תולדות עבודת ה' במזבחות | 32 | איסור הבמות | 9

 

בשיעור הקודם ראינו את יחס פנחס ובני ישראל לבניית המזבח על ידי שניים וחצי השבטים - החומרה הגדולה שראו במעשיהם לפי הבנתם, הן מצד הפגיעה באחדות עבודת ה' במשכן בשילה והן מצד הפגיעה באחדות עם ישראל כולו משני עברי הירדן. לאחר מכן ראינו את תשובת שנים וחצי השבטים כי המזבח לא נועד להקרבה אלא הוא עדות המחברת בין שני עברי הירדן, בדור הזה ובדורות הבאים.

ברצוננו להמשיך לבחון את המציאות הרוחנית של בני ישראל בסוף ימי יהושע ולאורך כל תקופת השופטים, ואת עבודת ה' שלהם ומשמעותה, לא רק בתוך המשכן עצמו אלא גם מחוצה לו.

נציין תחילה את העובדה כי הימצאות המשכן בשילה אינה מונעת את כינוס עם ישראל למעמדות במקומות שאינם בשילה עצמה. דוגמה מיוחדת לכך היא הכינוס הגדול בשכם בסוף ימי יהושע (יהושע כ"ד), שעליה נעמוד כעת.

כינוס כל ישראל בשכם בסוף ימי יהושע

מעבר לתוכנו של המעמד המיוחד הזה בשכם[1], לאחר שהעם התחייב לעבוד את ה' ולשמוע בקולו, אומר הכתוב:

"וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם: וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה': וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּא-לֹהֵיכֶם"  (כד, כה-כז).

אין ספק שההתכנסות דווקא בשכם קשורה למהות העיר כשער צפוני של ארץ ישראל דרכו נכנסים אברהם אבינו ויעקב אבינו, ולא במקרה זהו מקום כריתת ברית - גם ברית גריזים ועיבל (יהושע ח') וגם הברית שתיארנו כאן[2]. ברור שזהו מעמד כריתת ברית, חוק ומשפט, וכתיבת הדברים ב"סֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים". האבן הגדולה עדה למה ששמעה והיא מוקמת תחת האלה אשר במקדש ה'.

השימוש של הנביא בביטוי "במקדש ה'" כשהמשכן מצוי בשילה, זוקק עיון. ההסבר הפשוט המובא אצל פרשנים רבים (רש"י, רד"ק, רבי יוסף קרא) הוא שהביאו לשכם את הארון. הראיה שמביא רש"י לדעתו היא מתחילת הפרק:

"וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים" (שם, א). מהי אותה התייצבות לפני הא-לוהים?

וכך דברי הרד"ק בביאורו על אתר:

"נראה שהביאו ארון הא-לוהים שם כדי לכרות הברית לפני הארון כמו שאמר 'וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ... בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים', נראה כי שם היה הארון שבו ספר התורה.

"ואספם יהושע שכם ולא שילה שהיה הארון שם אולי על פי הדבור עשה זה שיכרתו הברית בשכם, כי בו נתעכב אברהם אבינו תחלה כשנכנס לארץ, כמו שכתוב 'וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם' (בראשית י"ב, ו). ועוד כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו ושיזכרו אותו וידבקו בה' לבדו.

"ועוד כי תחת הנחלה אשר היה ליעקב בארץ ישראל בשכם היה שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם ושם אמר להם יהושע הסירו אלהי הנכר אשר בקרבכם כמו שאמר יעקב לבניו בשכם הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם".

רד"ק קושר את העניין ישירות להבאת הארון לשכם על מנת לכרות ברית (וזאת אולי על פי הדיבור, אף על פי שאין דיבור מפורש בעניין זה בכתוב עצמו), כהמשך ישיר למעשי אברהם ויעקב, "מעשה אבות סימן לבנים".

כך מנמק הרד"ק מדוע המעמד דווקא בשכם, שהרי שם כל אחד מן האבות עשה את המעשים המיוחסים לו, ולא בשילה שאליה לא הגיעו כלל האבות במעשיהם. ליהושע ישנו עניין גדול להמשיך במעשיו את מעשי האבות, במקום בו נכרתת הברית.

סביב המעמד בשכם ומעבר לתוכן כריתת הברית עולות מספר שאלות ונעמוד עליהן בשיעור זה[3].

