תולדות עבודת ה' במזבחות | 113 |איסור הבמות | 89

בשיעור זה בכוונתנו לעסוק במלכותם של המלכים יותם ואחז.

 

מלכות יותם

ספר מלכים מקצר מאוד בתיאור מלכותו:

"וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִיָּהוּ אָבִיו עָשָׂה: רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית ה' הָעֶלְיוֹן"   (מלכים ב ט"ו, ל"ד-ל"ה).

בדברי הימים הכתוב מדגיש בניגוד לאביו עוזיהו שהוא לא בא אל היכל ה' "וְעוֹד הָעָם מַשְׁחִיתִים" (דברי הימים ב כ"ז, ב').

הרד"ק על אתר מבאר את העניין כך:

"רק לא בא אל היכל ה' – כלומר בזה הדבר לא עשה כעוזיהו אביו שבא אל היכל ה' להקטיר או פירש רק לא בא אל היכל ה' בעבור שנכשל בו עוזיהו אביו לא רצה להיכנס שם להתפלל ולהקריב קרבנותיו והיה מקריב בבמות וזש' אחריו ועוד העם משחיתים כמו שמפורש במלכים עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות"   (רד"ק דברי הימים ב כ"ז, ב').

כלומר הרד"ק קושר בין אי בואו של יותם להיכל ה' לכך שהוא מקריב בבמות. משתמע על פי פירושו שהוא לא נכנס כלל לבית ה' אפילו להקריב קרבנות ועל כן הקריב בבמות, מה שקושר אליו את השחתת העם.

צריך עיון בדברים על פי הבנה זאת מה משמעות העובדה שהוא בנה את שער בית ה' העליון, אם הוא לגמרי לא נכנס למקדש אפילו להקריב.

הכתוב מתאר את פועלו בבניה גם בירושלים וגם בהרי יהודה. מעבר למלחמתו ונצחונו על בני עמון אומר הכתוב "וַיִּתְחַזֵּק יוֹתָם כִּי הֵכִין דְּרָכָיו לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהָיו". פסוק זה נאמר ללא ספק לשבחו של יותם. ייתכן שההתחזקות קשורה בפעילות הביצור במדינה ובמלחמה עם בני עמון וייתכן כי היא קשורה בהתקרבות לה'.

חז"ל בסוכה מתארים את שבחו:

"ואמר רבי ירמיה משום ר' שמעון בן יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין ואלמלא יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו"   (סוכה מה:).

ומבאר שם רש"י:

"צדיק היה וענו יותר משאר המלכים וזכה בכיבוד אביו, ועליו נאמר "בֵּן יְכַבֵּד אָב" (מלאכי א', ו') שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ... לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכן דינין שהיה דן אומרן בשם אביו"   (רש"י קידושין מח:).

הכתוב מדגיש מאד את כיבוד האב של יותם את עוזיהו כשהיה מצורע. לא ניכנס כאן לעסוק במניין המדויק של שנות מלכותו המתחילות ללא ספק עוד בימי אביו עוזיהו, והתאמתה לכרונולוגיה ממקורות חיצוניים. ברור מן התיאור, גם הלא מפורט כל כך בדברי הימים, כי מדובר במלך מיוחד בצדקותו וללא כל דופי.

המיוחס לרש"י בדברי הימים כותב בשם ר' אלעזר בר' משה פירוט של כל מלכי יהודה וחטאיהם ומשווה אותם לעוזיהו שלא חטא כלל.

"[...] דוד – רק באוריה החתי; שלמה – נשיו היטו לבבו, ורחבעם עזב את תורת ה'; אביה, וילך בכל חטאת אביו, אסא הוציא כסף וזהב מאוצרות בית ה' ונתן [את] הנביא בית המהפכת; יהושפט נתחבר לרשע; יהורם הרג אחיו; אחזיהו, אמו [עתליה] יועצתו להרשיע; יואש הרג זכריה [בן יהוידע הכהן], ונעשה קדש; אמציה השתחווה לפסילי שעיר; עוזיהו נכנס להיכל להקטיר; אחז הלך בדרכי מלכי ישראל, וגם עשה מצבות לבעלים; חזקיהו גבה לבו ויהי עליו קצף [במחלה], ועל שלושה לא הודו לו; מנשה עשה הרע בעיני ה' [ושפך דם נקי] ; יאשיהו לא שמע דברי נבואה מפי א-לוהים [בהליכתו למגידו] [יהויקים הרשיע כמנשה] ; צדקיהו עשה הרע  בעיני ה' ולא נכנע מפני ירמיהו [הנביא]. אבל יותם לא נמצא בו שום דופי. (כך אמר לי ר' אלעזר בר משה)"

מעניין כי הכתוב במלכים מציין לפני תיאור מותו של יותם:

"בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ"   (מלכים ב ט"ו, ל"ז).

