Shiur #20: Sources for “Reading Midrash Aggada,” Lecture 20

  • Dr. Moshe Simon-Shoshan

ויקרא רבה כ:א

 

אחרי מות שני בני אהרן
ר' שמעון פתח (קהלת ט): הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע.
 

לצדיק, זה נח, שנאמר בו (בראשית ו): איש צדיק.
אמר ר' יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו.
ולרשע, זה פרעה נכה, כיון שביקש לישב על הכסא של שלמה לא היה יודע מנהגיו, הכישו ארי ושברו.
זה מת צולע וזה מת צולע, היינו דכתיב: מקרה אחד לצדיק ולרשע.

לטוב ולטהור ולטמא
לטוב, זה משה, שנאמר (שמות א):  ותרא אותו כי טוב הוא.
ר' מאיר אומר: שנולד מהול.
ולטהור, זה אהרן שהיה עוסק בטהרתן של ישראל, שנאמר (מלאכי ב): בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.
ולטמא, אלו מרגלים,

אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל, ואלו אמרו גנאי.
אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו, היינו דכתיב: לטוב ולטהור ולטמא.

לזובח, זה יאשיה, שנאמר (ד"ה ב לה):  וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים.
ולאשר איננו זובח, זה אחאב שביטל קרבנות, הדא הוא דכתיב (שם יח):  ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב. זבח לו זבח ולא קרבנות.
זה מת בחצים וזה מת בחצים, היינו דכתיב: לזובח ולאשר איננו זובח.

כטוב, כחוטא
כטוב, זה דוד שנאמר (שמואל א יז):  וישלח ויביאהו והוא טוב רואי.
אמר רבי יצחק: טוב ראי, בהלכה כל הרואהו נזכר לתלמודו.
כחוטא, זה נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ג):  וחטאיך בצדקה פרוק.
זה בנה בה"מ ומלך ארבעים שנה, וזה החריב בה"מ ומלך מ' שנה.
הוי, מקרה אחד וגו'.

כנשבע, זה צדקיה שנאמר (ד"ה ב:לז):  וגם במלך נבוכדנצר מרד.
כאשר שבועה ירא, זה שמשון שנאמר: (שופטים טו):  ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי.
זה מת בנקור עינים (מלכים ב כה): ואת עיני צדקיהו עור.
וזה מת בנקור עינים (שופטים טז):  ויאחזו אותו פלשתים וינקרו את עיניו הדא הוא דכתיב: מקרה אחד לנשבע וגו'.

דבר אחר:
מקרה אחד, אלו בני אהרן דכתיב בהון (מלאכי ב): בשלום ובמישור.
לרשע, זה עדת קרח דכתיב בהון (במדבר טז): סורו נא וגו'.
אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופין.
ואלו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופין:

 

Vayikra Rabba 20:1

 

AFTER THE DEATH OF THE TWO SONS OF AHARON (16:1).

R. Shimon opened his discourse with the text

All things come alike to all; there is one event to the righteous and to the wicked” (Eccl. 9:2).

 

To the righteous” applies to Noach, of whom it says, “A man righteous” (Gen. 6:9).

R. Yochanan observed in the name of R. Eliezer, the son of R. Yose the Galilean: When Noach left the ark a lion struck and maimed him so that he was unfit to offer sacrifices, and Shem his son offered them in his stead.

And to the wicked” applies to Pharaoh Nekho.

When he sought to sit upon the throne of Solomon he did not know its workings,

so a lion struck him and maimed him.

The former [Noach] died a lame man and the latter [Pharaoh Nekho] died a lame man.

This explains the text, “There is one event to the righteous and to the wicked.”

 

To the good and to the pure and to the impure” (Eccl. loc. cit.).

To the good” applies to Moses, of whom it says,

“And when she saw him that he was good” (Ex. 2:2).

He was, said R. Meir, born circumcised.

And to the pure” applies to Aharon, who was engaged in the purification of Israel;

as it says, “He walked with Me in peace and uprightness, and did turn many away from iniquity” (Mal. 2:6).

And to the impure” applies to the spies.

The former [Moses and Aharon] spoke in praise of the Land of Israel

while the latter [the spies] spoke derogatorily of it,

yet as the former did not enter it so did the latter not enter it.

Hence it is written, “To the good and to the pure and to the impure.”

 

To him that sacrifices” (Eccl. loc. cit.)

applies to Josiah, of whom it says,

“And Josiah gave to the children of the people, of the flock, lambs and kids” (II Chron. 35:7).

And to him that sacrifices not” (Eccl. loc. cit.)

applies to Ahab who abolished sacrifices, as is borne out by the text,

“And Ahab killed sheep and oxen for him in abundance” (II Chron. 18:2),

which implies that he killed them for him, but not as sacrifices.

The former [Josiah] died by arrows and the latter [Ahab] died by arrows.

Hence it is written, “To him that sacrifices and to him that sacrifices not.”

 

As is the good, so is the sinner,” (Eccl. loc. cit.).

As is the good”: ‘good’ applies to David, in regard to whom it says,

“And he sent, and brought him... and goodly to look upon” (I Sam. 16:12).

He was, said R. Isaac, ’Goodly to look upon’ as regards legal lore;

everyone who looked upon him recollected his learning.

So is the sinner,”

namely Nebuchadnezzar, of whom it says,

“Break off your sins by almsgiving” (Dan. I4:24).

The former [David] built the Temple and reigned forty years,

while the latter destroyed the Temple and reigned forty years.

Thus we have explained, “There is one event to the righteous” etc.

 

And he that swears” (Eccl. loc. cit.)

applies to Tzidkiya, of whom it says,

“And he also rebelled against King Nebuchadnezzar” (II Chron. 36:13).

As he that fears an oath” (Eccl. loc. cit.) applies to Samson, as is proved by the text, “And Samson said unto them: Swear unto me, that you will not fall upon me yourselves (Judges 15:12).

The former died after having his eyes put out -

“And put out the eyes of Tzidkiya” (II Kings 25:7) -

and the latter died after having his eyes put out -

“And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes” (Judges 16:21). Hence it is written, “There is one event... he that swears, as he that fears an oath.”

 

Another exposition is that the text, “There is one event to the righteous,” applies to the sons of Aharon,

of whom it is written, “He walked with Me in peace and uprightness” (Mal. 2:6),

and “To the wicked” applies to the company of Korach,

in regard to whom it is written,

“Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, etc.” (Num. 16:26).

The latter entered the Tabernacle to offer in a spirit of contentiousness and ended by being burnt,

while the former entered to offer without contentiousness, and ended by being burnt.