אברהם והמלאכים

  • הרב אמנון בזק
א. וַיֵּרָא אֵלָיו ה'?
המפגש בין אברהם והמלאכים בתחילת פרשתנו מעורר כמה וכמה בעיות, מקצתן ידועות ומפורסמות. בפסוק הפותח את הפרשה נאמר:[1]
(א) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:
ברם, מיד לאחר מכן מתוארת התגלות המלאכים לאברהם – לכאורה ללא קשר להיראות ה' אליו:
(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: (ג) וַיֹּאמַר אֲ‑דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: (ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:
מה הקשר בין שני הדברים? במפרשים יש כיוונים שונים. רש"י פירש שה' התגלה לאברהם כדי "לבקר את החולה", אך למעשה אין ידוע מה נאמר באותה התגלות (אם בכלל נאמר בה דבר מה), כי כשראה אברהם את המלאכים, פסק מ'שיחתו' עם הקב"ה ופנה לקבל את האורחים. הקושי בפירוש זה, שאם כן, אין כמעט קשר בין הפסוק הראשון לשאר הפרשה. וכבר הקשה חזקוני "שלא מצאנו בשום מקום לשון 'וירא' דלא כתיב בתריה [=אחריו] אמירה או דיבור".
כיוון אחר העלה הרמב"ם במורה הנבוכים (חלק ב פרק מב), על פי שיטתו "שכל מקום שנזכר ראיית מלאך או דבורו, שאין זה אלא במראה הנבואה או בחלום" (שם). לדבריו, היראות ה' אל אברהם היא היא כל מה שאירע אחר כך, ולפנינו כלל ואחריו פרטו: "אמר הכתוב תחלה כי נראה אליו השם במראות הנבואה. ואיך היתה המראה הזאת? כי נשא עיניו במראה והנה שלושה אנשים נצבים עליו..." (לשון הרמב"ן בהביאו את פירוש הרמב"ם בפירושו לפרשתנו). לפי פירושו, כל פרשת המלאכים הייתה במראה הנבואה, ולא במציאות.
הרמב"ן תוקף בחריפות ובאריכות רבה את גישת הרמב"ם בנושא.[2] מלבד הקושי התאולוגי, נתקלת שיטת הרמב"ם גם בקשיים פרשניים, והחשוב שבהם: "איך אמר 'וירא אליו ה' '?! כי הנה לא נראה לו השם לא במראה ולא במחשבה!" (לשון הרמב"ן שם).
הרמב"ן עצמו הלך בדרך אחרת. לדעתו, גילוי השכינה היה עניין בפני עצמו, שכר לאברהם על קיום ברית המילה – בדומה להתגלות ה' לישראל ביום השמיני (ויקרא ט', כג) כשכר על השתדלותם במצוות המשכן: "ואין גלוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצוה או לדבור כלל, אלא גמול המצוה הנעשית כבר, ולהודיע כי רצה הא‑להים את מעשיהם". פירוש הרמב"ן דומה לפירוש רש"י מבחינת היחס בין התגלות ה' להתגלות המלאכים: לפי שני הפירושים, מדובר בשתי התגלויות שאינן קשורות זו לזו. ואם כן, שאלת חזקוני על פירוש רש"י קשה גם על הרמב"ן.
בהמשך הפרשה עולים עוד קשיים, ולעת עתה נציין שניים מהם. ראשית, בתיאור ראיית המלאכים ופנייתו של אברהם אליהם נאמר:
(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: (ג) וַיֹּאמַר אֲ‑דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
למי פנה אברהם במילה "אֲ‑דֹנָי"?[3] רש"י כבר ציין את שתי האפשרויות, ובכל אחת מהן יש קושי. אם הכוונה למלאכים, ולא לשם ה', מדוע עבר אברהם בהמשך הפסוק מלשון רבים ללשון יחיד? רש"י מבאר שאברהם פנה תחילה לשלושתם וכינה אותם בלשון חול 'אדוניי' (כפי שאומרים היום 'רבותיי'), ואז פנה לגדול שבהם, ואליו הוסיף את הבקשה. אבל הקושי בפירוש זה ברור: המעבר מדיבור לכל המלאכים לדיבור לגדול שבהם אינו מצוין בכתוב.
