שערה בכוס תה

  • הרב אביעד ברטוב

שערה בכוס תה

לא פעם, לפני שאנו מתחילים לאכול את האוכל המונח לפנינו בצלחת, אנו מגלים שיש בו פסולת מסוגים שונים: לעיתים זהו זבוב שנחת במרק, לפעמים שערה שנפלה לתוך העוף, ובמקרים נדירים יותר - פיסת קליפת-ביצה בתוך סלט-ביצים. כיצד ניתן להוציא את הפסולת מתוך האוכל בלי לעבור על איסור בורר?

ראשית נדגיש כי יש לחלק בין תערובת לחה (נוזלית) לבין תערובת יבשה (מוצקה). בתערובת לחה - מפורסמים דברי המהריט"ץ, שדן בצרעה שנפלה לכוס משקה וכתב: "אין ברירה בלח, וגם את הצרעה ישלח". סברתו היא שזבוב שנפל לתוך נוזל - ניכר לעצמו, אינו נחשב 'מעורב' עם הנוזל, וממילא אין על הוצאתו איסור "בורר". אמנם, הרבה אחרונים - ביניהם הט"ז, ה"משנה ברורה" וה"חזון איש" - סברו כי איסור בורר שייך גם בלח.

כיצד, אם כן, אפשר להוציא את הזבוב מתוך המרק? הט"ז הציע להוציא את הזבוב ביחד עם מעט משקה, ונחלקו האחרונים בהבנת דבריו. ה"משנה ברורה" הבין שדברי הט"ז אמורים בכל תערובת, ותמיד ניתן להוציא את הפסולת ביחד עם קצת מהאוכל, וכך אין בוררים את הפסולת מהתערובת ואין עוברים על איסור ברירה. ה"חזון איש", לעומת זאת, הבין שהיתרו של הט"ז הוא שונה. לדעתו, הוצאת הזבוב מהמרק אסורה משום שמעט מהמרק מעורב בין כנפיו של הזבוב, ולא כי הזבוב 'מעורב' במרק. לכן, כאשר מוציאים את הזבוב עם מעט מרק - אין מפרידים את הפסולת מתוך התערובת, אלא מוציאים את התערובת כולה (הזבוב עם המרק המעורב בכנפיו), וממילא אין בכך ברירה כלל. חלק מהאחרונים, ביניהם ה"שמירת שבת כהלכתה" וה"אורחות שבת", הבינו שה"חזון איש" חולק באופן עקרוני על ה"משנה ברורה", ואוסר לברור פסולת אפילו אם מוציאים איתה מעט מהאוכל.

אם מקבלים את היתרו של הט"ז ואת הסבר ה"משנה ברורה" - ניתן לברור פסולת עם מעט אוכל מתוך תערובת במקרים רבים נוספים: להוציא מדבקה שע"ג לחם עם מעט לחם, לברור עצמות מתוך דגים עם מעט בשר, ולהפריד פיסת-בננה רקובה מתוך הבננה עם מעט בננה טובה. לדברי ה"חזון איש", שחלק על היתר זה, אי אפשר לברור את העצמות מהדגים אלא בתהליך האכילה: להכניס לפה את הדג עם העצמות המעורבות בו, למצוץ את בשר הדג ולהוציא את העצמות מהפה. ברירה מעין זו נחשבת לברירה "תוך כדי אכילה", והיא מותרת לדעת כולם. לחילופין, ניתן להוציא את העצמות עם מעט בשר, למצוץ את הבשר ולהניח את העצמות בחזרה בצלחת (שש"כ ג', יא).