שיעור 33 - דבר שלא בא לעולם

  • הרב דניאל שרייבר

דבר שלא בא לעולם / הרב דניאל שרייבר

שיעור 33: קידושין סב.

במשנה בדף סב. עולים שני נושאים מרכזיים: העיקרון "דברים שבלב אינם דברים" וקניין דבר שלא בא לעולם. משמעותם של נושאים אלה בהקשרם במשנה מעניינת לכשעצמה, אך מעניינת עוד יותר העובדה שהגמרא מתייחסת אך ורק לדין דבר שלא בא לעולם ומתעלמת לחלוטין מעניין "דברים שבלב אינם דברים".

עולם ההלכה עוסק בדרך כלל בדברים קיימים. בהפרשת תרומות ומעשרות אנו מתירים פירות באכילה, אנו יוצרים מערכות יחסים או מפרים אותן באמצעות גטין, קידושין, ייבום וחליצה ומעבירים בעלות על נכסים באמצעות מעשי קניין. השאלה שעליה עומדת סוגייתנו היא אם ניתן להשפיע על דבר מה - לשנות את מעמדו, לקנותו או ליצור עמו מערכת יחסים - אף על פי שהוא עדיין איננו קיים: האם ניתן להפריש תרומות ומעשרות מפירות שטרם נתחייבו בהפרשה, האם יכול גוי לקדש אישה בעודו גוי באופן שתהיה מקודשת לו לאחר שיתגייר, האם ניתן למכור פירות קודם שצמחו או שדה שטרם קניתי.

בעוד שממשנתנו עולה פסק עקרוני שאין אדם מקנה דבר שלא בא עולם, הגמרא מביאה דעות של תנאים החולקים וסוברים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם (להלן: דשלב"ל).

מחוסר מעשה

מדוע אי אפשר להקנות דבר שאיננו קיים? רבי יוחנן מגביל דין זה למצב שהדבר אינו בידו: "כל שבידו - לאו כמחוסר מעשה דמי". ומדבריו עולה שהחיסרון בדשלב"ל הוא שהדבר נחשב "מחוסר מעשה".

מה פשר חסרון מעשה זה?

על מנת שמערכת קניין תפעל דרושים כמה מרכיבים: מעשה קניין, דעת קונה ודעת מקנה וחלות. מעשה הקניין הוא מעשה פיזי שמסמל את העברת הבעלות, את השינוי במעמד החפץ או בקשר שלו, למשל: משיכה והגבהה; דעת הקונה ודעת המקנה הן החלטות הקונה והמוכר לבצע את העברת הבעלות; והחלות היא המעמד הפורמלי שנוצר עם השלמת ההעברה. על איזה מן המרכיבים הנ"ל משפיע חסרון המעשה?

ניתן להסביר בפשטות שחסרון המעשה הוא חיסרון במעשה הקניין: מעשה קניין אמור להתייחס לחפץ מסוים, והתייחסות זו מתערערת כאשר החפץ אינו מצוי לפני הקונה והמקנה. אלא שצמצום הבעיה בדשלב"ל לעובדה שהחפץ אינו לפנינו קשה, שהרי יש בהלכה דרכי קניין המתמודדות עם מקרים כאלה, כגון קניין אגב וקניין חליפין, העוקפים את הצורך לבצע את מעשה הקניין על החפץ עצמו (עיין תוספות שאנץ בשיטה מקובצת בבא מציעא לג: ובחידושים המיוחסים לריטב"א שם). מהי, אם כן, המשמעות של "מחוסר מעשה"?

ניתן להסביר את החיסרון בשתי דרכים. מבחינה טקסטואלית מסתבר שהחיסרון במעשה משקף בעצם חיסרון בשליטת האדם במערכת. חוסר-שליטה זה עשוי להשפיע באחת משתי נקודות. (א) הוא עשוי לפגוע בגמירות הדעת: אדם שחש שאיננו שולט במצב אינו מחליט באופן חד-משמעי וברור לקנות או להקנות. (ב) ברם, אפילו אם נאמר שהתחייבות הצדדים מוחלטת וחד-משמעית, ייתכן שכלל אי אפשר להחשיב אדם לבעלים על חפץ שאינו בידיו; כל המרכיבים הדרושים לקניין קיימים, אולם איש אינו יכול להיחשב בעלים במקרה זה.

אפשרות שנייה היא שחסרון המעשה מנתק בין האדם ובין החפץ: אין חפץ שעליו יכול הקניין לחול. יש לשים לב כי כאן, שלא כבהסברים הקודמים, הדגש איננו על מעשה הקניין או על העדר ישות משפטית שאליה ניתן לייחס את החפץ; לפי הסבר זה הבעיה היא בחלק אינטגרלי של הקניין - בחלות: לחלות דרוש חפץ מציאותי (והאפשרות שהזכרנו לעיל לקנות חפץ שאינו לפנינו תקפה רק כשמדובר בחפץ שקיים במקום כלשהו והקניין יכול לחול עליו, אך לא ביחס לחפץ שכלל אינו קיים).

