אהל מועד מחוץ למחנה | 2

בשיעור שעבר, התחלנו לעסוק באוהל מועד של משה הנמצא מחוץ למחנה. ראינו את מחלוקת הראשונים בנוגע לזמן קיומו של אוהל זה מחוץ למחנה, ובמשמעותה של מחלוקת זו (האם הוצאת האוהל הינה תוצאה של החטא).

בשיעור זה נתבונן במשמעות קיומו של אוהל מועד של משה מחוץ למחנה ישראל, במקביל לקיומו של אוהל מועד במשכן בלב המחנה. מעבר לקשר המובהק בין אוהל זה למשה רבנו, נראה כי יש כאן משמעות נוספת.

מהותו של אוהל מועד של משה מחוץ למחנה

יש מקום להתבונן במהות אוהל משה הנמצא מחוץ למחנה ובמאפיינים שלו. לשם כך, נצטט שוב את הפסוקים המזכירים אוהל זה לראשונה:

"וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב. וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲוּוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ. וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל"

                                                                    (שמות ל"ג, ו-יא).

מפסוקים אלו ניתן להסיק את המסקנות הבאות:

• תחילה חשוב להדגיש כי משה הוא זה שקרא לאוהל -אוהל מועד. כלומר לפני כן האוהל נקרא אולי אוהל משה, ומשה מחדש עתה עם הוצאת האוהל אל מחוץ למחנה את השם אוהל מועד.
• כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה.
• עמוד ענן עומד בפתח האוהל ומדבר עם משה.
• קיימת הדגשה מיוחדת כי כל העם רואה את עמוד הענן עומד פתח האוהל.
• ה' מדבר אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו.

מחד, מעניין כי ההתגלות הינה בעמוד ענן בפתח אוהל מועד ולא בתוכו, מאידך גיסא, ישנו כאן דיבור עם משה- בפשט: של עמוד הענן!

נדמה לנו, כי המלבי"ם בביאורו לפרשה מכוון לפשוטו של מקרא וכך דבריו:

"'ומשה' - אחר שראה משה שה' סלק שכינתו מקרב העם אף להראוים לנבואה כמו אהרן ובניו והזקנים, ידע שגם עליו לא תשרה שכינה כל זמן שיהיה בקרב המחנה, וכמ"ש חז"ל שכ"ז שהיו ישראל נזופים ממעשה העגל לא שרתה שכינה על משה, על כן לקח את האהל, ששם היה יושב לשפוט את העם וללמד להם חוקי ה' [שהיה לו לזה אהל מיוחד נפרד מאהלו ששם ישבו ב"ב], ונטה לו מחוץ למחנה, כדי שיהיה  הרחק מן המחנה, כי המחנה והמקום הקרוב אליה לא יבא ה' שמה, וקרא לו אהל מועד שהוא יהיה מיועד לשכינת ה', שעד עתה לא נקרא בשם זה כי היה ה' בקרב כל המחנה וכל המחנה היה מיועד לשכינת ה', כמ"ש 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי וכו'' ועתה רק שם נתיעד ה' אליו, והיה כל מבקש ה' להשיג דבור ה' ורצון מאתו יצא אל אהל מועד, כי בקרב המחנה לא היה נמצא השראת ה'".

מ.ד. קאסוטו בפירושו מחדד נקודה נוספת:

"הואיל וראה משה שעכשיו לא היה ה' מרשה לבנות את המשכן כפי התכנית שעלתה במחשבה תחילה מפני שלא היו בני ישראל ראויים לכך, הנה את הרעיון להכין דבר שיוכל לעמוד לפי שעה במקומו של המשכן, עד יעבור זעם. לא היה אפשר לו להתייחד עם השכינה בתוך מחנה ישראל, מכיוון שהמחנה נטמא בעוון עבודה זרה, וה' לא רצה להשרות בו את שכינתו, ולפיכך לקח משה את אהלו ונטה אותו מחוץ למחנה כדי שיוכל לשמש לו כמקום ועוד בינו ובין ה'".

