תולדות עבודת ה' במזבחות | 129 | איסור הבמות | 105

אספקת מים לעיר בתקופת מצור

בשיעור הקודם הרחבנו בעניין הביצורים והרחבתה של ירושלים כחלק מהכנותיו של חזקיהו למרד נגד אשור. מרכיב שני בביצורה של ירושלים הינו הדאגה לאספקת מים נוחה לתושבי העיר בזמן מצור.

בדרך כלל, המעיינות שמהווים מקור עיקרי להספקת המים לעיר נובעים בתוך אפיק הנחל. חומות העיר בדרך כלל נבנות בשליש המדרון של הגבעה היורדת לנחל וזאת על מנת לאפשר שליטה מתוך חומות העיר על השטח שמחוצה לה. ברור לכל כי אין ביכולתה של עיר להתקיים בתקופת מצור ללא מים. אגירת המים הייתה נעשית בבורות מים פרטיים, בחצרות הבתים ובבריכות מים ציבוריות.

בשנים שחונות, מקור המים העיקרי של התושבים הוא המעיין הנובע מחוץ לחומות העיר. כיוון שכך, בערים קדומות בארץ ישראל נעשו מאמצים גדולים ביותר להבטיח אספקת מים לעיר בתקופת מצור.

שיטות שונות לכך. הקדמונים היו מאוד בקיאים בטיב הסלע. הם ידעו כי במעמקי האדמה ישנה שכבת סלע הנושאת את המים, ועל כן חלק ממפעלי המים הקדומים היו עשויים כך שהקדמונים חצבו פירים או מנהרות בתוככי העיר שמטרתם הייתה להגיע לשכבת מי תהום (כך למשל בערים חצור וגזר). במקומות אחרים חצבו מנהרות תת-קרקעיות מן המעיין אל תוך העיר תוך הסתרה מבחוץ של מקור המים מחד, ומאידך תוך יצירת דרך נוחה לתושבים לגשת אל המים (באמצעות מדרגות, מעברים, שאיבת מים מפירים או מדרכות).

מתברר כי גם המלך חזקיהו הכין את העיר ירושלים לאפשרות של מצור אשורי, ודאג לאספקת מים לעיר בתקופת מצור. המקראות הן במלכים והן בדברי הימים מציינות את פועלו בעניין המים בחלק של סיכום מלכות חזקיהו. עובדה זו עצמה משמעותית ביותר ומצביעה על החשיבות שהנבואה מייחסת למפעל זה.

במלכים:

"וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה"   (מלכים ב כ', כ').

בדברי הימים באומר הכתוב:

"וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ"   (דברי הימים ב ל"ב, ל').

מתוך שני המקורות אנו למדים את העובדות הבאות:

המלך הביא את המים אל תוך העיר. הוא עשה בריכה ותעלה. הוא סתם את מוצא מימי גיחון העליון ויישר למטה, מערבה לעיר דוד.

המלך הצליח בכל מעשהו. בנוסף, הכתוב בדברי הימים כותב: "וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים" (דברי הימים ב ל"ב, ד'). על פניו, מן הפסוק הזה משמע כי נסתם לא רק מוצא מימי הגיחון העליון אלא כל המעיינות והנחל השוטף בתוך הארץ. בנוסף, הכתוב מנמק את סיבת המעשה – על מנת למנוע את המים הללו המצויים מחוץ לחומה ממלכי אשור שעלולים לצור על ירושלים.

ננסה לבאר את פועלו של חזקיהו. סתימת המעיינות מחוץ לעיר – "מוצא מימי גיחון העליון", "הנחל השוטף בתוך הארץ", "המעיינות": ייתכן שהכוונה למעיינות או למקורות מים נוספים הנמצאים בקרבת העיר. למשל, מדרום לעיר דוד ישנו מקום הנקרא עין רוגל המכונה היום ביר איוב. כיום זוהי באר. האם פעם היה זה מעיין ובשלב מסוים זה הפך להיות באר?

בכל מקרה, מדובר על מקור מים חיים בקרבתה של העיר, מדרום לה, מדרום למפגש בין גיא בן הינום לנחל קדרון באפיק של נחל קדרון. ייתכן שהכתוב מכוון אולי לברכות מים, בורות או מאגרי מים שנבנו במשך השנים מחוץ לעיר.

מהו מוצא מימי הגיחון העליון?

