תולדות עבודת ה' במזבחות (קס) – איסור הבמות (קלו)

  • הרב יצחק לוי
 
שיעור זה מוקדש בשבח והודיה לרגל הולדת בתנו שירה.
יהי רצון שנזכה לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים, בבריאות איתנה.
ושנזכה לבנות חורבה מחורבות ירושלים.בברכת שנה טובה ובשורות טובות,
שנזכר ונכתב לחיים טובים ולשלום יחד עם כל ישראל
משפחת ויינר

 

בסוף שנת הלימודים תשע"ח עסקנו בהרחבה בבחינת תולדות מלכות יהויקים כפי שהיא מתוארת בנבואות הנביא ירמיהו. עיינו בפרקים ז' וכ"ו בראשית ממלכת יהויקים, המשכנו בפרקים כ"ד וכ"ה, ובשיעור האחרון עסקנו בירמיהו ל"ו, נבואה שנאמרת על ידי הנביא בשנה החמישית למלך יהויקים. בשיעור זה ברצוננו לעיין בירמיהו פרק ל"ה שנאמר אף הוא בימי יהויקים.

"הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית ה' אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן: וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל בָּנָיו וְאֵת כָּל בֵּית הָרֵכָבִים: וָאָבִא אֹתָם בֵּית ה' אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף: וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן: וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם: וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם: וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ: וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ: וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ: וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם:

"וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹ-ת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר לִשְׁמֹעַ אֶל דְּבָרַי נְאֻם ה': הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן וְלֹא שָׁתוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי: וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר שֻׁבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּשְׁבוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי: כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי:

"לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי צְבָאוֹ-ת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶל יְהוּדָה וְאֶל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ: וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹ-ת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם:

"לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹ-ת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים"   (ירמיהו ל"ה).

 

זמנה של הנבואה

הנבואה לא מפרטת את זמנה בתוך ימי יהוקים עצמם. בפסוק י"א נאמר "וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם". על פי הדברים, הנבואה מזכירה את עלות נבוכדנצר מלך בבל אל הארץ, ואם כך, יש לתארך את הנבואה אחר אחד המסעות הבבליים והארמים נגד יהודה.

הכשדים עלו שלוש פעמים על מלכות יהודה, וכאמור הכתוב לא פירש לאיזה מסע נתכוונו בני רכב. הפעם הראשונה בה עלו הכשדים התרחשה כשנה או שנתיים אחרי הקרב על ידי כרכמיש שעל הפרת, בו היכה נבוכדנצר את פרעה נכו מלך מצרים כשמונה עשרה שנה לפני חורבן בית ראשון. פרעה נכו נאלץ לוותר על כל הארצות שכבש בין הפרת לארץ מצרים ומלך בבל השתלט עליהן וסיפח אותן למלכותו. מלכי אותן ארצות ביקשו למנוע את כיבוש ארצותיהם וירמיהו הזהיר אותם שלא יעזו להילחם בנבוכדנצר (כפי שראינו בירמיהו כ"ה, ט'-י"א; ירמיהו כ"ז, א'-ג, ו'-י"א). אז עלה לראשונה נבוכדנצר על ארץ יהודה: "וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ" (מלכים ב כ"ד, א').

לאחר הקרב בכרכמיש ומות אביו של נבוכדנצר, הוא חוזר לבבל לרשת את מלכות אביו. שנה לאחר מכן, בשנת שבע עשרה לפני חורבן בית ראשון, תקף נבוכדנצר את פלשת וכבש את אשקלון, ככל הנראה מה שגרם לצום שקראו בארץ יהודה מפחד הכשדים (כפי שראינו בפרק ל"ו) בשנה הרביעית למלכות יהויקים.

