דילוג לתוכן העיקרי

אהוב | מתוך 'והארץ נתן לבני אדם'

קובץ טקסט

הגמרא במסכת יומא (פ"ו ע"א) אומרת:

מי שיש חילול השם בידו - אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק. אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיהו כב) ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון.

בהמשך מגדירה הגמרא מהם קידוש השם וחילול השם:

 אביי אמר: כדתניא, (דברים ו) ואהבת את ה' אלוקיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו) באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו.

חילול השם נגרם, אם כן, כאשר אדם שלומד תורה איננו מתנהג עם בני אדם בדרך ראויה; וקידוש השם הוא תופעה הפוכה - כאשר שם שמים מתאהב על ידו. חז"ל מלמדים אותנו ששם שמים מתאהב לאו דווקא על ידי מאמרים, ויכוחים והטפות, אלא בראש ובראשונה - על ידי דוגמא אישית מבחינה מוסרית ואנושית, המעוררת יחס חיובי מצד החברה. חובה מיוחדת מוטלת על לומדי התורה - להאהיב שם שמים על הבריות. הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פ"י ה"ז) מונה שמונה מעלות בצדקה, זו למעלה מזו, ואחת המעלות הגבוהות ביותר היא - הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה, כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה" (שם ה"ח). דברים אלו שנאמרו במקורם ביחס למצוות הצדקה, נכונים גם בתחום החינוך. בכל מוסד חינוכי, מעצם קיומו קיימת בעיה מובנית, שכן התלמיד יודע ממי הוא אמור לקבל השפעה חינוכית, ואף המחנך יודע את מי הוא מחנך. מציאות כזו, של חינוך ישיר ומודע משני הצדדים, גורמת לעיתים תכופות להתנגדות פנימית מצד המתחנך, לקבל השקפת עולם ומוסר מן המחנך; והיא עלול ה לפגוע גם במחנך, בכך שכאשר הוא יודע שהוא משמש דוגמא, הוא עלול להתנהג בצורה שאינה טבעית לו. ההשפעה החינוכית הגבוהה ביותר היא כאשר המחנך אינו מודע לכך ש/הוא מחנך, והמתחנך אינו מודע לכך שהוא מחנך. זו המשמעות של "יהא שם שמים מתאהב על ידך - שהאדם בארחות חייו, מבלי להיות מודע שהוא משפיע על אחרים בהתנהגותו, יביא לידי קידוש השם.

אם בדרך כלל יש חובה על תלמיד חכם להאהיב שם שמים, על אחת כמה וכמה שחובה זו קיימת בדור שבו יש ציבור כל כך גדול שעזב את דרך התורה והמצוות. הדברים נכונים במיוחד בארץ, שהמתח בין דתיים לשאינם דתיים קיים גם בהקשרים פוליטיים, והתקשורת מרבה להציג את הצד השלילי של שומרי תורה ומצוות. בימינו הדרך הטובה ביותר להידברות עם אנשים שאינם דתיים היא בדרך של קידוש השם. והדרך הטובה ביותר לקרב אנשים לתורה היא על ידי דוגמא אישית.

הראי"ה קוק כתב (אדר יקר, עמ' לז):

הכפירה המוסרית היא לעולם היסוד לבנין הכפירה המתדמה למדעית, שאין לה כל יסוד מצד עצמה. ע"כ כל מה שישפרו מחזיקי תורה ובעלי אמונה יותר את מעשיהם ומדותיהם, כן תתמעט הכפירה המוסרית בטבע.

לדעת הראי"ה קוק, הכפירה מתחילה תמיד מהתנהגות לא מוסרית של בני אדם המייצגים את האמונה. ככלל, תנועת הכפירה בעולם נוצרה כתוצאה מביקורת שהייתה על אנשים מאמינים, ואף העם ישראל הכפירה מתחילה תמיד לא מביקורת על הקב"ה, אלא מביקורת על התנהגותם של בני אדם המאמינים בו. ביקורת זו היא הגורמת לאבדן האמונה.

ממילא לדעת הראי"ה, הדרך להתמודד עם הכפירה היא על ידי קידוש השם (שם, עמ' מג):

 

ולא היה מקום כלל למציאות הכפירה השרלטנית שתתפשט בעולם... אמנם היא באה בטענות מוסריות מצד הנהגה בלתי-נאותה שראתה מאיזה מבעלי תורה ואמונה... הגרם היסודי לכל המהומה, המביאה רעה לעולם בדעות רעות, הוא חטא חלול השם, ולעומתו גדול הוא כח של קדוש שם שמים היוצא מ"תלמיד-חכם שמשאו ומתנו בשוק נאה ודבורו בנחת עם הבריות... כי רק ההנהגה הטובה המוסרית במעשים טובים ובמדות טובות, היוצאת מבעלי תורה צדיקים ויראי ד', היא הערובה היותר נכונה לסלק את היסוד המוטעה של הכפירה המוסרית.

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, שנת תש"ע

 

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)