דילוג לתוכן העיקרי
אגדות התלמוד -
שיעור 11

אגדת עני עשיר ורשע | 1

קובץ טקסט

א. האגדה

בהמשך לעיסוק בשיעור הקודם ביחסם של חז"ל לכהני שלהי בית שני, נעסוק הפעם באגדה ארוכה שמופיעה במסכת יומא, בסוגיה שעניינה בגדיו של הכהן הגדול ביום הכיפורים.

הפרק השלישי במסכת יומא פותח את תיאור סדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים. בלבו של הפרק בתלמוד הבבלי (ל"ה ע"ב), בסופה של סוגיה קצרה שעוסקת בבגדים המיוחדים שלובש הכהן הגדול בעבודת יום הכיפורים, מצויה ברייתא אגדית ארוכה:

תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באין לדין.

לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל?

אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת הייתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.

עשיר אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר?

אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה, וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא. אמר להן: בבקשה מכם, הניחוני ואלך ללמוד תורה! אמרו לו: חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך! ומימיו לא הלך וראה אותן, אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה.

רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף? אמרו עליו על יוסף הצדיק: בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו: השמע לי! אמר לה: לאו. אמרה לו: הריני חובשתך בבית האסורין. - אמר לה: (תהלים קמו) "ה' מתיר אסורים"; הריני כופפת קומתך - (תהלים קמו) "ה' זקף כפופים"; הריני מסמא את עיניך (תהלים קמו) - "ה' פקח עורים". נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה[1]. "לשכב אצלה" - בעולם הזה, "להיות עמה" - לעולם הבא.

נמצא, הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים.

ב. ניתוח האגדה

האגדה כקיבוץ של שלושה סיפורים נפרדים

אגדה זו מכילה שלושה סיפורים שארוגים יחדיו תחת הכותרת: 'עני ועשיר ורשע באין לדין', ומסוכמים יחד במשפט המסכם: 'נמצא, הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים'. הנושא המאחד את האגדה הוא הגעתם לדין, כלומר לבית דין של מעלה, של טיפוסים מסוגים שונים. המסר המרכזי, העולה מאגדה זו בבירור, הוא שביכולתו, וממילא מחובתו, של כל אדם, בכל מצב שהוא, להתמסר ללימוד תורה, והדבר ייתבע ממנו ביום הדין.

למעשה, כל אחד משלושת הסיפורים שבאגדה מהווה סיפור קצר אך שלם שעומד בפני עצמו, ולכן ניתן לנתח כל סיפור כיצירה עצמאית, בעלת מסר שעומד בפני עצמו. למשל, הסיפור הראשון, על הלל הזקן, עוסק במספר נושאים: בראש ובראשונה מודגשת בו מסירות הנפש של הלל ללימוד התורה, והערכתם של שמעיה ואבטליון למסירותו. יונה פרנקל, שמנתח סיפור זה כסיפור עצמאי באחד מספריו[2], עומד על מסר נוסף, שמודגש על ידי עיצובו הספרותי של הסיפור: היחס בין יושבי בית המדרש (החמים - מבחינה פיזית ורוחנית) לבין העולם שמחוצה לו, שבו שורר לעיתים קור פיזי וגם רוחני. לדעת פרנקל, הסיפור קורא ליושבי בית המדרש למודעות ורגישות כלפי העולם שבחוץ. בסיפור זה, אדם שבא מבחוץ, שלא הייתה לו היכולת הכלכלית להיכנס פנימה, הפך בסופו של דבר לאחד מגדולי הנשיאים והחכמים בישראל. באופן דומה ניתן לבחון ולנתח גם את יתר הסיפורים שבאגדה. ברם, במסגרת זו אנו מעוניינים דווקא לבחון את האגדה כמכלול אחד שלם, ואת ההקשר שלה בסוגיה בפרק השלישי במסכת יומא, ועל כן לא נתעכב עוד על משמעותו של כל סיפור בפני עצמו.

