תורה קלז – חלקי ה' אמרתי לשמור דבריך

  • הרב דן האוזר
חֶלְקִי ה' אָמַרְתִּי לִשְׁמר דְּבָרֶיך (תְּהִלִּים קי"ט) הַיְנוּ שֶׁהַחֵלֶק אֱלקַּי מִמַּעַל שֶׁיֵּשׁ לִי אוֹמֵר לִי וּמְלַמֵּד אוֹתִי לִשְׁמר דְּבָרֶיך.
 
תורה קצרצרה זו מהווה תורה בפני עצמה בליקוטי מוהר"ן, והדבר אומר דרשני. מה יש בה מעבר לדרשה פשוטה על פסוק אחד? היה ניתן אולי לכתוב דרשה זו ב"שיחות הר"ן" אך לא כ"תורה" בפני עצמה. יתרה מזאת – מה באה תורה זו ללמדנו ואיזה לקח והדרכה יש בה? מה העובדה שה"חלק אלוק שבי" מורה ומלמד אותי "לשמור דבריך" כשלעצמה, באה ללמד אותי, אם אין כל פירוט בתוך התורה מהי מלמדת אותי ואיך? ולבסוף – כיצד הגיע ר' נחמן מן הפשט של הפסוק אל הדרש שבתורה, כיצד "חלקי ה'" הפך להיות ל"חלק אלוק ממעל"?
הפירוש הפשוט של הפסוק מובא בדעת מקרא: "הואיל וקבלתי עלי אותך ה', לאלקים ("חלקי ה'"), קבלתי עלי לשמור את דבריך, את מצוותיך". לפי פירוש זה האדם המאמין הוא הפעיל בפסוק, הוא הבוחר את האלוקים והוא המקבל על עצמו את מצוותיו. אולם הבעיתיות בעמדה אנושית זו באה לידי ביטוי בדיוק במילה אותה דורש ר' נחמן בתורה שלפנינו: "חלקי".  משעה שהאדם הוא הבוחר באלוקים, הרי שבאופן זה נתפש האלוקים כ"חלקי" בלבד, כי הרי, לפי גישה זו, קיימים "מתחרים" רבים לאלוקים בבחירה זו. האדם בבחירתו עומד בפני העולם על כל מה שיש בו, פיתוייו, אילוציו וסתם עובדות המצויות בו, מחד, ובפני הקב"ה מאידך. האדם אמנם בוחר בקב"ה, וזהו חלקו ונחלתו, הוא הדבר בו בחר על פני כל האפשרויות שניתנו לו. בו הוא מסתפק ושם קובע הוא את מקומי. ואכן להגיע לעמדה כזו, זוהי כמובן מעלה גבוהה מאד, אולם עדיין האלוקים מוצג בעמדה זו כ"חלק" בלבד מכל העולם. חלק טוב, חלק נבחר, אך עדיין רק חלק. האמנם אפשר לתאר כך את ה'? האמנם היחס שבין ה' לבין שאר העולם הוא יחס של תחרות? והרי כיצד ייתכן דבר זה? הלא הקב"ה עצמו ברא את עולם זה?
מסתבר שלעמדה הפעילה של האדם יש מחיר. רובנו רוצים לשלוט בעולמנו, אפילו בעולמנו הרוחני. כך אנחנו מרגישים וודאות ובטחון. אולם, מתברר שככל שהאדם משתלט על עולמו הוא גם מעצב אותו כדמותו ומטביע בו את חותמו בצלמו. כך יוצא שהאדם ירצה לשלוט על בחירתו את האלקים ובכך מבלי משים הוא "מקטין" אותו. אפילו האלקים יוצא באופן זה "חלקי" בלבד.
זאת ועוד, מי שבונה את תמונת עולמו על כח ושלטון, ייאלץ תמיד להתמודד עם סופו של הכח וקיצו של השלטון. לא לעד חוסן, לא תמיד האדם מצליח לבחור בה'. דווקא בגלל שעמדה זו גבוהה היא לא תמיד האדם מוכן לה. אם האדם אכן בונה את עולמו הדתי על גבי בחירתו שלו, מוכרח הוא לקחת בחשבון את האפשרות שמא ביום מן הימים יבחר אחרת. הפסוק מצהיר בהתרגשות "חלקי ה'", אך ר' נחמן כהרגלו, קורא אותו מעמדתו של מי שמתקשה להגיע למעלות גבוהות אלה, ומנסה לעזור גם לו. מה המשמעות של פסוק זה עבור אנשים הפשוטים, אלה שלא עומדים מול הבחירה הדרמטית בין ה' לבין העולם, או יותר מזה – לאלה שעמדו בבחירה הזו ובחרו דווקא בעולם ולא בה'. מה יעשו הם? ר' נחמן קורא את הפסוק מנקודת מבט זו ומוצא בו עומקים אחרים החבויים בו.