לדעת המלבי"ם, האוהל נלקח אל מחוץ למחנה מפני שהשכינה הסתלקה מן המחנה לאחר מעשה העגל. הוצאת האוהל אל מחוץ למחנה נועדה לאפשר המשך ויעוד השכינה עם משה.

לפי קאסוטו, המחנה אמנם נטמא בעבודה זרה וה' לא רצה להשרות בו את שכינתו, אבל ישנה כאן מטרה נוספת. היות ולא ניתן בינתיים לבנות את המשכן, הוא הגה רעיון להכין דבר שיוכל לעמוד לפי שעה במקומו של המשכן עד יעבור זעם. ישנו כאן כביכול אוהל המהווה את ההקדמה למשכן^[1].

ממשיך מ.ד. קאסוטו:

"'וקרא לו אהל מועד' - קרא לו שם זה משום שאהל המועד האמיתי, הוא המשכן, המכונה כבר בשם אהל מועד כמה פעמים במה שקדם, לא היה עדיין קיים ולא היה יכול להיעשות לפי שעה. כך רגילים בני אדם לכנות את התחליף בשם הדבר שבמקומו הוא בא. מקווה היה משה שבאהל מועד זה יאבה ה' להיוועד אליו, ותקוותו לא נתאכזבה. ומן הראוי היה שכל זה ייאמר כאן, שאם לא כן לא היינו יכולים להבין היכן נאמרו למשה דברי ה' שיבואו בפס' י"ב ואילך, הואיל ולא כתוב שם שעלה משה אל הר סיני ולא שום דבר שיורה על התבודדות משה לשמוע את דברי ה'".

לפירושו, קריאת האוהל "אוהל מועד" היא בעצם על שם אהל מועד העתידי של המשכן.

על רקע פירושים אלו, נבחן עתה את האיזכורים האחרים של אוהל מועד, ואת מאפייניו בכל מקום:

• בפרשת המתאוננים (בבמדבר י"א, טז-יז):
  • בציווי (פס' טז-יז), שבעים האיש מצטווים להתייצב עם משה באוהל מועד וה' ידבר עם משה שם ויאציל מרוחו עליהם.
  • בביצוע (פס' כד-כה) משה מעמיד את שבעים האיש סביבות האוהל ולא בתוכו, ה' יורד בענן ומדבר אל משה ומאציל מן הרוח אשר עליו ונותן על שבעים איש הזקנים והתנבאו.
• בפרשת האישה הכושית ""וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האוהל" (במדבר י"ב, ד-יג), ההתגלות הינה בעמוד ענן פתח אוהל מועד, ועם הסרת הענן מעל האוהל מרים מצורעת כשלג.
• במינויו של יהושע מצטווים משה ויהושע להתייצב באוהל מועד "וירא ה' באהל בעמוד ענן ויעמוד עמוד הענן על פתח האוהל" (דברים ל"א, יד ואילך). גם כאן אופן ההיראות של ה' הינו בעמוד ענן על פתח האוהל.

האם ייתכן כי הדגשת התורה על הופעת הענן בפרשת האשה הכושית ובמינוי יהושע, מחדדת כי זוהי התגלות הנראית מבחוץ והרי היא מתרחשת פתח אוהל מועד? אולי בפרשת המתאוננים, העמדת שבעים האיש סביבות האוהל ולא בתוכו, מאפשרת גם היא לראות את האנשים מסביב והדברים נראים מבחוץ.

לנקודה זו יש לצרף את ההדגשה המיוחדת של התורה בפרשת הוצאת האוהל אל מחוץ למחנה כי כל העם מביטים אחרי משה עד בואו האוהלה, ורואים את עמוד הענן עומד פתח האוהל.

