שני עדים בדיני ממונות ובדיני נפשות | 2

שני עדים בדיני ממונות ובדיני נפשות (ח"ב)

בשבוע שעבר, הזכרנו את הבחנתו של מו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א בין דיני ממונות לדיני נפשות, באשר ליחס שבין עד אחד לבין שניים. בדיני נפשות - עד אחד הוא חסר משמעות ורק לכת יש נאמנות, ואילו בדיני ממונות - יש נאמנות בסיסית גם לעד אחד, אלא שאין די בעדותו כדי להכריע דין. השבוע, נראה שני מקורות נוספים שבהם הבחנה זו עולה.

א. במשנה במכות (ה ע"ב) מובאת הלכה, שכת של עדים - גדולה ככל שתהא - שנמצא אחד מעדיה פסול - נפסלת כולה:

"'על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת' - אם מתקיימת העדות בשנים, למה פרט הכתוב בשלשה? אלא להקיש שלשה לשנים... ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. מנין אפילו מאה? תלמוד לומר: עדים".

לכאורה, מדין זה עולה שכת עדים היא יחידה אחת אורגנית, שהגדרתה כפסולה או כשרה היא אחידה. בהמשך המשנה נאמר: "אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? - בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות - תתקיים העדות בשאר". שיטה זו מובנת יפה על פי ההבחנה שהזכרנו: בדיני ממונות - כל עד משמעותי בפני עצמו, ולכן פסול של אחד אינו משפיע על הכת כולה, כל עוד נותרים שני עדים כשרים. זאת בניגוד לעדות בדיני נפשות, שבה הנאמנות היא של הכת ככת, והגדרתה צריכה להיות אחידה (וכך נראה מדברי התוספות, מכות ו ע"א ד"ה אמר).

ב. בברייתא במכות (ו ע"ב) מובא:

" 'לא יומת על פי עד אחד' - להביא שנים שרואים אותו, אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה, שאין מצטרפין. ולא עוד, אלא אפילו בזה אחר זה בחלון אחד - אין מצטרפין".

הברייתא מציבה רף גבוה מאוד לרמת הצירוף שצריכה להיות בין שני העדים בדיני נפשות: עליהם להיות מודעים זה לזה בשעת ראיית המעשה, שאם לא כן - זהו צירוף של עד יחיד ועוד עד יחיד, שכל אחד מהם אינו שווה מאומה. בדיני ממונות - ברור שאין לנו דרישה שכזו, שכן להלכה אנו מקבלים אפילו עדות שבה כל עד מדבר על אירוע שונה מזה של חברו. וזה לשון הרמב"ם:

"עדי נפשות - צריכין שיהיו שניהם רואים את העושה עבירה כאחד, וצריכין להעיד כאחד, ובבית דין אחד. אבל דיני ממונות - אין צריכין לכך. כיצד? היה אחד רואהו מחלון זה כשעבר העבירה, והעד האחר רואהו מחלון אחר - אם היו שני העדים רואין זה את זה מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין... אבל בדיני ממונות - אף על פי שלא ראו אלו את אלו, עדותן מצטרפת. כיצד? אמר האחד: בפני הלוהו ביום פלוני, או: בפני הודה לו, ואמר העד השני: וכן אני מעיד שהלוהו בפני, או הודה ביום אחר - הרי אלו מצטרפין" (הלכות עדות פ"ד ה"א-ה"ב).