כתיבת ה"דברים האלה"

השאלה הראשונה היא כיצד יהושע כותב את הדברים האלה בספר תורת א-לוהים, והרי בפשטות "דברים אלו" הכוונה לנאומו של יהושע![4]

דעה זו קשה מאוד, שהרי התורה מזהירה בחומש דברים: "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (י"ג, א). וכמבואר בספר החינוך: "שנמנענו שלא נוסיף בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה" (מצווה תנד). הייתכן כי יהושע יוסיף את דבריו לעם ישראל בברית בשכם, בתוך ספר התורה המקורי שנתן ה' למשה?! אם זוהי הוראת שעה, היא אינה מוזכרת מפורשות בחז"ל.

לגבי התוכן שנכתב, נחלקו תנאים בגמרא במכות "פליגי בה ר' יהודה ור' נחמיה, חד אומר: שמנה פסוקים, וחד אומר: ערי מקלט" (יא.).

לפי הדעה שמדובר על ערי מקלט, שואלת הגמרא למה הכוונה "בספר תורת א-להים", ומבארת: "הכי קאמר: ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת א-להים". לדעה השנייה, מדובר על שמונת הפסוקים החותמים את חמשת חומשי התורה, ואותם כותב יהושע במעמד כריתת הברית בשכם[5].

הכלי יקר על אתר אומר כי ישנה זהות בין שמונת הפסוקים האחרונים של התורה ובין חוק ומשפט, והדבר ברור גם לדעה השניה שמדובר על פרשת ערי מקלט (הכתובה ביהושע פרק כ' בסגנון התורה).

ייתכן שהקושי בפתרון שאלת התוכן שנכתב, הביא את יונתן בן עוזיאל להביע דעה שלישית – "וכתב יהושע ית פגמיא האילן ואצניעון בספר אורייתא". כלומר, יהושע לא כתב בספר התורה המקורי אלא כתב דברים בנפרד והניח אותם במקום בו מונח ספר התורה, והאות "ב" משמעותה "עם" או "יחד". לפי זה, פרוש הפסוק שלנו הוא: "ויכתוב את הדברים האלה עם ספר תורת א-להים", וכך דעת הרד"ק והאברבנאל.

אלו שלושת הדעות המרכזיות בסוגיה זו: כתיבת פרשיית ערי מקלט, כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה או כתיבה של דברים אחרים שאינם חלק מהתורה אך הונחו לצידה.

הקמת מצבה בשכם?

השאלה השניה, קשורה במה שכתוב ביהושע על הקמת האבן הגדולה. האם אין במעשה זה איסור מפורש "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה" (דברים ט"ז, כב)?

בניגוד לרש"י האוסר הקמת כל מצבה, כותב האבן עזרא בפירושו:

"ולא תקים לך מצבה, לעבודה זרה, והעד אשר שנא רק מצבה שלא לעבודה זרה איננה אסורה והעד הנאמן בפרשת וישלח יעקב".

היות וברור כי יהושע הקים את האבן לעבודת ה', אין כאן כל איסור לפי האבן עזרא.

המלבי"ם על אתר מחדש כך:

"יען שהספר תורה היה מונח בארון, רצה לייחד מקום במקדש אל ספרו והקים אבן גדולה חלולה שתהיה ארגז וארון לספרו-".

לפי דבריו, האבן עצמה אינה מצבה אלא מעין ארגז לספרו.

האברבנאל מבאר את עדות האבן בצורה אחרת:

"והנה הקמת האבן היה ממנהג הקדמונים להקים אבן גדול, שכדי בני אדם בראותם אותם יזכרו דברי הברית וישימו אליהם לבם וזהו אמרו כאן (כז) – 'הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה'...'"    (יהושע כ"ד, כז).

לפי האברבנאל, תפקיד האבן הוא להיות עדה ועל ידי עצם ראייתה יזכרו את הברית; אין בכך שום מצבה כי היא אינה משמשת לעבודת הבורא.

אגב סוגיה זאת עולה שאלה: מהם "אמרי ה'" שהאבן שומעת?

הרד"ק על אתר מבאר כי מה יהושע אומר לעם שהדיבור והברית שנכרתה עמם הם "לא מלבי, כי הם אמרי ה' אשר דבר עמנו בהר סיני". באופן מובהק יש בשכם חזרה על ברית סיני בשערה של ארץ ישראל.