על פי הבנה זו, חלק משמעותי ביותר של הוצאת האוהל היא ראיית העם עין בעין כי השכינה לא מתגלה למשה באירועים השונים בתוך המחנה אלא מחוצה לו, ועל כן התורה מדגישה מאוד את עניין הענן בפתח האוהל וראיית העם את משה ואת הענן.

באופן פשוט ניתן לומר כי הדגשה זו באה לחדד את הניגוד בין האוהל שבחוץ לאוהל שבפנים שם ההתגלות הינה רק בקדש הקדשים מעל הכפורת מבין שני הכרובים[2].

 

 

מהותו של אוהל משה

א. אוהל המיוחד לנבואת משה^[3]

ניתן להבחין כי כל הכתובים המזכירים את אוהל מועד של משה, קשורים לאיכות המיוחדת של נבואת משה[4]. לפי פרופ' הנשקה, ההתגלות באוהל החיצון נעוצה במעמד הצור (שמות ל"ג, יב-כג) בה משה מבקש מה' "הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך", וכן לראות את כבוד ה' - "הראיני נא את כבודך". ההתגלות מסתיימת בדברי ה': "...וראית את אחורי ופני לא ייראו". ההתגלות כאן אינה קשורה לתורה ולמצוות, אלא עוסקת בהשגת דרכי ה' וידיעתו בדרגתו הייחודית של משה ומתוך כך בדרכי הנהגת עם ישראל.

לכן, כאשר משה שוהה באוהל החיצון, הוא מקבל את נבואתו בדרכי ידיעת ה' ומתוך כך מנהיג את ישראל. שם נאצלת מן הרוח אשר עליו לשבעים הזקנים ואף ליהושע וכל מבקש ה' יכול ללכת לשם.

ייתכן כי על פי תפיסה זאת, התגלות אלוקית במדרגתו של משה נשארת מעתה מחוץ למחנה עד סוף ימי משה.

במפרשים מצינו מספר שמות לאוהל מועד של משה, המאפשרים להבחין בינו לבין אוהל מועד- המשכן. שהרי מתוך פסוקי התורה, אוהל מועד- המשכן ואוהל מועד של משה נקראים שניהם 'אוהל מועד', ועל כן לא ניתן להבחין ביניהם על פי שמותיהם.

ההבדל הוא בכך שזה בלב המחנה וזה מחוץ למחנה. הבדל נוסף תלוי במה שמתרחש בו האם סביר מצד הנוכחים והפעילות שזה היה בתוך מבנה המשכן או שזה יהיה בחוץ.

ב. אוהל ללימוד תורה

הבחנה מענינת בין האוהלים עולה מתרגומו של אונקלוס לתורה.

את אוהל מועד של המשכן הוא קורא "משכן זמנא" אוהל זמני- ארעי הבא לאפיין את המשכן, לעומת המקדש הקבוע. ואילו את אוהל מועד של משה הוא מתרגם "משכן בית אולפנא"- בית לימוד, משהו מעין בית מדרש מקום שבו לומדים.

על פי הבנה זו, דברי התורה כי "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה" (שמות לג, ז) הכוונה לחפצים ללמוד תורה.

בדברי המדרש הגדול אנו מוצאים כיוון דומה:

"'והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר' - אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם עשינו מלאכת המשכן, מה נעשה ביותר? אמר לו לך ועשה אותו מדרש למשכן הינו דכתיב 'ומשה יקח את האהל'- זה בית מדרשו של משה"    (שמות ל"ו, ז).

מהמדרש נראה שאוהל משה נקרא בית מדרשו של משה^[5].

- יתכן כי כך עולה גם מדברי הגמרא בעירובין (נד:) המתארת את סדר הוראת התורה במדבר, בה מסר משה את התורה שבעל פה לאהרון, אחר כך לבני אהרון ואחר כך לזקני ישראל. יתכן מאוד כי בתיאור המופיע שם בו נכנסים הלומדים למקום כלשהו ואחר כך הם יושבים, ייתכן מאוד שמדובר על אוהלו של משה^[6].