הפירוש השני שהביא רש"י הוא שזוהי לשון קודש: אברהם פונה לקב"ה ומבקש ממנו "להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים". פירוש זה נועז מבחינה רעיונית, ומכל מקום, אף הוא קשה מבחינה פרשנית: מיד בפסוק הבא אברהם אומר "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (פס' ד); מילים אלו מופנות כמובן למלאכים, ואם כן, גם לפי פירוש זה חסר בכתוב אזכור שינוי הנמען של הדיבור.
הקושי השני נוגע למספר המלאכים. בכל הפרק מדובר על שלושה אנשים. אבל בתחילת הפרק הבא נאמר: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם" (י"ט, א) – והמלאך השלישי, להיכן הלך? רש"י כותב בסיום פרק י"ח: "והשלישי שבא לבשר את שרה, כיון שעשה שליחותו נסתלק לו". ושוב קשה: אם נסתלק המלאך השלישי – מדוע לא נתפרש הדבר בכתוב?
ב. הפתרון על פי גישת הרשב"ם
כל הבעיות שציינו, ועוד קשיים רבים אחרים, נפתרים בנקל על פי דרכו של רשב"ם בביאור הפרשה. חידושו של רשב"ם פשוט מאוד. לדעתו, אחד משלושת המלאכים מייצג את הקב"ה עצמו:
וירא אליו ה' – היאך? שבאו אליו שלשה אנשים שהיו מלאכים. שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה, כדכתיב 'כי שמי בקרבו' (שמות כ"ג, כא) – שלוחו כמותו. וכן: 'וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה' (שם ג', ב), וכתוב שם 'וירא ה' כי סר לראות' (שם, ד).
במקומות רבים במקרא אנו מוצאים טשטוש בין הקב"ה ובין המלאכים, וכך מפרש רשב"ם גם כאן. ה' התגלה באמצעות המלאכים, והופעת שלושת האנשים היא פירוט הכותרת "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' ".[4] אברהם רץ לקראתם ומקבל את פניהם כראוי, ואז שלושת האנשים פונים אליו: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ?" (פס' ט). ולאחר שהשיב אברהם "הִנֵּה בָאֹהֶל", פונה אליו המלאך המייצג את ה':
(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ...
שרה, ששמעה אף היא את הדברים (כמפורש בסיפא של פס' י: "וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו"), מגיבה בחוסר אמון: "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן" (פס' יב), והמלאך המייצג את ה' תמה על כך:
(יג) וַיֹּאמֶר ה'[5] אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: (יד) הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:
כך יובן גם המשך הסיפור:
(טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ:
ויכוח זה בין האורח הזר לבין שרה אכן התנהל בפועל. שרה לא הבינה מי העומד לפניה, ולכן הכחישה את צחוקה הפנימי. אבל המלאך המייצג את ה', בוחן כליות ולב, מטיח בפני שרה את האמת, שאכן צחקה. ואף זו הוכחה חותכת לשיטת רשב"ם, שהרי אם אין הקב"ה מן המלאכים, והוא התגלה לאברהם בנפרד, כיצד שמעה שרה את תמיהתו "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה"? ואם הייתה התגלות מיוחדת של ה' לאברהם ולשרה גם יחד, כיצד יכלה שרה להכחיש את הדובר? רק אם ננקוט שאחד האנשים הוא מלאך המייצג את ה', יובן מהלך הפרשה בפשטות.
