דילוג לתוכן העיקרי

תהילים ה | תפילה ועתירה

הרב עדיאל זימרן
09.04.2014

ספר תהילים הוא ספר התפילה הקדום ביותר שנכתב כספר. רוב פרקיו של ספר זה הם פרקי תפילה, שנכתבו בתקופות שונות על אירועים שונים. שמו של הספר גם כן נגזר מאופיו: 'תהילים' הוא ריבוי של תהילה, שמשמעה דברי שבח. גם סיומו של פרק ע"ב - "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי" - מעיד על צביון הספר בעיני דוד - "תפילות דוד".

המזמור החמישי שבספר פותח בפסוק "אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה', בִּינָה הֲגִיגִי, הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל". בפתיחה זו פונה המשורר לאלוקים בשני מישורים: ראשית, הוא מבקש מהקב"ה שישמע לקולו ולמוצא פיו; ושנית, הוא מבקש שהקב"ה יהיה שותף לתפילתו - "בינה הגיגי". רש"י על הפסוק מבאר מה בין שתי הבקשות: "כשיש בי כוח לשאול צרכי לפניך, וכשאין בי כוח להתפלל לפניך והדאגה עצורה בלבי - בינה הגיגי, הבן הגיון לבי".

"וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ. ה' נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי, הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ". פסוק זה מחולק לשני חלקים, שניתן להקבילם זה לזה. החלק הראשון הוא צעד שעושה דוד המלך: "אבוא ביתך, אשתחווה", ואילו החלק השני הוא בקשה שה' יעשה צעד לקראת דוד: "נחני בצדקתך". תפילתו של דוד אינה שמה את המתפלל במרכז ומתייחסת לקב"ה רק כשומע פסיבי, אלא מצפה לתנועה הדדית שתיעשה בתגובה לפנייתו של המתפלל.

סיומו של הפרק שופך אור נוסף על מהות התפילה: "כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק ה', כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ". דוד המלך מודה לקב"ה על כך שהוא נותן בו את הרצון. "כצינה רצון תעטרנו" - הקב"ה הוא ששם את הרצון בלבו של המתפלל. המתפלל כלל אינו יודע מה רצונו; רצונו הוא בקרבת אלוקים, אך הוא אינו יודע כיצד. סיום זה מלמד שהתפילה היא בראש ובראשונה מפגש עם הקב"ה, שבו מבקש האדם שהרצון להתראות עם הקב"ה לא ידעך מליבו ויאפוף אותו תמיד "כצינה". כַּקוֹר המקיף את האדם ולא נותן לו מנוחה, כך ירצה האדם בקרבה לא-ל חי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)