- התמדתו של יהושע באוהל (שמות לג, יא) המכין את בית המדרש מסדר את הספסלים, פורס את המחצלות לישיבה וכד' מדובר על אוהלו של משה- אוהל מועד.

יוצא מכלל המקורות הללו כי בפרק הזמן בו אוהלו של משה נמצא מחוץ למחנה, ישנו אוהל מחוץ למחנה המשמש כמקום של לימוד, מעין בית מדרש בו משה מלמד בפועל את התורה, בו נדרשת התורה שבעל פה. ברור כי אוהל זה קשור באופן מהותי למשה- מקבל התורה, ולוחות העדות מפי הקב"ה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

ההדגשה הגדולה של כל המקורות כי האהל הוא מקום לימוד תורה, מעלה את האפשרות כי אולי בעקבות החטא, קיימת איזושהי ירידה בזיקה הישירה בין תורה שבכתב לתורה שבעל  פה. לפני החטא, הם אמורות להיות אחידות לגמרי.

אם בסופו של דבר עיקר תורה שבעל פה נלמדת באוהלו של משה, מעתה תורה שבעל פה נפרדת במובן מסויים ממקום ההתגלות העיקרי אוהל מעוד של המשכן.

אמנם משה רבנו המחבר בהוייתו את קבלת התורה שבכתב עם תורה שבעל פה נמצא באוהל זה אך עדיין ההיוועדות העיקרית הינה מעל הכפורת מבין שני הכרובים בקדש הקדשים במשכן.

על פי הבנה זאת יש מקום לדון מהי משמעות ההפרדה הזאת בין שני האהלים ובין שני סוגי ההתגלויות.

ברור כי יהושע ממלא תפקיד מרכזי באהל בהקשר זה והכתוב (שמות לג, יא) "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל" נדרש הרבה במדרשים בהקשר זה.

יהושע מסדר את בית המדרש, את הספסלים, את המחצלאות (כך בבמדבר רבה כא, יד).

בהקשר זה ניתן בהחלט להסביר את העובדה כי "כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד" מתייחס גם ללימוד התורה.

על פי זה, אוהלו של משה בפרק הזמן הנדון הוא מקום לימוד התורה המרכזי שם נדרשת התורה שבכתב, ושם מתחדשת התורה שבעל פה ממקורה, וזה מתרחש בשלב זה באהל אשר מחוץ למחנה.

בבחינה זו בה יהושע תופס מקום מרכזי, גם בעניין זה "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה". התורה שמשה קיבל מסיני נמסרה ליהושע במדרגת קבלתה על ידי יהושע[7].

ג.אוהל הדברות 

בילקוט שמעוני (בהעלותך רמז תשל"ז) מובא מדרש אספה ובו האמירה כי "שני אוהלים עשו: אוהל לעבודה, ואהל לדיברות."

בהבנה ראשונית, ייתכן להבין שאהל זה מיועד מעתה לדיבור של ה' עם משה^[8].

שמואל הכהן^[9] מעלה את האפשרות כי הלשון 'דיברות' אינה מכוונת לדיבור עם משה, אלא לעשרת הדיברות, כלומר לשברי הלוחות הראשונים[10].

אף על פי שהתורה לא התייחסה בכלל לשאלה מה נעשה עם שברי הלוחות לאחר שמשה שברם, הגיוני ומתבקש כי השברים נשמרו באופן מכובד. התורה מדגישה מספר פעמים את קדושתם: "ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו, לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים" (שמות ל"ב, טו-טז), וכן "והלוחות מעשה אלוקים המה והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות". קדושת הלוחות הביאה ככל הנראה לשמירתם במקום מכובד.

אפשרות סבירה והגיונית היא כי הלוחות הראשונים הונחו בארון העץ שמשה מצטווה לעשות להנחתם^[11].

כזכור, לפי רש"י בארון זה הושמו הלוחות השבורים ועם ארון זה יצאו למלחמה, לפי הרמב"ן ארון העץ משמש עד בניית המשכן.