בסוף ימי יותם נזכרת כאן תחילת מלחמת ארם וישראל כנגד ממלכת יהודה שתבוא לידי ביטוי בצורה חזקה ומעשית בימי אחז.

חשוב להדגיש כי בתקופה זאת,[1] ממות עוזיהו ועד ראשית ימי אחז אין כל התגלות נבואית נזכרת לא בספרי מלכים ודברי הימים ולא בספר ישעיהו. ככל הנראה לאחר נבואות התוכחה והפורענות בימי עוזיהו, הנביא משתתק וה' לא התגלה אליו.

ייתכן כי צדקותו של יותם והכנת דרכיו לפני ה' א-לוהיו דחו את קיום הפורענות לדור אחריו וכך נמצאת דמותו של יותם כצדיק בין שני מלכים שחטאו. עוזיהו בגבהות לבו ובכניסתו להיכל להקטיר קטורת ואחז במעשיו הרעים שנפרט בהמשך.

מכאן נעבור לדון בימי אחז המוטל בין שני צדיקים, בין יותם לחזקיהו.

 

מלכות אחז

מלכות אחז מתוארת בספרי מלכים ודברי הימים, וכן בספר ישעיהו בפרקים ז', ח', ט' וי"ד. מתוך התבוננות במקורות השונים ננסה לשחזר את מלכות אחז בעיקר בכל הקשור לעבודת ה' של המלך, ליחסו לנביא ולקב"ה ולמעשיו בירושלים ובממלכת יהודה בכלל. ברור שיש לחלק את דברינו למישורי הפעולה השונים, למציאות המדינית למציאות הרוחנית הכללית ולעבודת ה' מתוך הנחה שישנה זיקה הדוקה ביניהם.

נתחיל בתיאור המציאות המדינית:

"אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם: בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה"   (מלכים ב ט"ז, ה'-ו').

כלומר מחד ישנו איום מצפון של מלך ישראל פקח יחד עם מלך ארם רצין הצרים על ירושלים. מצד שני אילת נכבשת מדרום על ידי ארם. כדי שנבין את מכלול האיומים על אחז נבחן את שאר המקורות ואחר כך נחזור לבחון את דרך התמודדותו עם רצין ופקח הצרים על ירושלים:

"וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: כִּי הִכְנִיעַ ה' אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה וּמָעוֹל מַעַל בַּה'"   (דברי הימים ב כ"ח, י"ח-י"ט).

הכתוב מוסיף כי מעבר לישראל וארם מצפון ולאדומים מדרום ישנה התמודדות במערב מול הפלישתים הפושטים בערי השפלה והנגב ליהודה. בנוסף הכתוב קושר ישירות בין המציאות הרוחנית 'כי הפריע ביהודה'. הכוונה היא להתנהגות פרועה ופרוצה בעבירות. כמו כן ישנה מעילה בברית בין הקב"ה לישראל.

הנביא ישעיהו מתאר מציאות זאת בדבריו:

"וַיְשַׂגֵּב ה' אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו וְאֶת אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ: אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ וְאֶת ה' צְבָאוֹ-ת לֹא דָרָשׁוּ"   (ישעיהו ט', י'-י"ב).

תחילה הנביא מתאר את התחושה כי האויבים אוכלים את ישראל בכל פה, ארם ממזרח ופלשתים ממערב. ה' מכה את אחז מכל הכיוונים כולם על ידי אויבים שונים. העם לא שב עד ה' ולא דרשו את ה'. הנקודה הראשונה שברצוננו לחדד הינה שהמציאות המדינית עמה המלך אחז צריך להתמודד היא קשה ביותר כשממלכת יהודה מוקפת אויבים המנסים לפגוע בה בכל עבר.

ברור כי הקב"ה שולח אויבים אלו, שהם שבט אפו של הקב"ה להילחם באחז מלך יהודה ולהעניש אותו על המציאות הרוחנית העגומה שתחתיו. המלך והעם מצידם לא שבים בתשובה ולא מעוניינים לדרוש את ה' ולשנות את התנהגותם תוך שמיעת דברי הנביא.

המציאות הצבאית הינה מחד תוצאה של המציאות הרוחנית הקשה. אך מאידך גיסא היא מביאה את המלך להתכחשות ולחוסר מוכנות לשמוע את דברי הנביא, ולהתנקות מן הנבואה ומן ההליכה בדרכי ה', להשתעבדות רוחנית למלכות אשור כולל סגירת המקדש. לראשונה במלכות יהודה מוכנסת עבודה זרה מלכותית למקדש ונסגר הבית. לראשונה במלכות יהודה ישנה עבודת מולך מלכותית.

בשיעור זה, לאחר עיוננו בימי המלך יותם הבאנו את תמצית המציאות הצבאית בימי אחז כפי שהיא מתוארת בדברי הנבואה. בשיעור הבא נמשיך לתאר את זיקתו של אחז לנביא ולניסיונותיו להשיבו אל ה' שלא הועילו.