1. סמיכות דעת

סוגיות שונות וראשונים שונים מעלים כל אחת מן האפשרויות שהזכרנו לעיל ביחס למהות הליקוי בקניין דשלב"ל.

הגמרא בבבא מציעא דף טז. רואה את החיסרון בדעת כגורם הבעייתי בדשלב"ל. הגמרא שם מסיקה כי גזלן יכול למכור קרקע גזולה שבידו מתוך הנחה שיקנה אותה בסופו של דבר מבעליה, בעוד שדייג אינו יכול למכור דגים קודם שהעלה אותם בחכתו, והיא מבארת את ההבדל "הכא סמכא דעתיה... הכא לא סמכה דעתיה": לקונה השדה הגזולה יש סמיכות דעת - משום שיש להניח שהגזלן אכן יקנה את הקרקע על מנת שהלוקח לא יכנה אותו גזלן - בעוד שלקונה מן הדייג אין סיבה מיוחדת לסמוך על הדייג שאכן ידוג עבורו.

כך מפרש גם הנימוקי יוסף (בבא מציעא, דף לז: בדפי הרי"ף) את החיסרון בדשלב"ל: "העניין בעצמו מפני שלא באו עדיין הפירות בעולם לא מהני משום דלא סמכא דעתיה".

הבנה זו מוצאת את ביטויה בפסק התשב"ץ (תשובה שצ"ח) כי אם הנוהג המקובל בשוק הוא למכור דשלב"ל (כבימינו) - הקניין חל. מה פשר פסק זה? אם הבעיה בדשלב"ל היא החיסרון בסמיכות הדעת, מסתבר בהחלט שבמציאות שהקנאת דשלב"ל היא דבר מקובל משתנים גם הקריטריונים להגדרת התחייבות.

באופן דומה מבאר הטור בפירושו לתורה שעשו יכול היה למכור את בכורתו למרות היותה דשלב"ל משום שנשבע לכבד את המכירה. ובעקבותיו פסק הרמ"א כי ניתן למכור דשלב"ל בשבועה שתבטיח את קיום הקניין ותיצור אצל הצדדים את גמירות הדעת הדרושה.

2. בעלות

כאמור, אפשרות נוספת להסביר את הבעיה בדשלב"ל היא שיש ליקוי בבעלות עליו. כאפשרות זו עולה מן הגמרא בנדרים (דף פה:): "בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו, שהרי אדם אוסר פירותיו על חבירו; אלא יאסור דשלב"ל על חבירו, שהרי אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו?" - כשם שאין אדם יכול לאסור על חברו דבר שאינו שלו, כך אין הוא יכול לאסור עליו דשלב"ל. מהשוואת הגמרא את אי-היכולת לאסור על חברו דשלב"ל לאי-היכולת לאסור עליו דבר שאינו שלו ברור שקיימת לדעתה הקבלה ברורה בין דשלב"ל לבין חוסר-בעלות. וכך אכן מדגיש הר"ן בפירושו שם: "דפירות חבירו כדשלב"ל דמי" (וראה גם בתוספות שם).

3. חלות - "כלתה קניינו"

לבסוף, ייתכן שהבעיה בהקנאת דשלב"ל נובעת מהקושי להחיל עליו את הקניין. בעיה כזו עשויה להיות קיימת בשתי רמות. ייתכן שהבעיה היא בעצם החלות, ואם כן אי אפשר להחיל על דשלב"ל כל קניין שהוא. אולם ייתכן גם שדשלב"ל מנוע רק מקניינים המבוססים על מעשה, וקניין שאינו במעשה אלא באמירה יחול עליו.

אחרונים רבים נקטו בגישה השנייה. הנודע ביהודה (שו"ת, מהדורא תניינא, אבן העזר תשובה נ"ד אות יב), קצות החושן (סימן של"ב ס"ק ו) ור' שמעון שקאפ (נדרים סימן כ"ב) מייחסים כולם את הכשל במערכת הקניינית בדשלב"ל לאי-היכולת של מעשה קניין להתייחס לדבר שאינו קיים. בעיה זו באה לידי ביטוי בהלכה של "כלתה קניינו".

אחת הדרישות הקיימות בכל מעשה קניין היא שיהיה למעשה זכר בשעת החלות. רק מעשה קניין שנשאר ממנו משהו יכול להתייחס לחפץ ולהקנותו. אם לא נשאר מן הקניין דבר בעת שאמורה החלות לבוא - פג תוקפו של מעשה הקניין ואין הוא יכול להעביר את הבעלות (עיין שו"ע חושן משפט סימן קצ"ז סעיף ז ובש"ך שם). בעיה דומה מתעוררת כאשר החפץ הנקנה הוא דשלב"ל:מכיוון שהחפץ איננו קיים בשעת מעשה הקניין, אין המעשה יכול להתייחס אליו. חלות קניין דשלב"ל נכשלת אפוא בגלל אותם קשיים המונעים את הקניין מלחול כאשר "כלתה קניינו".

