02: סוף תשובה – במחשבה תחילה

  • הרב יהודה עמיטל

סוף תשובה – במחשבה תחילה* / הרב יהודה עמיטל

אמר רבי אבהו: למה תוקעים בשופר של איל? אמר הקב"ה: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" (בבלי ראש השנה טז, ע"א).

בשיאה של פרשת העקדה, מצווה הקב"ה את אברהם:

אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה (בראשית כ"ב, יב).

רש"י, בפירושו על אתר, מביא בעקבות חז"ל תיאור של דו-השיח בין הקב"ה ואברהם:

"אל תשלח" – לשחוט.

אמר לו [= אברהם]: אם כן, לחינם באתי! אעשה בו חבלה, ואוציא ממנו מעט דם.

אמר לו [= הקב"ה]: "אל תעש לו מאומה", אל תעשה בו מום.

והדברים מופלאים ומבהילים. אברהם אבינו, איש החסד והרחמים, מתעקש לחבול בבנו ולעשות בו מום, למרות "חרטתו" של הקב"ה. אתמהה!

הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג, פרק כד), מציע תפיסה שונה מן המקובל. בדרך כלל, נוטים לראות במעשה העקדה סמל לציותו העיוור של האדם המאמין לאלוקין. הקדמת "נעשה" ל"נשמע", עשייה ללא הבנה. זהו יסוד חשוב בעבודת ה', אך לדעת הרמב"ם אין הוא בא לידי ביטוי בעקדה.

לדעת הרמב"ם, כל אותן מצוות "בלא טעם" נועדו להכניע לבו של אדם לעבודת ה', שימלא אחריהן כמצווה ועושה, ללא פקפוק.

לא כן מעשה העקדה. לדעת הרמב"ם, מטרת העקדה אינה להקהות את הרגש אלא להיפך: להעצימו. אין לפרש את העקדה כעבודת ה' שנועדה לספק חוויה דתית. תורת האלילות אינה יודעת דבר אלא יראת העונש. לא כן אברהם אבינו:

ואמנם עשותו זה אחר ימים מעת בוא המצווה אליו היה מעשה במחשבה ובהסתכלות אמתי ובחינת חוק מצוותו יתברך, ואהבתו ויראתו, ואין צריך להשגיח בעניין אחר, ולא לעורר היפעלות כלל

כי אברהם אבינו לא מיהר לשחוט יצחק לפחדו מהאלו-ה, שיהרגהו או שירוששהו, אבל כדי שיתפרסם לבני אדם מה ראוי לעשותו בשביל אהבת האלו-ה ויראתו.

לא לתקוות גמול, ולא לפחד עונש, כמו שבארנו במקומות רבים, ואמר המלאך לו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", רצונו לומר: שבזה המעשה אשר בו תקרא "ירא אלוקים" גמור, ידעו כל בני אדם גבול יראת ה' מה הוא.

במעשה העקדה ביקש אברהם אבינו להעביר מסר חדש לעולם. לכן תבע מהקב"ה שיאפשר לו להוציא, ולו מעט דם, מגופו של יצחק. מעשה זה, כך סבר, יותיר את רושמו על העולם כולו, ויטמיע את המסר שאותו ביקש אברהם להעביר.

במעשה העקדה באה לידי ביטוי גם החשיבות שבהכרת הנבואה. האלילות אינה יודעת נבואה מהי.

מעשה העקדה מלמדנו מה גדול כוחה של נבואה. על אף שנאמר לו " כי ביצחק יקרא לך זרע", ועכשיו נצטווה להעלותו לעולה, לא ערער אברהם על אמיתות הנבואה ולא הרהר אחריה.

אחד הלקחים הגדולים של מעשה העקדה הוא שגם מעשה התשובה דורש מחשבה ושיקול דעת. לא החוויה הדתית הרגלית, האקסטזה לשעה, הם עיקר, אלא מעשה התשובה האמיתי, שקדמו לו מחשבה תחילה, ישוב דעת והרהור לב.


 

* שיחת ליל ב' דראש השנה תשנ"ג.