Shiur #10: Sources for “Reading Midrash Aggada,” Lecture 10

  • Dr. Moshe Simon-Shoshan

 

ויקרא רבה פרשה א:ט-יב

 

Vayikra Rabba 1:9

ט ויקרא אל משה,

ולאדם לא קרא והלא כבר נאמר (בראשית ג) ויקרא ה' אלהים אל האדם,

אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו,

 

וידבר ה' אליו

ועם נח לא דבר והלא כבר נאמר (בראשית ח) וידבר אלהים אל נח

אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו,

 

ויקרא אל משה ולאברהם לא קרא (בראשית כב) ויקרא מלאך ה' אל אברהם,

אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו,

 

ויקרא אל משה, ולא כאברהם באברהם כתיב ויקרא מלאך ה' אל אברהם המלאך קורא והדבור מדבר ברם הכא אמר ר' אבין אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני המדבר שנאמר (ישעיה מח) אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו.

 

 

1:10 A Mashal

י מאהל מועד,

א"ר אלעזר אע"פ שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית בבאוהל מועד,

משל לדיוטגמא שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה אין בני המדינה נענשים עליה עד שתתפרש להן בדימוסי' של מדינה,

כך אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית להם באהל מועד, הה"ד (שיר השירים ג) עד שהביאתיו אל בית אמי וגו', אל בית אמי זה סיני, אל חדר הורתי זה אהל מועד שמשם נצטוו ישראל בהוראה.

 

1:11 The Nations and the Mishkan

יא אריב"ל אילו היו אומות העולם יודעים מה אהל מועד יפה להן היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות

את מוצא שעד שלא הוקם המשכן היו או"ה שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פנוקטיהון הה"ד (דברים ה) כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו',

א"ר סימון דו פרצופין היה הדיבור יוצא חיים לישראל וסם המות לאו"ה הה"ד (דברים ד) כאשר שמעת אתה ויחי, את שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים,

תני רבי חייא מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד.

 

1:12 Non-Jewish prophets

יב א"ר יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם

משהוקם המשכן נסתלקה מביניהם

שנאמר (שיר השירים ג) אחזתיו ולא ארפנו,

אמרו לו הרי בלעם מתנבא

אמר להן לטובתן של ישראל נתנבא (במדבר כג) מי מנה עפר יעקב (במדבר כ"ג) לא הביט און ביעקב (במדבר כ"ג) כי לא נחש ביעקב, מה טובו אוהליך יעקב (במדבר כד) דרך כוכב מיעקב, (במדבר כ"ד) וירד מיעקב.

 

 

 

Vayikra Rabba 1:9

 

AND THE LORD CALLED UNTO MOSES.

Had He not also called Adam?

Why, it is already said, “And the Lord called unto Adam” (Gen. 3:8)!

Well, it is not undignified for a king to speak with his sharecropper.

 

AND THE LORD SPOKE UNTO HIM (Lev. 1:1).

Had He not also spoken to Noach?

Why, it is already said, “And God spoke unto Noach” (Gen. 8:15)!

Well, it is not undignified for a king to talk with his herdsman.

 

AND THE LORD CALLED UNTO MOSES.

Had He not also called Avraham?

Why, it is already said, “And the Angel of the Lord called unto Avraham” (Gen. 22:15)!

Well, it is not undignified for a king to speak with his innkeeper.

 

[Moreover], AND THE LORD CALLED UNTO MOSES

and not as with Avraham.

In Avraham's case it is written, 'And the angel of the Lord called unto Avraham,' i.e. the angel it was that 'called' and the divine word that 'spoke',

but here - said R. Avin - the Holy One, blessed be He, said: 'It is I who call and I who speak,' as it is said, “I, even I, have spoken, yea, I have called him. I have brought him, and he shall make his way prosperous” (Isa. 48:15).

 

 

1:10 A Mashal

 

FROM THE TENT OF MEETING (1:1).

Said R. Eleazar: Even though the Torah was given as a fence at Sinai, they were not punishable in respect thereof until it was repeated in the Tent of Meeting.

This may be compared to an edict which has been written and sealed and brought into the province, but in respect whereof the inhabitants of the province are not punishable, until it has been clearly explained to them in the public meeting place of the province.

So, too, with the Torah: even though it was given to Israel at Sinai, they were not punishable in respect thereof until it had been repeated in the Tent of Meeting.

This is indicated by what is written, ‘Until I had brought him into my mother's house, and into the chamber of my teaching (horati, literally = my parent)’ (Song of Songs 3:4).

'My mother's house' means Sinai;

'The chamber of my teaching' means the Tent of Meeting

for thence Israel were commanded the teaching [i.e. the Law].

 

 

1:11 The Nations and the Mishkan

 

R. Joshua b. Levi said:

Had the heathen nations of the world known how excellent a thing the Tent of Meeting was for them, they would have encompassed it with encampments and fortifications.

One finds that before the Tent of Meeting was erected, the heathen nations of the world, on hearing the voice of divine speech, rushed in fright out of their camps.

This is [indicated by] what is written, “For who is there of all flesh, that hath heard the voice of the living God speaking out of the midst of the fire, as we have, and lived” (Deut. 5:23).

R. Simon said: The divine speech went forth in two diverse characters: it went forth as life unto Israel, but as a deadly drug to the [heathen] nations of the world.

This is indicated by what is written, “Did ever a people hear the voice of God... as thou hast heard, and live?” (ib. 4:33).

One deduces: Thou hast heard and lived, but the heathen nations of the world heard and died.

R. Hiyya taught: OUT OF THE TENT OF MEETING

indicates that the [divine] voice was cut off [by the walIs of the Tent of Meeting], and did not go outside the Tent of Meeting.

 

 

1:12 Non- Jewish prophets

 

R. Isaac said:

Before the Tabernacle was set up prophecy was current among the heathen nations of the world;

after the Tabernacle was erected it departed from them,

as it is said, 'I held him, and would not Iet him go until I had brought him... into the chamber of her that conceived me' (Song of Songs 3:4).

They said to him: But Bil’am prophesied [after the erection of the Tabernacle]?

Said he to them: [Yes, but] he prophesied for the good of Israel;

e.g. Who has counted the dust of Jacob (Num. 23:10),

None has beheld iniquity in Jacob (ib. 21),

For there is no enchantment with Jacob (ib. 23),

How goodly are your tents, O Jacob (ib. 24:5),

There shall step forth a star out of Jacob (ib. 17),

And out of Jacob shall one have dominion (ib. 19).