נראה כי צבא בבל לא היה מסוגל לדכא את מרידתו של יהויקים לאחר שנחלש במלחמה נגד מצרים אף שעלו גדודי כשדים מארם, ממואב ומבני עמון: "וַיְשַׁלַּח ה' בּוֹ אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים" (מלכים ב כ"ד, ב'). בכל אופן, לא היה בכוחם של גדודים אלו להכניע את יהויקים. רק בשנה השישית של מלכות נבוכדנצר, היא השנה האחת עשרה לפני חורבן הבית הראשון, עלה נבוכדנצר פעם שלישית לממלכת יהודה, עלה על ירושלים, ואסר את יהויקים להוליכו בבלה: "עָלָיו עָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה" (דברי הימים ב ל"ו, ו').

נראה[1] כי הניסיון להשקות את בני רכב יין התרחש בסוף ימי מלכותו של יהויקים, בסמוך למאסרו על ידי הכשדים, כאחת עשרה שנה לפני חורבן הבית. זאת לאחר שנתרופף שלטונו והיה עסוק כולו במלחמה נגד הכשדים. הנימוקים לקביעה זאת הם:

א. בני רכב מספרים שברחו לא מפני הכשדים בלבד אלא אף מפני חיל ארם (בפסוק י"א). ואין זה מתקבל על הדעת שנבוכדנצר צירף לצבאו את הכשדים זמן קצר כל כך אחרי שעלה על כסא המלכות.

ב. בשנה החמישית של יהויקים, שנתו הראשונה של נבוכדנצר מלך בבל, ביקש יהויקים לאסור את ירמיהו ואת ברוך בן נריה סופרו כדי להוציאו להורג אלא "וַיַּסְתִּרֵם ה'" (ירמיהו ל"ו, כ"ו), ואכן ירמיהו ונריה הסתתרו ימים רבים. באותו זמן נבצר מירמיהו להינבא בפומבי בבית המקדש, עד שעבר זמנו של יהויקים או עד שנתמעטה השפעתו במלכותו. לכן הנטייה היא לתארך נבואה זאת לסוף ימי מלכות יהויקים.

 

מי הם בני רכב[2]

הכתוב בדברי הימים קובע כך: "וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב" (דברי הימים א ב', נ"ה). פרק זה בדברי הימים עוסק לכאורה בייחוסיהם של בני יהודה ושל מלכי בית דוד. הכתוב מונה משפחות סופרים שבניהם עסקו ככל הנראה בכתיבה על הספר, בהעתקה ובייצור חומרי כתיבה. ואומר כי "המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב". הכתוב מזהה אותם כקינים, או על שם עירם קין הנמנית בין ערי דרום מזרח הר חברון בתיאור נחלת יהודה (יהושע ט"ו, נ"ז) בקרבת נבי יקין של היום, כ-5 ק"מ צפונית מזרחית לזיף, או על שם העיר קינה הנמנית בתיאור נחלת שבט יהודה (יהושע ט"ו, כ"ד) עם ערי הנגב בסביבת ערד.

אבל הלשון "המה הקינים הבאים מחמת בית רכב" מכוון אולי לכך כי הקינים שבו לנגב והתיישבו בבית רכב, כנראה המקום המתואר בנחלת שמעון (יהושע י"ט, ה'), בית המרכבות לצד צקלג מחד וחצר סוסה מאידך. ייתכן כי ניתן לפרש את שם עירם על שם שייצרו שם המרכבות ביד הקינים ששמם מורה בארמית ובסורית על צורפי מתכות, חרסים ונפחים.

חז"ל (מכילתא מסכתא דעמלק פרשה ד'; מכילתא דרשב"י פרשת יתרו י"ח, כ"ז; ספרי בהעלותך י', כ"ט) אמרו כי בני רכב הם צאצאיו של יתרו חותן משה. הכתוב בשופטים אומר: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם" (שופטים א', ט"ז). משפחה זו הסתפחה ליהודה והשתכנה במדבר יהודה בנגב ערד, ועל שמם נקרא חלק זה של הנגב – נגב הקיני (שמואל א כ"ז, י'), ולערים קרא דוד ערי הקיני (שמואל א ל', כ"ט). ככל הנראה המשפחה התפצלה – סעיף אחד ממשפחת הקיני ישב בדרום סמוך לעמלק (שמואל א', ט"ו, ו'), וסעיף אחר של המשפחה הגיע לסביבת קדש בגליל, שם מוזכר חבר הקיני (כך בשופטים ד', י"א-י"ז; שופטים ה', כ"ד). ואילו בראשית תקופת השופטים ישב סניף ממשפחת הקיני בעיר התמרים היא יריחו וממנה פנו לנגב ערד (שופטים א', ט"ז).

