שבת | דף קלד | 'תינוק ירוק'
סוגייתנו עוסקת בפרטים של הלכות מילה שבהם רפואתו של התינוק דוחים את השבת משום פקוח נפש. בהקשר זה מובאים מקרים בהם דוחים את מילת התינוק:
"אמר רבי נתן: פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהוא אדום, אמרתי לה: המתיני לו עד שיבלע בו דמו. המתינה לו עד שנבלע בו דמו, ומלה אותו וחיה. והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי. שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהוא ירוק, הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי לה: המתיני לו עד שיפול בו דמו. והמתינה לו, ומלה אותו וחיה, והיו קורין שמו נתן הבבלי על שמי".
במקרה של תינוק 'אדום' או 'ירוק' ממתינים; רש"י (ד"ה לכרכי הים) בסוגייתנו מבאר שיש שני טעמים לכך:
"הכי גרסינן: ראיתיו שהיה ירוק, הצצתי בו ולא היה בו דם ברית, תרתי לגריעותא, חדא דאי מהיל ליה לא נפק מיניה דמא, והטפת דם ברית מצוה, כדכתיב גם את בדם בריתך, ועוד: דמסוכן הוא, ומשום חולשא, שלא נוצר בו עדיין דם".
טעמו הראשון של רש"י הוא שתינוק זה מסוכן (ראה על כך בעיון שבמסכת חולין דף מז - דחיית מילה). טעמו השני של רש"י הוא שלא היה לתינוק זה דם, ולכן לא היה יוצא דם בעת עשיית המילה, ומכיון שהטפת דם הינה מצווה והכרחית לקיום המילה כהלכתה הורה רבי נתן הייתה לדחות את הברית.
ניתן ללמוד שהטפת דם[1] הינה מצווה עצמאית מהדיון בגמרא ביבמות (דף עב עמוד א) אודות גר שנתגייר כשהוא כבר מהול. בגמרא שם (עא עמוד א) נאמר שיש להטיף ממנו דם ברית על מנת שיוכל לאכול קרבן פסח. לא מסתבר לומר שהסיבה לכך היא משום שיש חשש שמא הוא נולד מהול וערלתו כבושה,[2] שהרי אז היה ניתן ללמוד את דין זה מספק ערל שלא אוכל. בנוסף מכך שיש צורך בלימוד מיוחד להטפת דם ברית משמע שזו מצווה בפני עצמה.
יחד עם האמור, לדעת הרמב"ן הטפת דם אינה אלא מצווה לכתחילה; לדבריו יש לומר שאנו למדים מהכתוב שצריך לחשוש לתינוק שנולד מהול וערלתו כבושה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)