עני עשיר ורשע?

האגדה מורכבת, כאמור, לבד מהפתיחה והסיכום, משלושה חלקים. בסקירה כוללת בולט לעין עיצובה הספרותי של האגדה, עיצוב ששומר על מסגרת דומה או זהה בכל אחד מחלקיה, כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:

לעני אומרים לו:

עשיר אומרים לו:

רשע אומרים לו:

מפני מה לא עסקת בתורה?

מפני מה לא עסקת בתורה?

מפני מה לא עסקת בתורה?

אם אומר עני הייתי

אם אומר עשיר הייתי

אם אומר: נאה הייתי[3]

וטרוד במזונותי

וטרוד הייתי בנכסי

וטרוד ביצרי הייתי

אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל?

 אומרים לו: כלום עשיר היית מרבי אלעזר?

 אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף?

אמרו עליו על הלל הזקן

שבכל יום ויום היה...

אמרו עליו על ר"א בן חרסום

ש... ובכל יום ויום...

אמרו עליו על יוסף הצדיק:

בכל יום ויום היתה...

עיצוב זה מעיד על עריכה מכוונת שמטרתה להעניק לאגדה אחדות ולכידות, המדגישות והמעצימות את התמה שלה. תמה זו מנוסחת בפתיחת האגדה ובסיכום שלה, ומודגמת בסיפורים: קיימת אפשרות להתגבר על כל המכשולים השונים שמציבים החיים בעולם הזה בפני אדם שרוצה לעסוק בתורה, כפי שמדגימים גיבורי הסיפורים. על כן, איש לא יזכה בדין באמצעות טענות על מכשולים כאלה ואחרים.

אלא, שבבחינה יותר מקרוב של כל חלקי האגדה מתגלה שעיצובה הספרותי האחיד של האגדה, שעליו הצבענו לעיל, אינו אלא אשליה אופטית, שכן הסיפור השלישי, על יוסף, שונה מאד מהשניים הראשונים, על הלל ור' אלעזר בן חרסום: בניגוד לשני הסיפורים הראשונים, שבהם התגברו הגיבורים על קשיים ומכשולים שונים כדי שיוכלו לעסוק בתורה, סיפורו של יוסף עוסק בהתמודדות עם יצר העריות. יוסף עומד ביצרו ואינו מתמסר לפיתוייה ולהפצרותיה של אשת פוטיפר, אך הוא אינו מגיע בשום שלב בסיפור לעיסוק בתורה. ממילא, לא זו בלבד שסיפור יוסף שונה משני הסיפורים האחרים וחורג מהתמה הכללית של האגדה, אלא הוא אינו מתאים ואינו ניתן לקריאה רציפה עם הכותרת שלו עצמו, שניתנה לו במסגרת האגדה: 'מפני מה לא עסקת בתורה?...'. אי-התאמה נוספת בתוכן ובלשון קיימת במושא ההשוואה. את העני והעשיר משווים לדמות של עני (הלל הזקן) ושל עשיר (ר' אלעזר בן חרסום). ואילו הרשע מושווה ליוסף, שבאגדה עצמה מכונה יוסף הצדיק!

למעשה, סיפור יוסף חריג גם בתוכנו: העני והעשיר הם הפכים מושלמים, כשני קטבים של ציר אחד, וממילא הם יוצרים יחד מבנה הרמוני ושלם בעל מסר פשוט: כל הקשור בנכסים חומריים בעולם הזה - ריבויים או מיעוטם - אינו אמור למנוע אדם מלעסוק בתורה. ואילו הרשע בעל היצר וניסיונותיו, לעומתם, שייכים לציר אחר[4]. את המניע להכללתו של סיפור יוסף באגדה על ידי שוני הברייתא לא ניתן לקבוע בוודאות. ייתכן שטעם הדבר נעוץ בכך שהמספר שלוש הוא מספר טיפולוגי היוצר מבנה שלם, או שאולי נועד סיפורו של יוסף להרחיב את המסר גם לכיוון של 'יצרא דעריות'. ברם, כפי שנראה, בבחינת ההקשר הרחב של הברייתא בסוגיה, מתברר שקיומו של סיפור יוסף תורם תרומה חשובה לסוגיה. כך נוכל לשפוך אור על בחירת הסוגיה להביא דווקא את הברייתא הזו[5].