מעיין הגיחון מזוהה בבירור למרגלות עיר דוד, ממזרח לעיר, באפיק של נחל קדרון. מהו מוצא מימי גיחון העליון?  

ייתכן כי עם הובלת המים העירה, מי מעיין הגיחון הובלו מנביעתם המקורית במזרח עיר דוד אל דרומה של העיר בעזרת הנקבה. כך שבפועל בדרומה של הנקבה נבעו מי הגיחון, ובעוד שלמקום הנביעה המקורי קראו עדיין מוצא מימי הגיחון העליון, המקום בו פגשו את המים בדרומה של העיר קראו גיחון תחתון.

חז"ל מזכירים בכמה מקומות את מעיין השילוח.[1] מעיין השילוח מזוהה באזור קצה הנקבה, לשם הוזרמו מי מעיין הגיחון. מעניין שבתרגום יונתן בן עוזיאל כשמופיעה המילה גיחון הוא מתורגם שילוחא – שילוח, ולכן סביר מאד להציע כי מוצא מימי הגיחון העליון הוא הנביעה המקורית של מעיין הגיחון שהגישה אליו מבחוץ נחסמה ונסתמה.

מהו הנחל השוטף בתוך הארץ?

הטענה היא כי לפני חציבת הנקבה, מי המעיין זרמו באופן חופשי דרומה בתוך נחל קדרון, ורק עם הובלת המים העירה דרך הנקבה המים הפסיקו לזרום בתוך נחל קדרון. על פי הבנה זו, עצם הובלת המים העירה דרך הנקבה בעצם הסיטה את המים מזרימתם הרגילה בתוך נחל קדרון, והתוצאה הישירה של המעשה הזה הינה סתימת הנחל השוטף בתוך הארץ.

הבנה נוספת של העניין היא כי כבר מתקופת האבות (תקופת הברונזה התיכונה). ממעיין הגיחון נחצבה תעלת מים שהובילה מים אל הקצה הדרומי של עיר דוד – בריכת השילוח, כאשר לאורכה של התעלה ישנם מספר פתחים. לפי חלק מן הדעות פתחים אלו הם בעצם חלונות בתעלה דרכם ניתן להשקות חלקות חקלאיות בתוך נחל קדרון. היות והמסלול של תעלה זו בחלק מן המקומות הינו מחוץ לחומת העיר, ייתכן שלתעלה זו קראו הנחל השוטף בתוך הארץ ולפתחי ההשקיה שלה קראו מעיינות.

בכל אופן פעילויות אלו נועדו למנוע את המים ממלכי אשור. עתה נבחן את המעשים של חזקיהו שנועדו להביא את המים העירה. הכתוב מתייחס לתעלה ולבריכה.

מהי התעלה

מקובל לזהות את התעלה עם המפעל הנקרא נקבת חזקיהו – ממעיין הגיחון במזרח עיר דוד אל הבריכה בקצה הדרומי של העיר. אורך המנהרה הוא 513 מ' (בקו אווירי 320 מ'). על פי כיווני החציבה ההפוכים ניתן לקבוע כי מנהרה זאת נחצבה על ידי שתי קבוצות מן המעיין בצפון ומן הבריכה בדרום, וניתן גם להצביע על מקום המפגש בין שתי הקבוצות. יש המסבירים את המהלך המפותל של הנקבה בטיב הסלעים לחציבה או בסדק טבעי שלאורכו נחצבה הנקבה. בסמוך לקצה הדרומי של הנקבה נתגלתה בשנת תר"ם (1880) כתובת בכתב עברי קדום שהייתה חקוקה בדופן הנקבה. בכתובת מתואר כיצד חצבו החוצבים משני קצות המנהרה עד שנפגשו. עצם המפגש בין שתי הקבוצות לפני 2700 שנה מלמד כמה הקדמונים היו בקיאים בטיב הסלע, ומצאו את הדרך להיפגש במעמקי האדמה.

מהי הבריכה?

באופן פשוט מדובר על הבריכה המצויה מדרום לקצה הדרומי של עיר דוד. הבריכה הזאת נקראת ברכת אל חמרא והיא מזוהה באופן פשוט עם "ברכת השלח לגן המלך". כך נקראת הבריכה בתיאור שיקום חומות סוף ימי הבית הראשון על ידי נחמיה. וכך לשון הכתוב בנחמיה:

"וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן כָּל חֹזֶה שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו וְאֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן הַמֶּלֶךְ וְעַד הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד"   (נחמיה ג', ט"ו).