אם מוכנים אנו לקבל את ה"חלקים" באדם שאינם רוצים בה' ואינם בוחרים בו, אם מוכנים אנו לשמוע את קולם של חלקים אלה ולא להתעלם מהם ולהסתירם מאחורי פסוקים גבוהים ורמי מעלה; אם רק נקשיב לקולות הנמוכים שבתוכנו – אזי נוכל גם לנהל דיאלוג פורה בינם לבין ה"חלקים" האחרים שבתוכנו –  אלו הגבוהים. רק אז נוכל לשמוע גם את ה"חלק" אלוק ממעל הנמצא בתוכנו. אותו חלק שלא בוחר בה', אלא נוטה אליו באופן טבעי, רוצה בעליון, זקוק למשמעות ומתחבר לרוחני. חלק זה אוהב את הקב"ה ונמשך כלפי מעלה, כיוון שמשם שורשו. כיוון שממנו חוצב. משם הוא בא ואליו הוא הולך. באופן זה האדם לא פועל אלא נפעל. לא בוחר אלא נבחר ונמשך הוא אל מקורו כמעט בעל כורחו. אין למשיכה זו מתחרים וכיוון שכך הבחירה היא אף פעם לא "חלקית". יש רק "מניעות" המונעות את מה שנראה לנשמה כמובן מאליו.
אולם כאמור, קולות יפים אלו יכולים להישמע רק משעה שהאדם מרשה לעצמו להשמיע גם את קולותיו של הגוף, אשר "נמשך" גם הוא, בעל כורחו כמעט, אל הנמוך, החומרי והיצרי. גם "חלק" זה של האדם חוצב מעולם הדומה לו – מעולמות החומר. גם הוא נמשך אל מקורו. בעל כורחו האדם עשוי משני "חלקים" סותרים אלה ובעל כורחו מתנהל בתוכו דיאלוג ביניהם. ר' נחמן בתורה שלפנינו מצביע על הדיאלוג הזה וקורא לנו להיות קשובים לו.
זהו דיאלוג קשה ומורכב, כיוון שהוא עשוי מכוחות משיכה רבי כח ורבי עוצמה. האדם איננו שולט בכוחות אלו והם מתגנבים אליו בדרכים שונות, מפותלות וקשות לזיהוי. עולם שלם בלתי מודע מנהל את האדם מתחת לפני הקרקע, ולרוב אין אנו נותנים לו לבוא לידי ביטוי. האדם מעדיף להרגיש שולט בעולמו ובוחר בין "חלקיו", מאשר להיות מודע ל"חלקים" השונים הצועקים אליו מתחת לפני הקרקע ומנסים לשלוט בו. אולם העדפה זו מצליחה כל עוד בוחר האדם בטוב, וכל עוד אכן האדם שולט על מעשיו. אולם כאשר קורה והוא נחלש ולא מצליח לעמוד בציפיותיו הגבוהות, הבניין היפה שהעמיד קורס, והאדם מרגיש נשלט על ידי יצריו ומאוכזב מעצמו. או אז יכול האדם להחליט לאסוף את שבריו ולבנות את הבניין מחדש. לבחור בטוב ולהרגיש שוב כי הוא שולט בעולמו הרוחני, אך גם זאת רק עד הפעם הבאה שבה הבניין יחזור ויקרוס.
דיאלוג פנימי על הרצף שבין שולט לנשלט, בוחר בטוב או נמשך אל הרע, יכול להעסיק את האדם כל חייו. אולם לטענתו של ר' נחמן, דיאלוג זה מסתיר בתוכו דיאלוג עמוק עוד יותר, אשר יכול לחלץ את האדם מן המטוטלת בה האדם מיטלטל על פני השטח. לחלץ את האדם מן ההצמדה המצויה כל כך – בין הטוב לבין המאמץ הכפייתי. וכן מן ההצמדה המקבילה בין הרע לבין הטבעי והזורם. הצמדה זו שמה רבים כל כך בכף הקלע שלה מבלי יכולת לצאת. אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. הטוב נתפש כלא טבעי ודווקא הרע כטבעי. רע כזה מזדנב ומשתחל לעולמו הטוב והנשלט של האדם להורסו, להחזירו כביכול אל טבעו ומושכו כמעט בעל כורחו אל הרע.  ר' נחמן קורא להודות בחלק הנמשך אל הרע ולא להכחיש את קיומו, וזאת על מנת שיוכל האדם להשמיע גם את הקול השני שבתוכו, אשר גם הוא מושך את האדם מן המעמקים. רק כשיישמעו בתוך האדם שני הקולות גם יחד, יוכל ה"קול הטוב" "ללמד" את ה"קול הרע" את דרכו, ולא רק לכפות עליו את דעתו על ידי בחירותיו השולטות.
כאשר ר' נחמן קורא ל"חלק אלוק שיש בי" "ללמד" אותי "לשמור דבריך", הוא בעצם קורא לנהל דיאלוג אחר בין הטוב והרע. כאשר הוא מכיר בטבעיות של שני החלקים, הן הנמוך והן הגבוה, הוא כמעט מבטל את הדיכוטומיה ביניהם. מתוך הכרה זו מגיע ר' נחמן ישירות גם  לטבעיות של העליונות של החלק הגבוה על הנמוך. בהכרה הפשוטה של האדם בהיררכיה זו, ובסמכות של ה"חלק העליון" להיות זה ש"אומר לי" מה לעשות ומכוון את האדם בדרכו. אלא שצריך לבוא למקום זה כתלמיד טוב, המודע לחולשותיו ולקשייו, והמבקש הדרכה מה לעשות עמו. לא רק לכבוש את הרע, אלא גם ללמד את האדם מה לעשות בו. משום כך ר' נחמן לא מספר לנו בתורה קצרצרה זו את תוכן הדיאלוג שבין ה"חלקים" השונים שבאדם, אלא סומך עלינו שנעשה זאת בעצמנו, סומך על החלק אלוק ממעל שיורה וילמד כראוי את אשר הוא יודע באופן טבעי.