שבת דף קנ – הנראה שתעמוד עמי לערב

  • יהודה רוזנברג
הגמרא בדף קנ ע"א מביאה את דעת רבי יהושע בן קרחה, שלפיה על אף שבדרך כלל אסור לדבר בשבת על עשיית מלאכה במוצאי שבת, מותר לאדם לשאול את חברו בשבת "הנראה שתעמוד עמי לערב?", כשכוונתו לרמוז לו שהוא מעוניין לשוכרו למלאכה במוצאי השבת.
רש"י מסביר שההיתר מבוסס על כך שהאדם אינו אומר בפירוש שכוונתו לשכור את חברו לצורך מלאכה האסורה בשבת, אלא רק רומז זאת:
"וכיון דלא מפרש בהדיא – שרי, כדמפרש טעמא לקמן: דבור – אסור, הרהור – מותר".
אולם בחידושים המיוחסים לר"ן מובא הסבר אחר:
"דהואיל ולא פסק לו דמים, ושמא לא יישרו בעיניו הדמים שיאמר לו לערב ונמצא דאין בדבריו כלום, ולא הוי דבור של קיימ' אלא הרהור בעלמא".
על פי הסבר זה ההיתר מבוסס על כך שמדובר על סיכום שאינו מוחלט, ויתכן שהפועל יחזור בו לאחר שישמע את כל הפרטים.
נראה שמחלוקתם של רש"י ובעל החידושים המיוחסים לר"ן קשורה ליסוד האיסור לדבר על חפצי חול בשבת, שניתן להבינו בשתי דרכים:
א. התורה אסרה דיבור אודות ביצוע מלאכות משום שדיבור כזה פוגע בכבוד השבת ובאוירת השלוה שאמורה לשרור בה, כפי שאמר הכתוב: "וכיבדתו... ממצוא חפצך ודבר דבר".
ב. התורה אסרה לא רק ביצוע ממשי של מלאכות מסוימות בשבת, אלא גם מאמץ להגשימן באופנים אחרים. לכן נאסר גם דיבור שנועד לסייע להתגשמותה של המלאכה.
נראה שרש"י מקבל את הטעם הראשון, שלפיו האיסור נועד להגן על אוירת השבת, וכאשר הדברים אינם נאמרים במפורש – הפגיעה בכבוד השבת אינה ניכרת, ולכן הדבר מותר. לעומת זאת, בעל החידושים המיוחסים לר"ן סובר שיסוד האיסור הוא הסיוע לביצוען של המלאכות האסורות, ולכן גם דיבור שאינו מפורש אסור, אם הוא מסייע להגשמת המטרה של ביצוע המלאכה, אך אם הגשמתה של מטרה זו אינה ודאית – מותר לדבר אודותיה אפילו במילים מפורשות.