ג. סוגיית בגדי הכהנים

האגדה שאנו עוסקים בה, אגדת עני עשיר ורשע, מופיעה כאמור, בפרק השלישי במסכת יומא. פרק זה פותח את סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בתיאור ההכרזה על זריחת החמה. עניינו של רוב הפרק בעבודת הכהן, והוא מכיל תיאור של עבודות יומיומיות שמתבצעות על ידי הכהן הגדול ועבודות המיוחדות ליום הכיפורים, כמו גם את המעברים בין שני הסוגים. כל הנושאים הללו אינם קשורים בשום צורה לאגדה שהבאנו לעיל, ואם כן יש לשאול מה עניינה של הברייתא האגדית הנ"ל, על סיפוריה ומסריה, לפרק הזה.

אמנם נושא האגדה - דינם של יהודים מסוגים שונים - יכול להתקשר באופן כללי ליום הכיפורים, שהוא מימי הדין בהם אדם נידון על מעשיו ומנסה לכפר עליהם. ברם, אם זהו ההקשר, היינו מצפים לפגוש אגדה זו דווקא בפרק השמיני במסכת, סמוך למשניות העוסקות בתשובה ובכפרה, ולא בלב הפרק השלישי, העוסק בתחילתו של סדר העבודה. יתר על כן: הסיפור הראשון, על הלל הזקן, עוסק בין השאר בהצלת חייו של הלל הקפוא על ידי יושבי בית המדרש, שזהו מקרה של פיקוח נפש שדחה שבת. עניין זה של פיקוח נפש שדוחה שבת נידון אף הוא בפירוט בפרק השמיני במסכת זו (פ"ב ע"א - פ"ה ע"ב), והרי לך סיבה נוספת לשבץ את האגדה שם, ולא במיקומה הנוכחי, בפרק השלישי.

במבט ראשון על הסוגיה שבה מופיעה האגדה נראה שהיא מופיעה בה מסיבות אסוציאטיביות, על דרך הגלגול: בקטע הגמרא שלפני האגדה (יומא ל"ה ע"א-ע"ב), הוזכר בברייתא אחד מגיבורי האגדה, ר' אלעזר בן חרסום. אך הוא מוזכר שם בהקשר שונה לחלוטין, כחלק מדיון הלכתי בערכם של בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים:

אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא, ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה, מפני שנראה כערום.

יתר על כן: קיים פער עצום בין שני התיאורים של ר' אלעזר בן חרסום, בשתי הברייתות הנ"ל, פער שנעמוד עליו בהרחבה בהמשך. עם זאת, ניתן לומר שאגב הזכרתו של ר' אלעזר בן חרסום הובאה בסוגיה אגדה שבה הוא מופיע כאחד הגיבורים, אף אם אין קשר תוכני בין נושא האגדה לנושא הסוגיה.

אלא, שאם נבחן בצורה מדוקדקת יותר את הסוגיה נוכל לגלות זיקות נוספות בין הדיון ההלכתי שבה לבין האגדה. הברייתא הנ"ל שמספרת על ר' אלעזר בן חרסום היא חלק מסוגיה שדנה בבגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים - 'בגדי לבן'. המשנה קובעת שלכהן הגדול היו ביום זה שתי חליפות 'בגדי לבן', אחת לשחר ואחת לבין הערביים, ומפרטת את ערכן הכספי:

בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה, ובין הערבים הנדוין של שמונה מאות זוז, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה, הכל שלשים מנה. אלו משל צבור ואם רצה להוסיף מוסיף משלו.

