שבת | דף פ | שתי אותיות
נאמר בסוגייתנו שאדם המוציאמ דיו יבש כדי כתיבה של שתי אותיות, או דיו לח על קולמוס או בקסת מתחייב משום הוצאה:
"תנא: שתי אותיות בדיו, (ושתי) אותיות בקולמוס, שתי אותיות בקלמרין".
רש"י (ד"ה שתי אותיות בקולמוס) פירש שכלל העניין הוא שהאיסור בהוצאת הדיו תהיה תמיד על כמות שתספיק לכתיבה של שתי אותיות. הדרך שבה הוציאו את הדיו לא משנה. מדברי רש"י אנו למדים שאף על פי שאין אפשרות לכתוב שתי אותיות ממש כאשר כמות הדיו על בקסת מספיקה לשתי אותיות בדיוק (משום שבסוף הכתיבה תמיד יישאר דיו בקסת), מכל מקום זו הדרך שבה אדם מתחייב על הוצאת הדיו בשבת.
בשונה מהנאמר כאן, בתלמוד הירושלמי (שבת פרק ח הלכה ג) אנו למדים:
"דיו. הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות אם בכלי צריך יותר".
הסוגיה בירושלמי דורשת שכמות הדיו תספיק כדי לכתוב שתי אותיות בפועל, ולכן כמות הדיו צריכה להיות גדולה יותר. באופן זה פירש רבי מנחם בן שלמה (המאירי ד"ה דיו).
על אף האמור, יתכן להסביר גם את דברי הגמרא בבבלי כך שכוונתם מתאימה לאמור בירושלמי, ויש צורך בדיו המספיק לכתיבת שתי אותיות ממש, ולא כפי שמשמע מפירוש רש"י שהבאנו לעיל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)