לגבי בית רכב, חז"ל דרשו את שהכתוב בדברי הימים על בית הרכבים התייחס אל יונדב בן רכב (מלכים ב י', ט"ו), וכמפורש בפרקנו בניו נמנעו מלזרוע שדות, לנטוע כרמים, לשתות את יינם ולבנות בתים.

 

מיהו יהונדב בן רכב

יהונדב בן רכב הינו דמות מרכזית בפרקנו. כשבית הרכבים מסרבים לשתות יין הם מנמקים כך:

"וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם: וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם: וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ: וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ: וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ"   (ו'-י').

וכשירמיהו מבקש שיקחו מוסר ממה שקרה הוא מזכיר – "הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן וְלֹא שָׁתוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי... כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי" (י"ד-ט"ז). הנביא מעלה על נס את העובדה ששמעו אל מצוות יהונדב אביהם, והנבואה המסיימת את הפרק מסיימת בהבטחה "לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים" (י"ט). על מנת להבין את התנהגותם של בית הרכבים בימי ירמיהו, המנומקת על ידם על ידי ציווי יונדב בן רכב אביהם, יש להתבונן בדמותו של יהונדב בן רכב עצמו, מיהו ומה ידוע לנו על מעשיו.

יהונדב בן רכב חי בזמן יהוא המורד בבית אחאב ומבער מן הארץ את עדות הבעל כמבואר במלכים:

"וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבֶךָ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ תְּנָה אֶת יָדֶךָ וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה: וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַה' וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ: וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת כָּל הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד הִשְׁמִידוֹ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּהוּ:

"וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה: וְעַתָּה כָל נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל עֹבְדָיו וְכָל כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי אִישׁ אַל יִפָּקֵד כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל כֹּל אֲשֶׁר יִפָּקֵד לֹא יִחְיֶה וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת עֹבְדֵי הַבָּעַל: וַיֹּאמֶר יֵהוּא קַדְּשׁוּ עֲצָרָה לַבַּעַל וַיִּקְרָאוּ: וַיִּשְׁלַח יֵהוּא בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ כָּל עֹבְדֵי הַבַּעַל וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא בָא וַיָּבֹאוּ בֵּית הַבַּעַל וַיִּמָּלֵא בֵית הַבַּעַל פֶּה לָפֶה: וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל הַמֶּלְתָּחָה הוֹצֵא לְבוּשׁ לְכֹל עֹבְדֵי הַבַּעַל וַיֹּצֵא לָהֶם הַמַּלְבּוּשׁ: וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב בֵּית הַבָּעַל וַיֹּאמֶר לְעֹבְדֵי הַבַּעַל חַפְּשׁוּ וּרְאוּ פֶּן יֶשׁ פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי ה' כִּי אִם עֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם: וַיָּבֹאוּ לַעֲשׂוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת וְיֵהוּא שָׂם לוֹ בַחוּץ שְׁמֹנִים אִישׁ וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִמָּלֵט מִן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל יְדֵיכֶם נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ: וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים בֹּאוּ הַכּוּם אִישׁ אַל יֵצֵא וַיַּכּוּם לְפִי חָרֶב וַיַּשְׁלִכוּ הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים וַיֵּלְכוּ עַד עִיר בֵּית הַבָּעַל: וַיֹּצִאוּ אֶת מַצְּבוֹת בֵּית הַבַּעַל וַיִּשְׂרְפוּהָ: וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂמֻהוּ לְמוֹצָאוֹת עַד הַיּוֹם: וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל: רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בֵּית אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן"   (מלכים ב י', ט"ו-כ"ט).