בסיפא מתירה המשנה לכהן שחפץ בכך להוסיף כסף משלו ולשמש בבגדים יקרים יותר. הגמרא דנה בהיתר שניתן לכהנים ללבוש בגדים שהם יקרים יותר מהמינימום ההכרחי[6]:

תני רב הונא בר יהודה, ואמרי לה רב שמואל בר יהודה: אחר שכלתה עבודת ציבור, כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד, ובלבד שימסרנה לציבור. - פשיטא! - מהו דתימא: ניחוש שמא לא ימסרנה יפה יפה, קא משמע לן[7]. אמרו עליו על רבי ישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת של מאה מנה, ולובשה, ועובד בה עבודת יחיד, ומסרה לציבור. אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא, ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה, מפני שנראה כערום...

הברייתא שמתארת את מעשהו של ר'אלעזר בן חרסום מביאה גם את תגובת אחיו הכהנים:

אמרו עליו[8] על רבי אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא, ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה, מפני שנראה כערום.

לשון זו קשורה ללשון דומה מאד שמופיעה באגדה, בתקרית של ראב"ח עם עבדיו. המתח בתקרית זו נסוב סביב רצונו שהם 'יניחו' לו, כדי שיוכל ללמוד תורה, לעומת חוסר נכונותם 'להניח לו':

אמר להן: בבקשה מכם, הניחוני ואלך ללמוד תורה, אמרו לו: חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך.

תוקף נוסף להשוואה זו נובע מהעובדה שהניסוח 'ולא הניחוהו אחיו הכהנים' ייחודי לברייתא שמופיעה בבבלי. במקורות האחרים שבהם מופיעה ברייתא דומה, התוספתא והירושלמי, מופיע בה פועל אחר:

שוב מעשה בר' אלעזר בן חרסו' שעשתה לו אמו כתנת משתי רבוא והיה עומד ומקריב על גבי המזבח והורידוהו אחיו הכהנים מפני שנראה מתוכה ערום.

(תוספתא, כפורים, א', כב; וכעין זה בירושלמי, יומא, פרק ג', הלכה ו', דף מ' עמוד ד').

על רקע זה מתחדדת הזיקה בין הלשון 'ולא הניחוהו' בברייתא שבבבלי ללשונות שמופיעים באגדה. יתר על כן, בהמשך האגדה, בסיפור על יוסף, אנו מוצאים מספר זיקות, חלקן מפתיעות, לסוגיית בגדי הכהן. אחת הבולטות שבהן מופיעה בתיאור נסיונה של אשת פוטיפר לפתות את יוסף, שחלקו נעשה באמצעות בגדיה של אשת פוטיפר:

בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית.

קשה להתעלם מהזיקה בין תיאור אגדי זה לבין הדין שמופיע במשנה שאליה מתייחסת הסוגיה, שלכהן הגדול היו שתי חליפות של 'בגדי לבן', אחת לשחר ואחת לבין הערביים. משמעותה של זיקה זו תתברר בהמשך.

זיקה נוספת קיימת בין דמותו של יוסף בסיפור לדמותו של ר' אלעזר בן חרסום בסוגייה שדנה בבגדי הכהן. על ר' אלעזר בן חרסום מסופר שאמו עשתה לו כתונת מיוחדת שעוררה את מחאת אחיו הכוהנים, שלא הניחוהו ללבשה. תיאור זה מזכיר את הסיפור המקראי על יוסף, הן בלשונו ('שעשתה לו אמו כתנת' - 'ועשה לו כתנת פסים', [בראשית, פרק ל"ז, פסוק ג'])[9] והן בתוכנו: אביו של יוסף עשה לו כתונת מיוחדת, שעוררה את חמתם של אחיו (אמנם מסיבה שונה), ולבסוף הם מפשיטים אותה ממנו. בסיפור המקראי על אשת פוטיפר, שאליו מתייחס הסיפור הדרשני באגדה שלפנינו, מאבד יוסף פעם נוספת את בגדיו:

וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם[10] וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ. וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

(בראשית, פרק ל"ט, פסוקים י' - י"ב).