לאחר מכן פונים האורחים לדרכם, אך המלאך המייצג את ה' נשאר, על מנת ליידע את אברהם על מה שעתיד להתרחש בסדום:
(טז) וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם: (יז) וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה:
אם כן, בשלב זה החבילה מתפרדת – שני המלאכים האחרים יורדים לסדום, ואילו המלאך המייצג את ה' נשאר עם אברהם:[6]
(כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה':[7]
אברהם נושא ונותן עם ה' על הצלת סדום אם יימצאו בה צדיקים, ומשתם הדיון, נפרדים הוא והמלאך זה מזה:
(לג) וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ:
ובינתיים מגיעים שני המלאכים האחרים לסדום:
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב...              (י"ט, א)
הנה כי כן, גישת הרשב"ם מיישבת היטב את כל הפרשה.
ברם, עדיין יש לבחון שאלה אחת: כלום ידע אברהם למן הרגע הראשון שהאנשים שלפניו הם בעצם מלאכים, ואחד מהם מייצג את הקב"ה?
נראה שבתחילת הפרשה אכן חשב אברהם את המלאכים לאנשים רגילים, ולכן נהג בהם במנהגי הכנסת האורחים המקובלים כלפי בשר ודם. מצד שני, ברי שבשלב כלשהו הבין כי ה' הוא העומד לפניו, שאם לא כן, לא היה יכול לשאת ולתת עמו על סדום. ובכן, מתי הכיר אברהם כי ה' הוא הנראה אליו?
מסתבר שהשינוי חל כששם ה' מפורש לראשונה בפרשה, תוך רמיזה ברורה כי ה' הוא שמדבר עם אברהם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" (פס' יג–יד). ה' אומר במפורש כי לא ייפלא ממנו לשוב בעוד שנה ולראות בן לשרה, וכאן כבר היה על אברהם להבין שה' הוא הדובר אליו.[8]
ג. דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
לסיום עלינו לברר: מה הערך שבהתגלות זו? מדוע נראה ה' לאברהם בדמות אנשים רגילים? מדוע לא ניתנו שתי הבשורות, בשורת הזרע ובשורת סדום, בהתגלות ישירה?
נראה שהתנהלות הסיפור מהותית להבנת שני חלקיו. הבטחת הזרע בפרקנו נראית כקשורה ישירות להכנסת האורחים של אברהם. בשכר מעשה החסד הזה, שנעשה במסירות וברגישות, זכה אברהם להבטחת הזרע.[9] אם כן, הבטחה זו לא הייתה יכולה להינתן בהתגלות ישירה, שהרי דווקא ההתחזות לאורחים היא שזיכתה בה את אברהם.
מצד שני, משעה שהתבררה לו, במהלך הסיפור, הזהות האמתית של הניצבים לפניו, הועמד אברהם בניסיון שני, בשמעו על הכיליון הצפוי לסדום: האם ישתוק למשמע הגזרה הצפויה, או שמא עתה, בידעו כי לפני ה' הוא עומד, ינסה להמתיק את דינם של אנשי העיר?
(יז) וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: (יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ... (כ) וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד:
מבחן זה הפוך בדיוק מן המבחן הראשון. המבחן הראשון היה כיצד ינהג אברהם במלאכים דווקא מפני שחשבם לבני אדם. המבחן השני הוא מה יהיה יחסו לאנשי סדום בידעו כי לפניו עומד המלאך המייצג את ה', שבכוחו לבטל את הגזרה.
ואכן, אברהם עומד היטב גם במבחן השני. הוא מנהל עם הקב"ה 'משא ומתן' ארוך, עד שהוא מקבל הבטחה כי אם יימצאו עשרה צדיקים בתוך העיר, לא ישחית ה' את העיר בעבורם.
מה שמחבר בין שני הסיפורים הוא האפיון המיוחד שמאפיין הקב"ה את אברהם בתווך, בין שני הניסיונות:
(יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:
בשורת הזרע הובטחה לאברהם כי ה' ידע שאברהם יצווה את זרעו לשמור את דרך ה' – שהיא, בשתי מילים: "צדקה ומשפט". השילוב של עשיית צדקה וחסד מצד אחד עם שמירת אמת ומשפט מצד שני הוא היסוד המרכזי בבחירת אברהם. שילוב זה בא לידי ביטוי בשני הסיפורים הקשורים במלאכים: צדקה – בהכנסת האורחים החמה; ומשפט – ביציאה להגנתם של אנשי סדום בטענה "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (פס' כה). שתי התכונות הללו של אברהם התגלו בסיפור המיוחד של היראות ה' אליו על ידי המלאכים.