מתברר מן המסופר כאן כי יהונדב בן רכב נמנה עם הקנאים לה' ולתורתו והוא שואל אותו האם לבבו של יהונדב שלם עם מעשיו של יהוא בביעור המוחלט של העבודה הזרה בממלכת ישראל. לאחר תשובתו החיובית של יהונדב, הוא נותן לו יד ומעלה אותו אל מרכבתו, ויהוא מציע לו ללכת עימו בקנאתו לה'. יהונדב בא על מנת להינקם מבית אחאב ומעובדי הבעל, וכך הם הולכים יחדיו, יהוא ויהונדב בן רכב במרכבתו, אל שומרון, עיר בירת מלכי ישראל והוא מכה שם את כל הנשארים לאחאב בשומרון ומשמיד אותם כדבר ה' אשר דיבר אל אליהו.

ואמנם, כמפורש בפסוק כ"ג, יהונדב בן רכב בא יחד עם יהוא לבית הבעל ושותף ממקום קרוב ביותר להשמדה המוחלטת של הנשארים לאחאב ולביעור מקיף וקיצוני של כל עובד הבעל ועבודת הבעל בשומרון. ואמנם ה' מתגלה ליהוא בעקבות המעשה הקשה שנעשה ואומר לו: "יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב" (מלכים ב י', ל'). הנביא משבח את יהוא על השמדת בית אחאב ולכך היה יהונדב בן רכב שותף מלא ליהוא בבית הבעל בשומרון.

לא ניכנס במסגרת זאת לניתוח מעשיו של יהוא לפני פרשה זו ולא לשיפוט הנבואי הכולל אודות מעשיו. הבאנו את הדברים רק על מנת להבין במשהו את דמותו של יהונדב בן רכב המזדהה לכאורה באופן מלא עם מעשיו של יהוא בהשמדת בית אחאב ובקנאתו לה'.

בפרקנו כאמור יהונדב בן רכב הוא הדמות עליו מסתמכים בני הרכבים על מנת שלא לשתות יין. תחילה יש להדגיש כי ניתן ללמוד מפרשה זו כי יהונדב לא חי באיזור מדברי מנותק מן היישוב ולא התבודד ופרש מן העם. ככל הנראה המפגש של יהונדב עם יהוא מתרחש באיזור השומרון, לא רחוק מו העיר שומרון.

שנית ישנו הפרש זמן של כמאתיים וחמישים שנה בין בית הרכבים בימי ירמיהו לבין יהונדב בן רכב בימיו של יהוא, ובית הרכבים דבקים בציווי אביהם בסדרה של ציווים לא לשתות יין, לא לבנות בתים, לא לזרוע זרעים, לא לנטוע כרמים ולשבת באוהלים כל ימיהם. זוהי דבקות במסורת של מאתיים חמישים שנה והיא ללא ספק אמורה להוות מופת לכלל בני ממלכת יהודה בימי המלך יהויקים.

בשיעור הבא בעזרת ה' נרצה לבחון את המשמעות הרוחנית של האידיאולוגיה של בית הרכבים ולבחון מהי הזיקה הישירה בינה לבין דמותו הקנאית של יהונדב בן רכב אביהם, שהיה שותף מלא מרצון בקנאתו לה' להשמדת בית אחאב ועבודת הבעל בשומרון על ידי יהוא.

בברכת שנה טובה וחורף בריא לנו ולכל בית ישראל,

יצחק

 

[1]   וכך מבאר מנחם בולה בפירושו לדעת מקרא לירמיהו.
[2]   בסוגיה זאת עסק בהרחבה שמואל אבמרסקי במאמרו "בית הרכבים – גניאולוגיה וצביון חברתי בארץ ישראל", החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים תשס"ז, עמ' 264-255.