תולדות עבודת ה' במזבחות | 67 | איסור הבמות | 44 | מעמדו של הארון באוהל בעיר דוד

נסקור בקצרה את ההתרחשויות הקורות בספר שמואל מתחילת מלכות דוד בירושלים.

לאחר שאילה בה' ועלייה לחברון, דוד מולך על שבט יהודה למשך שבע שנים. אחר-כך, עם מות איש בושת, דוד הולך לירושלים מבלי לשאול בה' על מנת לאחד את כל שבטי ישראל תחת מלכותו.^[1] כפי שדובר בשיעור הקודם, עם התבססותו של דוד בירושלים, הפלישתים עולים על ירושלים. בשני הקרבות בעמק רפאים דוד שואל בה', מנצח את הפלישתים ואף רודף אחריהם מגבע ועד גזר (שמואל ב ה', כ"ה). לאחר מכן דוד מעלה את הארון לירושלים.

 

הארון בעיר דוד

הכתוב מתאר את העלאת הארון אל עיר דוד-

"ויביאו את ארון ה' ויציגו אותו במקומו בתוך האוהל אשר נטה לו דוד ויעל דוד עולות לפני ה' ושלמים"        (שמואל ב ו', י"ז)

נדמיין לעצמנו כי בלבה של עיר דוד מוקם אוהל, סביר להניח כי קרוב לאיזור הצפוני של העיר ומדרום לאיזור המלכותי שנחשף,^[2] והארון מובא אל תוכו. ברור כי אין בונים בית לארון מפני שבנית בית יכלה להתפרש כהבאתו למקום קבע בעוד שהכנסתו לתוך אהל מסמלת את זמניותו.

הרד"ק מתייחס לסוגיה-

"אשר נטה לו דוד ­ יריעה נטה לו מלמעלה אעפ"י שבבית אבינדב ובבית עובד אדום היה בבית מקורה כמו שנאמר בהם בית ולא נאמר שם אהל לפי שלא היה עמידתו בהם אלא דרך עראי אבל עתה שהעלהו דוד לירושלם וידעו כי שם ישכון עדי עד כי קבלה היתה בידם... אבל עד אותו זמן לא רצה דוד להכניסו בבית מקורה אלא תחת יריעה כמו שהי' מקדם וגם עתה שהיה אהל מועד בגבעון והמשכן והארון ושתי הלוחות וכל כלי הקדש תחת היריעה היו הכניס הוא הארון הזה שבו שברי לוחות גם כן תחת היריעה. או זה הארון שהיו בו הלוחות השלמות, והוא הנכון כמו שפירשנו למעלה במלחמ' פלשתים שנלקח הארון ,וזה הארון הוא שהכניסו לבית עולמים לתוך הדביר...

"ולמה לא הביא דוד את הארון לגבעון שהיה שם אהל מועד? לפי שידע כי אהל מועד היה עתיד לבא לירושלם, וחשב כי בימיו יהיה זה והוא יבנה בית המקדש, לפיכך אחר שהביא הארון לירושלם שאל לנתן הנביא אם יבנה בית לה' ונתן אמר לו כל אשר בלבבך עשה ומלבו אמר לו נתן זה לא בנבואה כי חשב בלבו כמו שחשב דוד כי הוא יבנה בית לשם ה'"        (שמואל ב ו', י"ז)

 

משמעות האוהל

הרד"ק משווה את שימת הארון בתוך האוהל בעיר דוד לעובדה כי כשהארון היה בבית אבינדב ובבית עובד אדום הוא עמד בבית מקורה. זאת כיוון שעמידת הארון  שם הייתה דרך ארעי. הנחתו הינה כי הייתה מסורת וקבלה בידם כי ירושלים היא עיר הקודש ושם יבנה בית המקדש אף על פי שלא ידעו באיזה מקום בעיר.^[3] הוא מדגיש כי יש בכך דמיון לבמה בגבעון בה כל כלי הקודש שם תחת היריעה.