גם על פי ההקשר בתיאור מכלול החומה וגם בזיקה לעצמים המוזכרים בסמוך לבריכה, יש לזהות בריכה זו בדרום העיר עם בריכת השילוח לגן המלך. כך גם בתיאור סיורו הלילי של נחמיה מוקדם יותר: "וָאֶעֱבֹר אֶל שַׁעַר הָעַיִן וְאֶל בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי" (נחמיה ב', י"ד).

הנביא ישעיהו מתייחס לבריכות בשני מקומות. בפרק כ"ב:

"וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה: וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה: וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם"   (ישעיהו כ"ב, ט'-י"א).

סביר מאוד לבאר את "קיבוץ מי הבריכה התחתונה" כפי שהסברנו קודם, שנאספו המים אל הבריכה התחתונה על מנת שיהיו מצויים מים בשפע לתושבי העיר בזמן מצור. הגיוני לזהות בריכה זו עם בריכת השילוח בגן המלך מדרום לעיר דוד.

בפרק ז' הנביא מצטווה לצאת לקראת אחז יחד עם שאר ישוב בנו: "אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס" (ישעיהו ז', ג'). ניתן להציע כי לאורך אותו הנחל, בחלק היותר עליון הגבוה יותר, הצפוני יותר, נמצאת הבריכה העליונה, ואילו בקצה הנמוך-הדרומי של הנחל מצויה הבריכה התחתונה. הצעתנו היא כי לאורך הנחל האמצעי – הוא הטירופיאון – גיא עושי הגבינה בימי בית שני. בחלק הצפוני נמצאת הבריכה העליונה;[2] ואילו בקצה הדרומי של עיר דוד, במקום המפגש בין הנחל האמצעי לנחל קדרון, נמצאת הבריכה התחתונה.

לגבי פסוק י"א: "וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה", ניתן בסבירות גדולה לזהות את המקווה הזה עם בריכת השילוח לגן המלך. הייתה בריכה לפני כן שנקראה הבריכה הישנה. בריכה ישנה זו הפכה להיות מקווה בין החומותיים, כשהכוונה היא לשתי החומות המזרחיות של עיר דוד בקצה הדרומי שלהן. כאן הנביא מבקר את המלך ואת העם כי בטחו בכח נשקם ולא בעזרת ה'.

במשנה בפסחים ד', ט' מעשה זה נמנה בין הדברים שלא הודו לחזקיהו – שסתם מי הגיחון העליון. כמו כן רש"י בפסחים מסביר: "שהיה לו לבטוח בהקדוש ברוך הוא, שאמר " וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ" (מלכים ב י"ט, ל"ד; ישעיהו ל"ז, לה)" (רש"י פסחים נו.).

מאידך גיסא באבות דרבי נתן המעשה נמנה עם הדברים שהסכימה דעתו לדעת המקום:

"שנאמר "יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם... וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ" (דברי הימים ב ל"ב, ל')"   (אבות דרבי נתן ב', ד').

ייתכן להסביר את הסתירה בין המקורות כך: הגירסה לפיה לא הודו לו על המעשה היא מפני שהמלך לא התייעץ עם הנביא במהלכים הללו ולא ביקש לדעת מה רצון ה' באופן מעשי בסוגיה זאת. הבנה זאת תואמת ישירות את דברי הנביא ישעיהו לעיל "וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל-עֹשֶׂיהָ, וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם". הסתייגות זאת כוללת גם את הברית עם מצרים – בניגוד מובהק לדעתו של הנביא, וגם את הביצורים שנעשו בירושלים בלא לשאול בנביא.

הגירסה באבות דרבי נתן מתייחסת לעצם ביצורה של ירושלים, לעובדה כי בעקבות מעשיו של חזקיהו ירושלים הייתה מבוצרת כראוי, ובכך הסכימה דעתו לדעת המקום.

הרחבנו מעט בפועלו של חזקיהו בירושלים על מנת להסביר כי השתתפותו במרד נגד אשור ובריתו עם מצרים באו יחד עם הכנות צבאיות וממלכתיות לחיזוק ביצור והרחבת עיר הבירה, הן בבניית חומות והן בהבטחת הספקת מים לעיר סדירה בתקופת מצור תוך מניעת מציאת מים על ידי האשורים.