השאלה הנשאלת לפי שתי הדעות (לרמב"ן עד בניין המשכן ולרש"י לאורך זמן) היכן הונח ארון העץ?

ייתכן לפי דעת רש"י שישנם שני ארונות במקביל לאורך זמן, ומיקומו של ארון העץ ובו שברי הלוחות הראשונים הינו באהל מועד של משה מחוץ למחנה.

על פי הבנה זאת, מעניין כי מקום לימוד התורה קשור למקום בו מונחים שברי הלוחות הראשונים. כביכול על רקע דבר ה' וכתיבתו את עשרת הדברים, מתחדשת עתה התורה שבעל פה באוהל משה.

ד.האוהל כמקום תשובה^[12]

על רקע עיתוי הוצאת האוהל, ייתכן להבין שכל מגמת הוצאת האוהל הינה תיקון ותשובה בעקבות החטא^[13]. ההבנה הרגילה לדברי התורה כי "והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה" הינה כי האוהל משמש כבית ועד למבקשי תורה (כך רש"י בעקבות תרגום אונקלוס וכפי שראינו לעיל). אך תרגום יונתן בן עוזיאל על אתר אומר כך:

"והוי כל מאן דהדר בתתובא בלב שלים קדם ה' הוה נפיק למשכן בית אולפנא דמברא למשריתא, מודי על חוביה ומצלי על חוביה ומצלי ומשתבק ליה".

לפי הבנה זאת כל מבקש ה' הכוונה היא לכל החוזר בתשובה.

ביטוי זה מזכיר את דברי התורה "ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת" (דברים ד', כט), שגם שם מדובר על חזרה בתשובה מחטא עבודה זרה. יוצא כי כל מי שחזר בתשובה בלב שלם לפני ה' היה יוצא לאוהל מועד שמחוץ למחנה, מודה על עוונו מבקש סליחה מתפלל ונסלח לו.

במובן זה, פרשת הורדת העדיים והוצאת אוהל מועד, מהוים חלק בלתי נפרד מפרשת התשובה הגדולה. על כן, פרק זמן זה מיז' בתמוז עד א' אלול היוו ימי תשובה ותפילה ליחידים ולרבים ולא רק למשה רבנו, ואכן אחר כך עם ישראל זוכה לסליחה וללוחות שניים.

כיוון זה מתחזק על פי הבנת תרגום יונתן בן עוזיאל:

"ומשה נסיבינון וטמירינון במשכן אולפן אורייתא דיליה ברם ית משכנא נסב מתמן ופרסיה ליה מברא למשריתא ארחיק יתיה מן משריתא עמא דאיתנדון תרין אלפין אמין והוי קרי ליה משכן בית אולפנא והוה כל מאן דהדר בתתובא בלב שלים קדם ה' הוה נפיק למשכן בית אולפנא דמברא למשריתא מודי על חוביה ומשתביק ליה".

התרגום פירש קודם לכן כי על העדיים היה חקוק ומפורש שמו הגדול והקדוש, ומשה הטמינם באוהל שלו ואחר כך הוציא את אוהלו אל מחוץ למחנה. כשהחוזרים בתשובה התוודו על עוונם ונסלח להם הוחזר להם עדיים, וייתכן שתפקידו של יהושע על פי מסורת זו היה גם לשמור על העדיים הללו בפרק זמן זה.

הזיקה בין אוהל מועד של המשכן לבין אוהל מועד של משה

עסקנו עד כה בהיבטים השונים של אוהל מועד של משה:

• הן בבחינת זמן תפקודו (זמן הוצאתו ועד מתי שימש) לפי הדעות השונות.
• הן בבירור מהותו וייעודו על פי המקורות השונים.

לצורך השלמת התמונה, ברצוננו כעת לחדד את המשמעות של קיום שני אוהלים במקביל - אוהל מועד במשכן בלב המחנה, ואוהל מועד של משה מחוץ למחנה.

