שני החלקים של שירת דבורה

  • הרב נריה קליין
בית המדרש הוירטואלי

 

עיונים בספר שופטים

שני החלקים של שירת דבורה

לאחר תיאורי יציאת ה' למלחמה, שירת דבורה עוברת לתאר את המאורעות ההיסטוריים שקדמו לישועה:

בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת... (ה', ו)

אך מכאן ואילך, היכן שאנו מצפים למצוא תיאורים הדומים לסיפור שבפרק הקודם, אנו מוצאים עוד ועוד סתירות בין הסיפור והשירה. השירה מדברת על ירידה לשערים להלחם:

<>
אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם ה' (שם, יא)

אך המלחמה שבפרק ד' היתה בשטח פתוח, ולא במצור על עיר. אמנם המרדף אחרי צבא סיסרא הגיע 'עד חרושת הגוים', אך לא לשם ירדו ישראל. ישראל נאספו להלחם, ולאחר מכן, בעקבות הניצחון, יכולים היו לרדוף עד השערים.

סתירה ברורה יותר ניתן למצוא ברשימת השבטים המשתתפים. בפרק ד', כזכור, ה' ציווה לקחת רק 10,000 איש, ורק מנפתלי ומזבולון. והנה, שירת דבורה מדברת על שבטים רבים שבאו, ואף מבקרת את השבטים שלא באו. השבטים שהיא משבחת על בואם הם אפרים, בנימין, מכיר, זבולון ויששכר; והיא מבקרת את השבטים ראובן, גלעד, דן ואשר.

[במאמר מוסגר נציין שהביקורת על השבטים שלא באו נעשית תוך שימוש ספרותי מתוחכם בברכות יעקב. על ראובן נאמר: "למה ישבת בין המשפתיים?", כשמדובר כמובן ברמז לברכתו של יששכר, שהוזכר לשבח לפניו, ויעקב מברכו: "יששכר חמור גרם, רובץ בין המשפתיים"; ועל אשר נאמר: "אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון", בעוד שזו ברכתו של יעקב לזבולון: "זבולון לחוף ימים ישכון...". דבורה כביכול מבקרת את השבטים הללו על כך שישבו בשקט במקומם, בעוד שהשבטים שעליהם נאמרו ברכות אלו דווקא באו למלחמה].

בפירוש דעת מקרא הציעו פירוש מעניין לפתרון סתירות אלו. פרקים ד' וה' משלימים האחד את השני, ומה שיש בזה אין בזה. התמונה ההיסטורית השלימה היא כזו: נפתלי וזבולון עלו עם ברק להר תבור, אך את אפרים, בנימין, מכיר ויששכר העמיד ברק בדרום עמק יזרעאל כדי לעצור את מלכי כנען האחרים מלהצטרף למלחמה. לדעתנו, פתרון יצירתי זה אין בו צורך. ניתן להקשות קושיות רבות על פירוש זה, ולא נרחיב בכך. התשובה הנכונה, לדעתנו, נעוצה בהמשך השירה; שכן לאחר שהוזכרו השבטים שבאו למלחמה ובוקרו השבטים שלא באו למלחמה, חוזרת לפתע דבורה ומשבחת שוב את זבולון ונפתלי:

זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה (שם, יח)

הדבר מפתיע משום שהשבטים שבאו הוזכרו בהתחלה; אך יותר מכך – משום שזבולון כבר הופיע בפסוק יד: "ומזבולון מושכים בשבט סופר"!

התשובה פשוטה: כפי שאמרנו בפעם שעברה, השירה עוסקת בתחילתה במלחמות שאחרי הניצחון על סיסרא; אלו שמופיעות בפסוק האחרון של פרק ד': "ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה... עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען". מלחמות אלו נושאות אופי של כיבוש הארץ, ומדובר במלחמת מצווה; מובן אם כן מדוע דבורה כה מבקרת את השבטים שלא באו. מובן, כעת, מדוע השירה מדברת על 'ירידה לשערים'; שכן מדובר במלחמות שלאחר הניצחון, מלחמות שהיו על ערי הכנענים כדי לכבשם. ומובן מדוע לאחר השבטים שבאו ושלא באו, חוזרת השירה לנפתלי וזבולון; חלקה הראשון של השירה עוסק במלחמות הכיבוש, ומסתיים בביקורת על השבטים שלא באו. לאחר מכן חוזרת דבורה לסיפור מלחמת סיסרא, שהניצחון בה איפשר את הכיבושים הבאים, ומשבחת את זבולון ונפתלי, שככתוב בפרק ד' הם אלו שנלחמו בה. לא מפתיע, אם כן, שרק מכאן ואילך ניתן לפתע למצוא את השירה מדברת על נחל קישון, על סוסי סיסרא ועל מותו באוהל יעל – כל אלו הם באמת תיאורי המלחמה שבפרק ד'.

נריה קליין