הזיקות הללו בין האגדה לבין הדיון ההלכתי שקדם לה אינן נראות מקריות, ונראה כי הן מצביעות על קשר אמיץ יותר בין הברייתא לבין הדיון שקדם לה בסוגיה, שאינו רק קשר אסוציאטיבי. ולכן, יש לנסות ולהתחקות על טיב הקשר בין הברייתא האגדית הנ"ל לבין הסוגיה שהיא משובצת בה, סוגיית בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים. על קשר זה ומשמעות הזיקות השונות שעליהן הצבענו נדון אי"ה בשיעור הבא, שיחתום את דיוננו באגדה זו.

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון וליונתן פיינטוך, שנת תש"ע

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

 

 

 

[1]   פראפרזה על הפסוק "ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה" (בראשית, פרק ל"ט, פסוק י'), ובהמשך (מייד) האגדה דורשת פסוק זה.

[2]   י' פרנקל, עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, תל-אביב תשמ"א, עמ' 66-69.

[3]   בגרסאות אחרות שמצויות בכתבי יד טובים של התלמוד נמצאת גרסה אחרת: 'גאה' במקום 'נאה'.

[4]   אכן, קיים מקור אחר, אבות דר' נתן (נוסחא ב', פרק י"ב, מהדורת שכטר עמ' 30) שבו קיימת אגדה בעלת מבנה ומסר דומים, שבה אין רשע, וקיים בה מבנה מרובע ולא משולש: עני, עשיר, ושני מכשולים נוספים, שכולם מודגמים על ידי ר' עקיבא:

(אמרו) [אומרים]. לו לאדם מפני מה לא למדת תורה בעולם הזה. אומר שהייתי עני. אף ר' עקיבא עני היה. שהייתי עשיר. אף ר' עקיבא עשיר היה. שהייתי מטופל. אף ר' עקיבא מטופל היה. שמא לא זכו לך אבותיך. אף ר' עקיבא לא זכו לו אבותיו. מכאן אמרו חכמים ז"ל עתיד רבי עקיבא לבייש הרבה למי שלא למד תורה בעולם הזה.

[5]   ולא, למשל, ברייתא אחרת, כגון זו שמופיעה באבות דר' נתן, ראה בהערה הקודמת.

[6]   הבסיס לדברי הגמרא קיים כבר בתוספתא, א' כא - כג.

[7]   תרגום חפשי של המשפט החל מ'פשיטא': פשיטא - לכאורה פשוט הדבר שיכול הכהן לעבוד עבודת יחיד (רש"י: 'הוצאת כף ומחתה, שאינה צריכה לציבור...'). בבגדים שעשתה לו אמו אם ימסרם לציבור. אלא שהיינו יכולים לומר שנחשוש שמא הכהן לא ימסור את הבגדים באופן מלא לציבור, לכן משמיע לנו האמורא שאנו סומכים עליו שימסור, ומאפשרים לו לעבוד בבגדים עבודת יחיד.

[8]   אף הלשון 'אמרו עליו' קיימת כפתיחה בשתי הברייתות; מדובר בלשון נפוצה בקטעים אגדיים, ולכן לא ציינו דמיון זה בפני עצמו, אך ייתכן ש'חזי לאצטרופי' יש כאן.

[9]   קישור בין כותנתו של הכהן הגדול לכתונת של יוסף מצוי כבר במדרש ויקרא רבה י, ו:

כתנת לכפר על לבושי כלאים, היך מה דאת אמר ועשה לו כתנת פסים.

[10] יש להעיר כאן על הדמיון בין הסיפור המקראי לתבנית החוזרת באגדה: 'בכל יום ויום'. כמו כן, בסיפור המקראי קיים המעבר מהמציאות היומיומית למאורע החד-פעמי שיוצר את התפנית הדרמטית (פסוק י"א), בדומה לאגדה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)