בהקשר למינוי שבעים הזקנים, נאמר במדרש כך:

"ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אותם סביבות האוהל"          (במדבר י"א, כד).

"סביבת האוהל באוהל הדברות שהוא חוץ מן המחנה שני אוהלים עשו אוהל לעבודה ואוהל לדברות, וכמידת הפנימי כן היה החיצון, והלווים היו משמשין זה וזה בעגלות שנאמרו 'ושמרו את משמרתי' (ויקרא כד, ט) 'את משמרת אהל מועד לכל עבודת האוהל' (במדבר יח, ד). שני אוהלים עשו וכן ארכו שלשים אמה על רוחב עשר כפנימי שכן אתה מוצא 'ויאסוף שבעים איש מזקני העם ויעמד אותם סביבת האהל' העמידן שלשים בצפון ושלשים בדרום ועשרה במזרח, ומשה כנגדן במערב ואחד היה עומד בתוך האמה"

      (מדרש אספה, מובא בילקוט שמעוני פרשת בהעלותך, רמז תשלז).

מעבר לעצם קיומם של שני האוהלים במקביל, משתמע מן המדרש כי האוהל החיצון משמש גם לאחר הקמת המשכן, והלויים עובדים בו. המדרש מתאר כאן הקבלה ממש מהותית, האחד הוא אוהל לעבודה והשני הוא אוהל הדיברות.

בנוסף לחלוקה המהותית בין עבודה לדברות על המשמעויות השונות שלהן, האוהלים זהים במידותיהם, והלויים משמשים זה וזה בעגלות - כלומר דרך נשיאתם דומה מאוד וכן צורת שמירתם.

המדרש מעוניין אם כך להראות כי שני האוהלים מקבילים  בשמותיהם, במידותיהם, בצורתם, בדרך נשיאתם ובשמירתם, ועל כן יש להתייחס למשמעות הכוללת של שני אוהלים במקביל.

ברור שמשמעויות שני האוהלים במקביל תלויה בהבנת מהות אוהל מועד של משה מחוץ למחנה. להלן, נציע כמה אפשרויות להבנת מהות אוהל זה:

 

א. אוהל מועד של משה- אוהל המיוחד לנבואת משה ואוהל היוועדות ה' אל משה מבין שני הכרובים^[14]

אם אוהל מועד של משה עניינו ההתגלות למשה- במדרגת הנבואה המיוחדת לו ושם דיבור ה' עם משה נאמר בהקשר ישיר לנבואת משה כפי שראינו לעיל, אוהל מועד שבמשכן ענינו ההיועדות של ה' למשה מבין שני הכרובים שתוכנה תורה ומצוות.

על דרך זו, אם ההתגלות באוהל משה הינה המשך של ההתגלות בנקרת הצור, ההתגלות מבין שני הכרובים הינה המשך של ההתגלות בהר סיני. המשך מעמד הר סיני קשור למחנה ישראל, במשכן שהקימו ישראל בתרומתם ובידיהם ומכוונת לכל ישראל, כשמשה הוא המתווך שדרכו ה' נועד עם כל ישראל. אוהל מועד שבמשכן הוא המשך היוועדות ה' אל משה לעניין תורה ומצוות, ואוהל מועד של משה מחוץ למשכן מתקשר ישירות לדרגת נבואתו של משה.

במובן זה, באוהל משה ה' מתגלה בזיקה ישירה למדרגתו של משה רבנו וכל מבקש ה' המעוניין להידבק גם במשה יוצא לשם. ואילו באוהל מועד שבמשכן, ה' מתגלה בעצם לכלל ישראל ועבור כל ישראל, דרך משה רבנו. בבחינה זאת, זהו המשך מתן תורה ומצוות שהתחיל במעמד הר סיני וממשיך לאורך שנות המדבר בהיוועדות שבין ה' למשה מבין שני הכרובים.