יוצא מדבריו כי באותה העת יש שני מוקדים מקבילים לעבודת ה': בגבעון -כלי המקדש , בעיר דוד- הארון. הוא שואל מדוע לא הביא דוד את הארון לגבעון שהיה שם אוהל מועד. תשובתו כי דוד ידע שאוהל מועד עתיד להגיע לירושלים והוא ציפה כי זה יהיה בימיו והוא זה שיבנה את בית המקדש. בנוסף, הוא מתייחס ליחס בין הלוחות השלמות לבין שברי הלוחות. הוא מבין כי בארון היו לוחות שלמים, והוא מעלה אפשרות נוספת והיא כי לוחות ושברי לוחות מונחים יחדיו בארון.

הכתוב בדברי הימים א אומר-

"וַיַּעַשׂ לוֹ בָתִּים בְּעִיר דָּוִיד וַיָּכֶן מָקוֹם לַאֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים וַיֶּט לוֹ אֹהֶל"      (דברי הימים א ט"ו, א')

ייתכן כי הביטוי למקום עצמו רומז למקום קדוש כפי שמופיע בפרשת העקדה-

"וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק... וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱ-לֹהִים... וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה"       (בראשית כ"ב, ד'-י"ד)

וכן מן הכתוב בשמואל ב-

"וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד"   (שמואל ב ו', י"ז)

במקום שיעדו לו בתוך האוהל.

מבאר יהודה קיל^[4] כי המקום שייעדו לו בתוך האוהל הוא מעין^[5] קדש הקדשים. מרתק לראות כי הגאון מוילנא פירש "וַיָּכֶן מָקוֹם" היינו בניין אבנים, ולעומתו "וַיֶּט לוֹ אֹהֶל" כיריעות פרושות מלמעלה. יוצא כי המילה מקום היא בית והבנה זו בהחלט מקורית ומחודשת. המשמעות של פירושו, גם אם קשה לומר אותה בפשטי הפסוקים, הינה שבמקביל לאוהל מועד בבמה הגדולה בגבעון ישנו סוג של משכן בעיר דוד הבנוי בדמות המשכן בשילה.

הכתוב מציין כי דוד מקריב עולות לפני ה' ושלמים ככל הנראה בסמוך לאוהל בו מצוי הארון. ברור כי בתקופת היתר הבמות כשהבמה הגדולה בגבעון דוד יכול להקריב קרבנות בעיר דוד.

 

כמה זמן נמצא הארון בעיר דוד?

יש לציין שעל פי חשבון בעל סדר עולם רבה ובהתבסס על הפסוקים, הארון מועלה לעיר דוד בשנה השמינית למלכותו, ונמצא שם  עד סוף ימי מלכות דוד שהיו 33 שנים. אנו יוצאים מתוך הנחה כי חנוכת בית ה' מתרחשת בשנה ה-24 לשלמה.^[6]

עם חנוכת הבית שלמה מעלה את ארון הברית מעיר דוד אל בית ה' יחד עם הבמה הגדולה בגבעון משם מעלים את אוהל מועד וכליו אל בית ה'.

לפי חשבון זה הארון שהה בעיר דוד חמישים ושבע שנים מהעלאתו על ידי דוד ועד כניסתו לבית ה' על ידי שלמה. ברצוננו להתבונן במשמעות הימצאות הארון בעיר דוד באותו פרק זמן.

 

חלוקת העבודה בין האוהל  ובו הארון בעיר דוד ובין הבמה הגדולה בגבעון

נחזור לכתוב בדברי הימים א המתאר בפרוטרוט את העניין-

• (דברי הימים א ט"ז, א'-ב')

בשונה מן הכתוב בשמואל כאן מצוין כי הקרבת העולות והשלמים הייתה לפני א-לוהים, וההקרבה נעשתה גם על ידי העם ולא רק ע"י דוד בלבד.

"וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן ה' מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָסָף הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ: וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת תָּמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית הָאֱ-לֹהִים: בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ לְהֹדוֹת לַה' בְּיַד אָסָף וְאֶחָיו"             (דברי הימים א ט"ז, ד'-ז')

בראש המשוררים אסף בן ברכיהו.^[7] חבורת הלווים ניגנה בכלי נבלים, כינורות, במצלתיים ואסף, העומד בראש, הוא זה שניגן במצלתיים.^[8]

אחר כך הכתוב מביא בפסוקים ח'-ל"ו שיר של תמיד, ואז נאמר-

• (דברי הימים א ט"ז, ל"ז)

משתמע מכאן כי דוד הנהיג כי באוהל בו מצוי הארון בעיר דוד ישוררו הלווים שיר התמיד מידי יום ביומו.

הקרבן עצמו הוקרב בבמה בגבעון כפי שמפורש-

"לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה' עַל מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב וּלְכָל הַכָּתוּב בְּתוֹרַת ה' אֲשֶׁר צִוָּה עַל יִשְׂרָאֵל"          (דברי הימים א ט"ז, מ')

יוצא מכאן כי דוד חילק כאן חלוקה מאוד מעניינת בין הקרבן עצמו ­ קרבן התמיד ­ שהוקרב על ידי הכהנים בבמה הגדולה בגבעון, ובין השירה על הקרבן דבר יום ביומו על ידי הלווים הנמצאים באוהל בעיר דוד.

נראה מכך כי דוד מעניק משמעות גדולה ומיוחדת להימצאות הארון בעיר דוד. דוד אינו רק מעלה את ארון ה' מקריית יערים.^[9] נראה כי בקביעתו כי לווים שרים את שיר התמיד מידי יום ביומו, דוד יוצר מוקד של קדושה מיוחדת בירושלים שנועד להשלים במידה מסוימת את עבודת הבמה הגדולה בגבעון.

מעשה זה מבטא באופן מובהק את מגמתו לבנות בעיר דוד עצמה קומה של קודש בתוך עיר המלכות בלא כל קשר לשאלה היכן ייבנה בית ה'.

רק לאחר ההתגלות הגדולה בגורן ארונה היבוסי, בניין המזבח והאש שיצאה מן השמיים ואכלה את הקרבן ­ דוד נבעת מפני מלאך ה' והכתוב מעיד כי דוד אינו יכול ללכת לגבעון. כך בדברי הימים-

• (דברי הימים א כ"א, כ"ט-ל')

מציאות זו מלמדת כי דוד קשור במהותו בעיקר אל הארון והרבה פחות לבמה הגדולה בגבעון ולהקרבת הקרבנות.^[10]

במקביל ממשיך הכתוב-

• (דברי הימים א ט"ז, ל"ח-מ"ב)

לפני משכן ה' בבמה אשר בגבעון נמצא צדוק הכהן מבית אלעזר. צדוק הוא בעצם הדמות העיקרית יחד עם אחיו הכהנים האחראים על עבודת ההקרבה מידי יום ביומו, ולצידו אנו מוצאים את הימן וידותון המשמשים כמשוררים ושוערים בבמה בגבעון.

 

נסכם את ענינו של האוהל בעיר דוד אליו מביא דוד את הארון. דוד מעוניין לחבר את עיר המלכות אל הקודש ועל כן הוא מעלה את הארון לעיר דוד. נראה כי בשלב זה דוד אינו יודע עדיין את מקום המקדש. הוא הופך את המקום למוקד קדושה מיוחד בתוך העיר בו אסף ואחיו הלווים משוררים ושוערים.

למוקד זה זיקה מיוחדת לבמה הגדולה בגבעון, שם מוקרבים קרבנות התמיד, על ידי כך שבאוהל בעיר דוד מושר שיר התמיד במקביל להקרבת קרבן התמיד בגבעון. בגבעון צדוק הכהן אחראי יחד עם הימן וידותון על תפקוד משכן ה' שם, צדוק על הקרבת הקרבנות ועבודת הכהונה והימן וידותון על השירה והשמירה על המקום.

בשיעור הבא נתבונן ביחס של דוד אל הארון מחד ואל הקרבת הקרבנות מאידך בבמה הגדולה בגבעון.