינם יכולים לבדם ליצור פת אלא בצק בלבד, ורק החום שיוצרים העצים הופך את הבצק לפת, הרי שניתן לדבר על מרכיב ממשי בתוך הפת, שהוא ההפרש בין פת לבצק, ומרכיב זה הוא גלגול מסויים של הממשות שהיתה בעצים. העצים נשרפו וכלו, והאנרגיה שהיתה בהם עברה אל הבצק והפכה אותו לפת. לפי זה, ניתן לראות את הפת כאילו איסור בעין התערב בה.

ברם, ניתן לחלוק על כך ולומר שבפת אין שום ממשות של עצים. העצים בסך הכל יצרו חום, וחום זה אמנם היה נחוץ כדי להפוך את הבצק לפת, אך לאחר סיום התהליך לא נשאר מאומה מן החום או מן העצים. המילים "יש שבח עצים בפת" באות רק לומר שהעצים הביאו לידי השבחת הפת, כך שמי שנהנה מן הפת נהנה בעקיפין גם מן העצים, גם אם שום דבר מהם אינו נמצא כעת בעינו.

שתי ההבנות הללו מופיעות בפירושו של רבנו דוד לגמרא שם, ולדעתו תהיה נפקא-מינה ביניהן במצב שהפת נאפתה בתוך תנור, שהוא כשלעצמו מותר. לפי ההבנה השנייה, אין ממשות עצים בתוך הפת, והעצים אינם אלא גורם מסייע ליצירתה. כיוון שהפת נוצרה גם בזכות התנור, שהוא גורם מותר, הרי שהגענו למחלוקת התנאים הידועה בעניין "זה וזה גורם" - מה דינו של חפץ שנוצר בזכותם של שני גורמים, שאחד מותר ואחד אסור (כגון בהמה שנולדה מאב מותר ומאֵם אסורה, או שהתפטמה מאוכל מותר ומאוכל אסור). להלכה נפסק ש"זה וזה גורם - מותר", ולפי זה ניתן להתיר את הפת שנאפתה בתנור מותר ובעצים אסורים. ברם, לפי ההבנה הראשונה אין מקום להתיר את הפת, שהרי העצים אינם סתם 'גורם', אלא איסור בעין שמעורב בתוך הפת.

אמנם, הרבה אחרונים חולקים על רבנו דוד, וסוברים שאפילו אם שבח העצים אינו נחשב אלא 'גורם', בכל זאת יש לאסור את הפת, שכן התנור אינו נחשב 'גורם' כלל, שהרי הוא לא תורם כלום משלו, אלא רק משמר את החום שיוצרים העצים.