ועל כן ההתגלות האלוקית למשה הינה באוהל החיצוני היא תמיד בחוץ בפתח האוהל, ואילו ההתגלות למשה כנציגם של כל ישראל הינה בפנים בקדש הקדשים מבין שני הכרובים.

ב. אוהל מועד של משה- אוהל המיוחד ללימוד תורה, ואוהל מועד של המשכן מקום ההיוועדות של ה' עם משה

המייחד את אוהל משה הוא עניין לימוד התורה, היצירה של התורה מלמטה, תורה שבעל פה הדורשת ומבארת את התורה שבכתב.

על פי הבנה זאת, באוהל מועד של המשכן, מתרחשת ההיוועדות של ה' אל משה ומסירת תורה ומצוות. ההבדל הינו בין התורה שבאה מלמעלה לתורה המתחדשת מלמטה.

בעקבות החטא, חלה הפרדה מסויימת בין התורה הבאה מלמעלה - ההתגלות האלוקית למשה מבין שני הכרובים, לבין דרישת התורה ולימודה מלמטה על ידי משה ועל ידי כל מבקש ה' המעונין לדבוק במשה לצורך הענין וזה נעשה באוהל החיצון[15].

ג. אוהל הדיברות

ישנו הגיון לומר כי שברי הלוחות הונחו בארון העץ שנעשה על ידי משה, וייתכן כי ארון זה הונח באוהל משה מחוץ למחנה.

אם, על פי חלוקה זאת, בארון הפנימי מונחות הלוחות השניות ובארון העץ בחוץ שברי הלוחות הראשונות, במובן מסויים האהל החיצון מזכיר את המציאות העליונה שבני ישראל לא זכו לה בעקבות החטא.

ד. אוהל התשובה

כל המקורות המצביעים על האוהל החיצון כאוהל התשובה מחדדים גם הם את המתבקש בעקבות החטא והוא תיקון ותשובה מצד כל עם ישראל, בעוד האוהל הפנימי משמר את הקשר המיוחד של היוועדות תורה ומצוות בהן מצטווה משה כשליחם של כל ישראל.

אם נסכם את האפיונים השונים של האוהל החיצון, אפשר לראות היטב איך כולם נובעים מן ההשלכות של החטא (כאשר על פי הדעות השונות הדבר מתקיים בפרקי זמן שונים).

• הנבואה המייחדת את מדרגתו של משה נפרדת מההתגלות למשה כנציגם של כל ישראל.
• לימוד התורה שבעל פה מכח הלימוד והדרישה מלמטה, נפרדים מקבלת התורה והמצוות על ידי משה.
• כך גם הבנת האוהל כמקום תשובה מתקשר ישירות לתיקון על החטא.

אמנם, כל אחד מן הנימוקים המובאים מביא הבנות שונות במהות האהל, אך קיימת אפשרות עקרונית לראות את הקשר בין הנימוקים השונים המצטרפים למכלול אחד.

כך למשל מובן איך נבואת משה מחד, לוחות ראשונות  השבורים המתאימים למדרגת משה רבנו קשורים גם לענין לימוד תורה על ידי משה רבנו ומי שמבקש לדבוק בו.

כל אלו חוברים למציאות זמנית, כל פרשן לפי הגדרתו, שהיא ללא ספק פועל יוצא של החטא, בה משה רבנו נמצא בפועל באוהל מחוץ למחנה כשבתוכן ההתרחשות שם אירועים הקשורים למדרגת נבואתו של משה רבנו, ללימוד תורה מלמטה, כשייתכן כי שם שברי הלוחות הראשונים ומקום תשובה.

במקביל לכך, ובפרט על פי הדעה לפיה האוהל החיצוני מתקיים עד סוף שנת הארבעים, ה' מתגלה למשה מבין שני הכרובים, מתוודע דרכו לעם ישראל כולו וניתנת לו תורה ומצוות ותורה הבאה מלמעלה.

בעזרת ה' בשיעור הבא, בכוונתנו לעסוק ביחס בין הארון לכפורת והכרובים.