לדעת אחרונים אלה יכול קניין לחול על דשלב"ל כאשר אין צורך במעשה קניין; שהרי אם אין מעשה, אין דין כלתה קניינו. לדוגמה: רשב"א (הובאו דבריו בר"ן נדרים כט.) טוען שניתן להקדיש לאחר שלושים יום משום שכדי להקדיש אין צורך במעשה ודי באמירה ("אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט"). שכירות פועלים והפקר אף הם מערכות המבוססות על אמירה, ולא על מעשה קניין, ולכן גם בהם אין בעיית כלתה קניינו וניתן להפעילם ביחס לדשלב"ל.

ניתן להביא ראיות מראשונים לתפיסה זו. הריב"ש אומר שלפני מתן תורה היה אדם יכול להקנות דשלב"ל. מה בין מערכת הקניינים שלפני מתן תורה לבין זו שנוצרה במתן תורה? לפני מתן תורה לא היה צורך במעשה קניין פורמלי, והקניינים התבססו בעיקר על גמירות הדעת של הצדדים. במתן תורה העלתה התורה את הדרישה למעשה קניין, ובכך העמידה בפני הקנאת דשלב"ל בעיה טכנית - העדר החפץ הנקנה. ברם, לפני מתן תורה, כאשר לא היה דרוש מעשה קניין, לא הייתה בעיית כלתה קניינו קיימת.

בדומה לכך פוסק היד רמ"ה (בבא בתרא קמט.) שקניין אודיתא (קניין שנעשה בהודאת המתחייב בלבד; עיין בבא בתרא שם), הנעשה באמירה גרידא, חל אף בדשלב"ל.

הבנת סוגייתנו

סוגייתנו מביאה שלושה מקרים שנחשבים "אינו בידו": גוי שמקדש אישה לאחר שיתגייר, ישראל שמקדש שפחה כנענית לכשתשתחרר ואדם שמקדש את אשתו לאחר שיגרשנה. ננסה להבין את שלושת המקרים הללו לאור ההבנות השונות שהעלינו בדין דשלב"ל - דעת, בעלות וחלות.

בכל שלושת המקרים ייתכן חיסרון בגמירות דעת. הגוי - מי יערב לכך שיצליח למצוא בית דין שיגייר אותו? גם שחרור השפחה הוא מציאות רחוקה. ומניין לאיש שאשתו תרצה להינשא לו שנית לאחר שיגרשנה?

ניתן גם להבין שהחיסרון במקרים אלו הוא בבעלות או בשליטה. לגוי שרוצה להתגייר אין שליטה על תהליך הגיור - תהליך זה תלוי בקביעתם וברצונם של בית הדין. לבעל שמגרש את אשתו אין שליטה על רצונה להתקדש לו לאחר שיגרשנה. ובאשר לשפחה, שבעליה אמנם יכול לשחררה - ייתכן שהגיור הכלול בשחרור יוצר אדם חדש במידה שאי אפשר עוד לזהות את השפחה שקיבלה את הקידושין עם האישה היהודייה שלאחר השחרור, ולכן אין לאיש המקדש שליטה על חיי האישה העתידה להופיע במקומה.

השינוי המהותי הזה שעוברת השפחה יכול להיתפס גם כיוצר חיסרון בחלות: הרי האישה לאחר השחרור הנה ישות שונה לחלוטין, שבעצם כלל איננה קיימת בשעת הקידושין ועל כן אי אפשר להחילם עליה. מאידך, ההסבר שהחיסרון בדשלב"ל הוא בחלות נתקל בקשיים ביחס לשני המקרים האחרים, שכן מן הגמרא משמע שהבעיה בקניין נובעת בהם מהעדר השליטה של האדם ("לאובידו"), ומסתבר שחסרון השליטה מגדיר את המצב העתידי כמצב חדש לגמרי, שאינו ניתן כרגע לחלות.

סיכום

עסקנו בהסברים שונים לדין אין אדם מקנה דשלב"ל. הבעיה בהקנאת דשלב"ל עשויה לנבוע מחיסרון בדעת הקונה או בדעת המקנה, מחיסרון בבעלות ובשליטה - כלומר: בקשר עם נושא הקניין - או מכשל בחלות הקניין. השיעור הבא יעסוק בע"ה בדעת הסוברים אדם מקנה דשלב"ל.

מקורות לשיעור הבא:

קידושין סב., משנה וגמרא עד המשנה בסג..

תוספות ורשב"א סג. ד"ה כגון דכתב; ריטב"א סג. ד"ה והאי דקאמר; רשב"א סג. ד"ה להכי נקט.

1. שים לב למקרים השונים של דבר שלא בא לעולם המופיעים בסוגיה. האם ניתן לחלק ביניהם? התבסס על ידיעותיך בעניין דבר שלא בא לעולם!

2. שים לב לשיטת ר"י (בתוספות: "לכך אומר ר"י... והר"ם פירש"; "ומיהו קשה... וצריך לדקדק"). מה התפקיד של "מעכשיו"? האם מושג זה מתייחס רק לדבר שלא בא לעולם, או שמא הוא רלוונטי גם לפי החולקים על רבי מאיר?

3. רשב"א מוסיף על דברי ר"י אלמנט שאיננו מופיע בתוספות. מהו? (רשב"א מתייחס לגמרא ביבמות צג. שורה 6 "דאמר רב נחמן" עד סוף שורה 14.)