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
*
*
*
*
*
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אמנון בזק, תשע"א
עורך: בעז קלוש
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית: http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
לביטול רישום לשיעור:
* * * * * * * * * *
*
*
*
*
*
*
**********************************************************
*
 
 
 

[1]   ציטוטי הפסוקים בעיון זה הם מבראשית י"ח, אלא אם כן צוין אחרת.
[2]   בין היתר כתב הרמב"ן על גישת הרמב"ם: "ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם". מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן חורגת מתחום הפרשה הזאת ונוגעת לפרשות רבות אחרות, שלמקצתן ציין הרמב"ן כאן במפורש; אך דבר זה אינו שייך לענייננו.
[3]   כאן הפרדנו בין האל"ף לדל"ת לפי הכרעת ההלכה שזהו שם קודש. אך מבחינה פרשנית ייתכנו שתי האפשרויות.
[4]   גם לפי פירוש זה לפנינו כלל ופרט, כמו אצל הרמב"ם. אלא שלפי פירוש הרמב"ם, שלושת המלאכים הופיעו במראה הנבואה, ומראה זה הוא הוא היראות ה' – דבר שיש בו, כאמור, קושי פרשני. ואילו לפי פירוש רשב"ם, ה' נראה לאברהם על ידי מלאכים שהופיעו לפניו במציאות.
[5]   וכדברי רשב"ם שם: "ויאמר ה' – המלאך, גדול שבהם".
[6]   וכדברי רשב"ם (פס' טז): "ויקֻמו משם האנשים – שנים מהם הלכו לסדום, כדכתיב 'ויבאו שני המלאכים סדומה', וגדול שבהם היה מדבר עם אברהם. וזהו שכתוב בו 'וה' אמר המכסה אני' וגו', וכן 'ואברהם עודנו עומד לפני ה' ' – שני פסוקים אלו מדברים בשלישי".
[7]   רש"י מציין: "והלא לא הלך לעמוד לפניו, אלא הקב"ה בא אצלו ואמר לו 'זעקת סדום ועמורה כי רבה', והיה לו לכתוב 'וה' עודנו עומד לפני אברהם'?! אלא תיקון סופרים הוא זה (אשר הפכוהו ז"ל לכתוב כן)". לדבריו, כוונת הפסוק היא שה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא שמשום כבודו של ה' בא כאן "תיקון סופרים" והפך את הניסוח. על פי דרכו של הרשב"ם, הדבר מתבאר היטב: "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים" – דהיינו שני המלאכים שאינם מייצגים את ה' – "וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה"; אבל המלאך המייצג את ה' – עודנו עומד לפני אברהם (ויש כאן וי"ו הניגוד).
המילים המובאות בסוגריים בציטוט מרש"י נוגעות לדיון נרחב על עצם התופעה של 'תיקון סופרים', או בשמה האחר: 'כינה הכתוב'. שני השמות הללו מבטאים שתי תפיסות שונות מבחינה מהותית בביאור התופעה. במדרשי ההלכה התופעה נקראת "כינה הכתוב" (עיין למשל מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דשירה פרשה ו), ונראה שהכוונה שהכתוב עצמו עשה את השינוי. מדרשי האגדה, לעומת זאת, נוקטים במונח "תיקון סופרים" (עיין למשל שמות רבה פרשות יג ומא), ומשמע שמדובר בתיקון מתקופה מאוחרת יותר; וכן מפורש במדרש תנחומא (בשלח פרשה טז): "וכנהו הכתוב שהוא תיקון סופרים אנשי כנסת הגדולה"; וכן משמע מדברי רש"י במילים שבסוגריים.