מרתק פירושו של יונתן בן עוזיאל בהקשר זה (מתורגם לעברית):

"האבן הזאת תהיה לנו כשני לוחות אבן לעדות כי אותה הקמנו לעדות כי האמרות הכתובים עליה מעין כל האמרות אשר דיבר עמנו".

לפיו, הדברים נכתבו על האבן עצמה כמו על שני לוחות העדות ועל כן אין זו מצבה. לפי המהר"ץ חיות "ועניין המצבה על כרחך צריך לומר הוראת שעה הייתה".

אלה... במקדש ה'?

התורה ציוותה בחומש דברים "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ" (ט"ז, כא); האם הצמידות בין האלה למקדש ה' ראויה?

המהר"ץ חיות אומר כי האלה היתה קודם המקדש ועל כן אין כל איסור בכך.

תרגום יונתן כאן מתרגם את המילים "תחת האלה" כך: "תְּחוֹת אַלְתָא", והרד"ק מסביר "והיא מזוזת השער". לפי התרגום 'אלתא' היא מזוזת הפתח, לאמר, יהושע הקים את האבן הגדולה תחת אחת מדפנות הסף או תחת אחד משני העמודים שהמשקוף נשען עליהם.

רש"י בפירושו ליחזקאל מסביר מדוע המזוזות דפנות הפתח נקראים אלה:

ואיליו - אשישלטינ"ץ; כל אילים האמורים בענין הם כמין אילנות עגולין עשויין מאבני גזית ועומדין בפתח, אחד מימין ואחד משמאל במקום ספים במקום מזוזות. וכן ת"י (ישעיה ו', ד) 'וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים' אילנות ספיא וקרוין אילים על שם עגולין כאלה וכאלון   (מ', ט).

מקדש ה' בשכם כשהמשכן בשילה?

השאלה האחרונה הנשאלת בסוגייתנו היא: איך ייתכן מקדש ה' בשכם כשהמשכן מצוי בשילה?

תחילה יש להדגיש כי הכתוב אינו מזכיר כלל הקרבת קרבנות בשכם. מהי אם כן משמעות הביטוי "מקדש ה'" בפרשתנו?

אפשר לומר, כדעת רש"י ורד"ק, כי הכוונה היא להימצאות הארון שם, דבר המתיישב יפה עם הביטוי המופיע בתחילת פרק כ"ד "וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים".

ידוע שכאשר התורה מתארת את תפקיד הקהתים בנשיאת כלי המשכן היא אומרת "וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ" (במדבר י', כא), ומבאר על אתר האבן עזרא "נושאי המקדש הוא הארון". גם בדברי הימים הכתוב מתייחס לרצונו של דוד לבנות בית: "וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱ-לֹהֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת" (דהי"א כ"ח, ב). בית המקדש נקרא בפיו בית מנוחה לארון.

ובהמשך הפרק הוא אומר "רְאֵה עַתָּה כִּי ה' בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה" (שם, י). המשמעות הפשוטה של הביטוי "בית" למקדש היא בית לארון, זאת כיוון שהמשמעות המקורית של המילה "מקדש" היא "ארון" – הביטוי "בית המקדש" פירושו "בית הארון", כי הארון הוא הכלי העיקרי להשראת שכינה והמבנה כולו קרוי על שם הכלי העיקרי שבו. לכן הגיונית מאוד דעת הרד"ק שבמקרה זה יש לזהות את המילה מקדש עם הארון.

עצם הבאת הארון לשכם וההתייצבות לפני הא-להים מלמדת על חשיבותו המיוחדת של מעמד כריתת הברית שראוי שיתקיים לפני ה' בנוכחות הארון ובהבאתו משילה, וכן על העובדה שאפשר להוציא את הארון למעמדות מיוחדים.

קיימת גישה אחרת המיוצגת על ידי המלבי"ם, ולפיה עצם המעמד מתקיים בשילה עצמה ולא בשכם. לפי פתרון זה, אין כל קושיה כי כל המעמד נערך בשילה.

בשיעור הבא נמשיך לעיין במציאות הרוחנית בתקופת השופטים כשמהשכן מצוי בשילה.