לדיון נרחב בעניין ראה מנחת שי על זכריה ב', יב, השולל בתוקף את האפשרות שמדובר בתיקון מאוחר. כמובן, תפיסה זו היא העומדת מאחרי הדעה שמילים אלו אינן מפירוש רש"י המקורי, ויש למחקן.
מכל מקום, לפי הגִרסה שבסוגריים, 'תיקון הסופרים' המאוחר נותן טעם לשבח בענייננו: בפסוק המקורי נאמר 'וה' עודנו עומד לפני אברהם', והכוונה הייתה להתגלות ה' כמלאך, הנראה כאיש; אבל לאחר מעשה, משנודע שאותו מלאך מייצג את הקב"ה, היה מקום לתיקון סופרים זה.
לסיום ראוי לציין שראב"ע שלל לחלוטין את עצם התופעה וכתב כי "גם בפירושים הישרים אין צורך לתיקון סופרים" (הקדמה לפירוש התורה, הדרך החמישית), רוצה לומר: אין שום צורך לשנות את המילים, וכל המקומות שנידונו כ'תיקון סופרים' יכולים להתפרש כפשוטם (ובנידוננו: שאברהם עומד לפני ה').
[8]   אמנם כבר בשעה שפגש אברהם במלאכים פנה אליהם: "אֲ‑דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ". לעיל עמדנו על הקושי שבמילה זו ועל שתי האפשרויות לפירושה – כשם קודש או כשם חול. אם מדובר בשם קודש, הרי שאברהם אומר, למעשה, כי הוא יודע שהאיש שלפניו מייצג את ה'.
עם זאת, ראוי לשים לב שלכל אורך הפרשה – הן בדיבורו הראשון (פס' ב) הן במשא ומתן על סדום – אברהם פונה אל הקב"ה בשם אדנות (בעוד שהכתוב מכנה את הקב"ה תמיד בשם הוי"ה). מסתבר ששימוש זה קשור להופעת הקב"ה על ידי מלאך, בדמות איש.
ועל פי דרכנו, אולי יש מקום להציע שהמילה "אֲ‑דֹנָי" שבפנייה הראשונה למלאכים ראויה להיקרא קריאה כפולה. במקור נקט אברהם, שטרם הבין כי ה' הוא העומד לפניו, לשון חול בגוף שני – "אדונִי" – וכוונתו הייתה למלאך המרכזי (שגם בדמותו האנושית נדמה, כנראה, כאיש החשוב שבחבורה). אך לאחר שהתברר לאברהם שעומד לפניו מלאך המייצג את ה', נוקדה המילה בקמץ – "א‑דנָי" – באופן שאפשר לקראהּ הן כלשון חול הן כלשון קודש.
[דבר דומה מצינו בגדעון: "וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמֶר אֵלָיו: ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל! וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן: בִּי אֲדֹנִי! וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ?!... וַיִּפֶן אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר: לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל... וַיֹּאמֶר אֵלָיו: בִּי אֲ‑דֹנָי! בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל?..." (שופטים ו', יב–טו). שם מפורש בכתוב שרק מאוחר יותר הבין גדעון "כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא" (שם, כב). ואולי אמר גדעון פעמיים 'אדונִי', ומכיוון ששנה בלשון זו, היה סיפק ביד הכתוב לכתוב במפורש את שתי הקריאות: בפעם הראשונה ניקד בחיריק, כפי שאמר גדעון בפועל; ובפעם השנייה ניקד בקמץ. העורך.]
[9]   אמנם ה' הבטיח לאברהם זרע גם בפרק הקודם, אבל שני הסיפורים מבטאים שתי בחינות שונות בהבטחת הזרע לאברהם, וכבר עמד על כך ידידי הרב יוני גרוסמן בשיעורו לפרשת לך-לך באתרא קדישא הדין, ראה http://www.etzion.org.il/vbm/archive/4-parsha/04vayera.php.